עומרי אלטמן הגיע פצוע, החלים, נפצע שוב, התאושש, ובשום שלב לא הצליח לייצר מומנטום על כר הדשא. הנוכחות הפיזית של אלטמן, השערים שלו, ההשקעה וההגעה למצבים הוכיחו שגם ליד הישאם לאיוס ואלן אוז’בולט – הוא השחקן הכי חשוב של הפועל תל אביב מקדימה. חבל עבורו שהוא בילה יותר מדי זמן בחוץ.
דן איינבינדר גולש, צועק, מדרבן, מפעיל לחץ על השופטים, מחלץ ודוחף – אבל הגיל עושה את שלו ואצלו הירידה ביכולת הייתה תלולה למדי. במשחק נגד הפועל פתח תקוה הוא ביצע את העבירה שהובילה לספיגה בדקה ה-99, מול מכבי פתח תקוה הוא איבד בדרך ל-0:1 של המלאבסים והוחלף מוקדם ונגד בית”ר ירושלים כבר ישב על הספסל. איינבינדר תמיד יישאר מנהיג, אבל כשהקבוצה ירדה ביכולת – הוא ירד ביחד איתה.
מעבר לשניים הללו, אחרי העזיבה של חוסה רודריגס הפועל תל אביב נשארה בלי מנהיגים. אתמול כשאלטמן הוחלף ואיינבינדר היה על הספסל, הקפטן חיפש למי להעביר את הסרט ולא מצא. מי שקיבל את הכבוד היה רוי ברנס לא פחות ולא יותר. וזה אומר הכול.
