וירג‘יל ואן דייק כבש שני שערי ניצחון בגמר גביע הליגה אתמול (ראשון). הבלם ההולנדי של ליברפול נגח לרשת צ’לסי בדקה ה-60 מהגבהה מושלמת של המגן השמאלי, אנדרו רוברטסון, בכדור חופשי, אבל הביצוע נפסל אחרי עיון ממושך באמצעות ה–VAR בהחלטה שנויה מאוד במחלוקת, וזאת בלשון המעטה.
כל החגיגה האמוציונלית מול היציע האדום בוומבלי כאילו נמחקה מהפרוטוקול, אבל בדיעבד זה היה אפילו מתוק יותר. כי כאשר הכניע ואן דייק שוב את השוער הסרבי ג’ורג’ה פטרוביץ’, הפעם אחרי כדור קרן של המגן השמאלי המחליף, קוסטס צימיקאס, היה זה אקורד הסיום להופעה הירואית של הקבוצה. לא רק כי זה קרה בדקה ה-118 ומנע את רולטת הפנדלים, אלא בגלל ההרכב שהיה ליורגן קלופ על הדשא נכון לאותו רגע.
גם כך התייצבה ליברפול לגמר ללא כוכבים רבים שלא היו כשירים – אליסון, מוחמד סלאח, טרנט אלכסנדר ארנולד, דומיניק סובוסלאי, דרווין נונייס, דיוגו ז’וטה, קרטיס ג’ונס, שלא לדבר על ג’ואל מאטיפ ותיאגו שחסרים כבר תקופה ארוכה. במחצית הראשונה נפצע ריאן חראבנברך, ולקראת סיום 90 הדקות החליף קלופ גם את רוברטסון, קונור בראדלי, קודי גאקפו ואלכסיס מק אליסטר.
בהארכה ירד לספסל גם איברהימה קונאטה, ובדקותיה האחרונות בקושי הצליחו לואיס דיאס והארווי אליוט לתפקד – ועל כן קיבלו הוראה להישאר למעלה ולא לסייע להגנה. גם ואטרו אנדו היפני, שנלחם ללא הפסקה על כל כדור, איבד את הכוחות – ואחרי שריקת הסיום נצפה עם קביים. לפיכך, רוב האחריות נפלה אז על כתפיהם של שחקנים חסרי ניסיון מהאקדמיה – בובי קלארק, ג’יידן דאנס, ג’יימס מקונל וג’ארל קוואנסה.
זה היה הרכב הזוי למדי, אבל הם בהחלט עשו את העבודה. כולם התעלו ברגע האמת. עבור השוער קאומין קלהר, היה זה אחד המשחקים הטובים בקריירה בין הקורות, כך שחסרונו של אליסון לא ממש הורגש. בראדלי התחיל את המשחק בתפקיד של אלכסנדר ארנולד והמשיך במשבצת של סלאח. אליוט בן ה-20, שהשלים 120 דקות, היה איכשהו על תקן אחד הגיבורים המנוסים, במיוחד בהארכה.
ביחד עם הנערים ששולבו במהלך הגמר, הם גרמו לקלופ גאווה גדולה, עד כדי כך שהגרמני הצהיר כי זהו התואר המיוחד בקריירה שלו. אלא שגם הם היו זקוקים למנהיג על מנת לתפקד. ואן דייק היה המנהיג הזה, ושני השערים הגיעו לו בזכות. הוא זכה בצדק בתואר הראשון כקפטן ליברפול.
את הסרט קיבל ההולנדי בקיץ עם אחריות גדולה מאוד, כאשר נותר חלל משמעותי בחדר ההלבשה. לא רק ג’ורדן הנדרסון, שכיהן בתפקיד במשך שמונה שנים, נטש להרפתקה בליגה הסעודית שהתבררה כפיאסקו כה גדול. גם ג’יימס מילנר סיים את הקדנציה המזהירה שלו, במהלכה היה סוג של קפטן נוסף. לרוברטו פירמינו ולפאביניו הייתה השפעה גדולה בחדר ההלבשה ואפילו אלכס אוקלייד-צ’מברליין היה דומיננטי על אף שלא שיחק הרבה בשל פציעות. לא פשוט לאבד כל כך הרבה ותיקים בבת אחת, והמנהיגות של ואן דייק הייתה חיונית ביותר. המהפכה הכבירה הזו לא היתה מצליחה בלעדיו.
בשתי העונות הקודמות ספג הבלם ביקורות לא מעטות, ובצדק. אחרי ששב מהפציעה הקשה בברך שהשביתה אותו בעונת 2020/21, היה קל יותר ליריבים לכדרר מולו, וחשוב מכך – הוא היה הרבה פחות יציב. במקרים לא מעטים הוא ביצע שגיאות בסיסיות במיקום, ולפעמים אפילו נראה חסר מוטיבציה. הוא העיד בעצמו שהייתה לו אחריות בכך שהקבוצה סיימה במקום החמישי אשתקד ולא העפילה לליגת האלופות בקמפיין שהוגדר ככושל. לאור השינויים הגדולים בסגל, נדרש שדרוג משמעותי מאוד בכושרו של ואן דייק על מנת להחזיר את האדומים למאבק על הכתר, וזה בדיוק מה שקרה.
בחודשים האחרונים, ואן דייק נראה בערך כמו בתחילת הקדנציה באנפילד כאשר קיבל הכרה כאחד הבלמים הטובים בתבל זמן קצר מאוד אחרי שנרכש מסאות’המפטון תמורת 75 מיליון ליש”ט בינואר 2018. הזכייה בליגת האלופות ב-2019 רשומה על שמו וכך גם האליפות ב-2020. העונה הוא אולי לא יתקרב לפסגות ההן, אבל זה לא רחוק. ואן דייק הורחק בפעם הראשונה במדי ליברפול באוגוסט, כאשר עצר את אלכסנדר איסאק בתיקול לא מוצלח במפגש מול ניוקאסל, אבל האירוע הזה לא השפיע כלל על ההמשך. ההולנדי ביטל אותו כחוסר מזל נטו, ומאז הוא העוגן בעורף – וזה חשוב במיוחד כאשר הרביעייה האחורית השתנתה בתדירות גבוהה בגלל פציעות, והשותף הנאמן מאטיפ קרע רצועות בברכו.
כעת, אחרי ההודעה של קלופ על עזיבה בתום העונה, הצורך לזכות בתארים כמתנת פרידה עבור הגרמני גדול אפילו יותר. מי יודע, אולי אלה יהיו גם התארים האחרונים של ואן דייק. חוזהו של ההולנדי מסתיים בקיץ 2025 והוא ניהל משא ומתן מתקדם עם המועדון על הארכתו, אולם כעת נכנסו המגעים להקפאה זמנית בצל חוסר הוודאות לגבי הכיוון בו תתקדם הקבוצה ללא המנג’ר הנערץ. כאשר נשאל לאחרונה על עתידו, השיב ואן דייק: “אין לי מושג. למועדון יש משימה גדולה עכשיו, וכולם מבינים את זה. צריך למצוא מחליף לא רק למאמן, אלא לכל הצוות המקצועי. אני סקרן לדעת מי ייבחר ואז אבחן את המצב. עד אז אין הרבה מה לומר. עידן קלופ מסתיים ואני חלק מהעידן הזה”.
לצד השמועות על מעבר אפשרי של סלאח לסעודיה בקיץ, האפשרות לראות גם את ואן דייק נוטש עלולה להדאיג מאוד את הקהל באנפילד. כי הרי אם לא יחתום על חוזה חדש, אולי תעדיף ההנהלה למכור אותו. ההולנדי יהיה אמנם בן 33 בקיץ, אבל עדיין אפשר יהיה לקבל תמורתו מחיר סביר במקום לאבד אותו ללא תמורה בסופו של דבר. מצד שני, למנהיגותו של הקפטן יש חשיבות עצומה וייתכן שהיא שווה כמה מיליונים טובים. כך או כך, בינתיים היא באה לידי ביטוי בכל משחק, ובשבוע האחרון זוהר ואן דייק גם בכל הקשור להתקפה.
ביום רביעי, כאשר פיגרה ליברפול בבית מול לוטון, היה זה ואן דייק שנגח את שער השוויון מכדור קרן של מק אליסטר וסלל את הדרך לניצחון 1:4. אתמול, הוא עשה תנועה כמעט זהה כדי להכניע את צ’לסי ולהביא את התואר הראשון של העונה לאדומים. לאוהדים זה מזכיר מאוד את הבכורה המיתולוגית שלו בגביע האנגלי מול אברטון, כאשר נגח ואן דייק את שער הניצחון בדרבי בדקה ה-84 והכריז בקול רם על בואו. אתמול זה היה מרגש לא פחות, והאדומים מקווים שזו רק ההתחלה. יש עוד שלושה תארים פוטנציאליים – אליפות, הגביע האנגלי והליגה האירופית.
וכל עוד ואן דייק מוביל את חבריו, אפילו אם מדובר באוסף של צעירים, אפשר להרגיש שהמטרות האלה אפשריות.
