“מרקו הוא אגדה חיה של דורטמונד”, אמר בסיום מאמנו אדין טרזיץ`, “היה לי את הכבוד לאמן אותו. מרקו הוא לא רק סמל בדורטמונד, אלא גם דמות להערצה מצד כל השחקנים במועדון. הוא גדל במועדון ובילה פה כמעט 20 שנה, זה משהו יוצא דופן בכדורגל המודרני. מגיעה לו כל האהבה הזו ואני מקווה שהפסטיבל סביבו יימשך חודש שלם”. שחקנים מהעבר ומההווה המשיכו בגל המחמאות מקווין גרויסקרויץ ועד תומאס מולר. ג`יידון סאנצ`ו אפילו צייץ: “אף שחקן לא צריך ללבוש יותר את החולצה מספר 11 של מרקו בדורטמונד”.
ההופעה האחרונה אומנם היתה רומנטית ומרגשת, אבל היתה תזכורת לכך שבשנתיים האחרונות רויס כבר לא אותו שחקן שהיה. הקשר בן ה-34 איבד הרבה ממעמדו במועדון שבו גדל, והצטרף אליו בחזרה ממנשנגלדבך ב-2012. הפציעות הרבות והביולוגיה עשו את שלהן ורויס בסך הכל הפך לשחקן רוטציה מהשורה בשתי העונות האחרונות. גם אם יחסית בריא, הוא איבד מאוד מהמהירות והחדות שאפיינו אותו בשנות השיא. הוא שיחק דקות מעטות בשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות העונה ולמרות שחלם לסיים את הקריירה בדורטמונד, שני הצדדים הגיעו להחלטה הדדית שהגיע הזמן לפרק את הזוגיות היציבה, ולא להאריך את החוזה.
רויס, יליד העיר, הצטרף למחלקת הילדים של דורטמונד כבר בגיל 7. כמו שקורה הרבה פעמים בסיפורי הצלחה, הוא שוחרר מדורטמונד לפני שהספיק לעלות לקבוצת הבוגרים בגלל שהיה קטן מדי פיזית. אחרי קדנציה ברוט וייס אהלן ושלוש שנים נהדרת במנשנגלדבך, הוא חזר שוב הביתה מהדלת הראשית ונכנס בצורה מדהימה לנעליים של שינז`י קגאווה, שעזב למנצ`סטר יונייטד. דורטמונד של 2012 היתה דאבליסטית גאה ושנתיים רצוף אלופת גרמניה. תחת יורגן קלופ, רויס סחף את הקבוצה לגמר ליגת האלופות בעונת הבכורה ובנה את האגדה סביבו.
במהלך הקריירה שלו ב-BVB, רויס הבקיע 169 שערים ובישל 131 פעמים ב-425 הופעות. רק מנפרד בורגשמולר (135) ומיכאל צורק (131) כבשו יותר מרוייס (119) עבור דורטמונד בליגה. יתרה מזאת, בזכות המהירות האדירה, ראיית המשחק הנהדרת וחוש השערים המפותח, רויס גם הבקיע הכי הרבה שערים אצל הצהובים-שחורים באירופה (33), ושיחק יחד עם מאטס הומלס (89 משחקים) את הכמות הגבוהה ביותר של משחקים במועדון בגביע אירופה. רק המספרים עצמם מעידים על כך שהוא אחת מאגדות המועדון.
אם יש משהו שרויס יכול להצטער עליו, הוא ההישגים הקבוצתיים. אין ספק שהקשר הגרמני היה אחד מהכוכבים הגדולים ביותר של הבונדסליגה והכדורגל העולמי בשנות הזוהר שלו בדורטמונד, כאשר שימש גם חמש שנים כקפטן, אבל בארון התארים שלו רשומים בסך הכל שני גביעים גרמנים מ-2017 ו-2021. רויס נפל למציאות שבה באיירן מינכן שלטה ללא מצרים בכדורגל הגרמני, ואפילו כאשר הקבוצה שלו כבר נגעה בצלחת הבונדסליגה, היא הגישה אותו ברשלנות לבווארים במחזור הסיום הכואב בעונה הקודמת, עם התיקו הביתי מול מיינץ. לעיתים גם דבקה בו התדמית של הלוזר הנצחי ושחקן שלא מגיע למשחקים גדולים, אבל זה גם חלק מהמיתוס שנקרא מרקו רויס.
האהבה והערכה שרוייס זוכה לה בכל גרמניה, גם היום, קשורה כמובן להחלטה שלו שלא לעזוב את דורטמונד. הוא היה יכול לרעות בשדות זרים מספר פעמים במהלך הקריירה. לפני מספר שנים חשף כי קיבל הצעה מפתה מברצלונה בתקופת הזוהר שלה, וכן לא מעט פעמים היה מבוקש בפרמייר ליג העשירה ודחה את כל ההצעות. ההחלטה לסרב כמובן מעידה הרבה על נאמנות יוצאת דופן, במיוחד על רקע העובדה שדורטמונד הפכה בשנים הללו לתחנת מעבר. גדולה בשביל להביא את הכשרונות ברגע הנכון, אבל לא מספיק גדולה בשביל לשכנע אותם להשאר. במועדון שבו כיכבו רוברט לבנדובסקי, מאריו גצה, פייר אמריק אובמיאנג, ארלינד הולאנד וג`וד בלינגהאם, תמיד הוביל רויס ברשימת החולצות הנמכרות ביותר של המועדון. והוא, בניגוד לכוכבים שהוזכרו, לעולם לא התפתה לעזוב.
יכול מאוד להיות שמסלול הקריירה של רוייס היה שונה, אלמלא הפציעות שעצרו אותו בצמתים חשובים מאוד במיוחד ברמת נבחרת גרמניה. הרגע הכואב ביותר היה ימים ספורים לפני פתיחת מונדיאל 2014, כאשר הסופרסטאר הגרמני נפצע במשחק ידידות מול ארמניה בקרסול ונאלץ לצפות בטלוויזיה בחבריו זוכים בגביע העולם בברזיל. שנתיים לאחר מכן הוא נגרע מהסגל של המנשאפט לאחר פציעה נוספת ולא השתתף ביורו 2016. על היורו של 2020 הוא ויתר בגלל עייפות מצטברת ושנתיים לאחר מכן נעדר מהסגל של הנזי פליק למונדיאל בקטאר שוב בשל פציעה בקרסול. הוא טעם דקות מעטות מדי ביורו 2012 והיה חלק מהקטסטרופה הגרמנית במונדיאל 2018, שם הודחה הנבחרת בשלב הבתים בבושת פנים.
הקריירה של מרקו רויס, וזה יסכימו רבים, היתה יכולה להיות גדולה הרבה יותר, אלמלא הפציעות ואלמלא היה בוחר בנקודות זמן שונות להרחיב אופקים ולנסות את מזלו במקום אחר. הוא העדיף לבחור את הנוחות והשקט במועדון אליו התמכר (וצריך לומר שגם התפנק במשכורת מכובדת) ובעיר שבה נולד וגדל. באיזשהו מקום הוא יכול היה לזכות ביותר תארים בגלגול חיים אחר, אבל מצד שני כנראה שלא היה זוכה לכל כך הרבה הערכה לא רק מצד הקיר הצהוב, אלא מהרבה מאוד אוהדי כדורגל ברחבי העולם. אפשר כמובן להיות ציניים לגבי זה, אך לרומנטיקה וסנטימנטליות עדיין יש מקום בכדורגל המודרני.
בכלי התקשורת בגרמניה לא פירטו מה יהיה הצעד הבא של רויס בקריירה, אך ההערכה היא שזו לא תהיה עוד קבוצה בבונדסליגה וייתכן שנראה אותו נודד ל-MLS, שהיא תמיד מקום מועדף לכוכבים מזדקנים מאירופה. אבל עוד לפני כן, לרויס יש משימה אחת נוספת והיא לעבור את פ.ס.ז` במשחק הגומלין בפריז ולחזור לגמר הצ`מפיונס בוומבלי, איפה שהפסיד ב-2013 לבאיירן מינכן בעונת הבכורה שלו בדורטמונד. דמיינו בנפשכם שרויס יוכל לסיים את הקדנציה בדורטמונד עם התואר הכי גדול שיש, ליגת האלופות. זו חתיכת סגירת מעגל מדהימה שאף אחד לא יכול היה לצפות. והיא עדיין אפשרית.
