אלפים הגיעו לנחם, להשתתף וללוות את לידור לוי ז”ל בדרכו האחרונה, בית העלמין ביישוב, השקט בדרך כלל, המה אנשים שבאו לנחם ולהתנחם.
ספדה לו אמו רימונה: “זכית להיות רק חצי שנה אבא, מייה לא יודעת איזה אבא היא פספסה, מלך שלי החיים שלי לא יהיו אותו הדבר בלעדייך אני אחיה רק בשביל המתנות שהשארת לנו, הילדים שלך. אתה תחסר לי בכל יום בכל שעה ובכל דקה, אני אוהבת אותך, נוח בשלום על משכבך, מלך שלי.”
לאחר ההספד המרגש של האם השבורה הושמע השיר מלך העולם של שלמה ארצי
דובי האבא ספד לבנו: “הערצתי אותך מגיל אפס, אתה היית המקום הבטוח שלי כל החיים, מחזיר לפרופורציות עם חיוך על הפנים. כולם עוטפים אותנו ואני מרגיש לבד, החיים כבר לא יהיו אותו הדבר בלעדייך, הלב שלי אינו שלם, תודה על חיים מאושרים לצידך. השארת לי נעליים גדולות, אני מבטיח לנסות לדאוג למשפחה שלנו כמו שאתה דאגת. לשושי, למייה ולתינוק שיבוא. בני היקר, אני אוהב אותך, אתה בלב שלי לנצח.”
שושי אשתו של לידור הספידה את אהובה בלב שבור: “אתה היית האויר שלי לנשימה, החמצן שלי, הסיבה שלי לחיות בעולם הזה, לקחו לי אותך והשמיים נפלו עלי, אבל אתה השארת לי 2 סיבות לחיות, 2 אורות גדולים שיחזקו אותי בחיים בלעדייך.”
והוסיפה: “גדלתי לצידך, היו לנו כל כך הרבה תכניות וכולן נקטעו אי שם באותו ערב ארור, אותו ערב נוראי שבו רק יצאת לאימון בחדר הכושר ליד הבית ולא חזרת ממנו!!! אני עדיין מחכה לך שתחזור מהאימון אני עדיין תקועה באותו ערב, שביקשתי ממך שלא תצא לאימון, שתעזור לי עם מייה, היו לי בחילות, אבל אמרת לי אל תדאגי אני ארדים אותה מוקדם ואצא מאוחר לאימון. ובאמת, הרדמת אותה מוקדם, שמת ביצים קשות על הגז ויצאת לאימון אבל לא חזרת, התקשרתי ולא ענית, התקשרתי שוב ולא ענית. לא חזרת לא חזרת והזמן עצר מלכת בשבילי.”
“כשהתחילה המלחמה שמחתי כל כך שאתה לא יכול לעשות מילואים, נפצעת בסדיר וקיבלת פטור.” סיפרה שושי, “כמובן ששלחת מכתב וביקשת להתנדב למילואים אבל זה לא עזר. ובמשך כל המלחמה אמרת שאתה מקנא באלה שיכולים לתרום ולצאת למילואים, ואני ישר השתקתי אותך, שלא תלך ממני חלילה, בסופו של דבר המפלצת האכזרית הזו הגיעה אלי הביתה, הגיעה אלי לגן יבנה, לחדר כושר שצמוד לבית שלי ולקחה לי אותך בדם קר, אני לא יודעת איך אני קמה מפה וממשיכה, אבל מבטיחה לך לשמור על שני היהלומים שהשארת לי.”
נועם אחותו נפרדה בלב שבור מאחיה לידור: “השקט שלך היה ממכר, היית הטוב באדם. כל חייך עזרת, דאגת, היית פה בשביל כולנו. אמא היתה הכל בשבילך. תמיד ידעתי שאתה פה כלום לא יקרה לנו, עמית ואני ידענו שאתה תדאג לנו כל החיים. מי ידאג לנו, מי?”
“אני מבטיחה לך שאני תמיד אספר למייה איזה אבא היה לה, שאני אעשה הכל בשבילה, בשביל התינוק ולשושי” הוסיפה בקול שבור, “כמה תוכנית היו לנו, חיכינו שלי ולעמית יהיו ילדים ונעשה חופשות משפחתיות יחד, נטוס ונבלה. יכולנו לשבת שעות ולדבר ולדמיין את כל הרגעים האלה. אמא ואבא היו מאושרים לראות אותנו ככה ואמרו לנו תמיד תשארו אגרוף אחד מאוחד, לקחו לנו אותך, מפלצת ארורה לקחה לך את החיים. תודה שזכיתי לגדול לצידך, לא יכולתי לבקש מודל לחיקוי אחר, אתה החלום של כל אשה, כל אמא, של כל אח, של כל אבא ושל כל חבר. אני מבטיחה שאני אנציח אותך עד יומי האחרון, שאנחיל את הערכים שלך לילדים שלי ואספר להם איזה דוד הם פספסו, איזה דוד היה להם. אני אזכור אותך לנצח, הכי מושלם, הכי יפה בעולם.”
“אנו רגילים לשמוע על מקרים כאלה בשאר מקומות רחוקים מאיתנו, אבל גם אנחנו לא חסינים, הנה זה הגיע גם אצלנו” ספד הרב הראשי לגן יבנה, הרב דוד הכהן שליט”א. והוסיף: “למות על קידוש השם למות על קדושת הארץ, למות על הדברים הנפלאים של עם ישראל זוהי זכות שלא כל אחד זוכה. למה אנחנו נהרגים? מדוע אנו נרצחים? בגלל שאנחנו נקראים בניו של הקדוש ברוך הוא. אנחנו נהרגים על האדמה הזו, על הארץ הזו “ואומר לך בדמיך חיי, בדמיך חיי”.
מערכת גן יבנה נט מרכינה ראש ושולחת ניחומים כנים למשפחה. יהי זכרו של לידור לוי הי”ד ברוך, אמן!
