״דודה אסתי נפטרה בליל יום השואה. היום תתקיים הלווייתה בבית העלמין בחיפה״, כך כתב יוחאי גרילניק אחיינה.
״אסתר גרייצר, שורדת שואה בת 95, נלקחה לאושוויץ עם יהודי הונגריה. הניסויים הרפואיים שעברה באושוויץ נטלו ממנה את היכולת ללדת ילדים. זה לא מנע מאסתי להתחתן עם גרשון ז”ל ולחיות חיים שמחים מלאים באהבה בעשייה ובנתינה”, כתב עליה. “כיוון שלא היו לה ילדים היינו לה כמו נכדים, למרות שהיינו נינים של אחותה. למרבה הצער לא תהיה שבעה. אין לה ילדים ואחיה כבר נפטרו כולם. תהיה רק הלויה. אם אתם באזור חיפה ורוצים לחלוק כבוד אחרון לשורדת שואה גיבורה ואצילית – ההלוויה בשעה 14:00״.
ההלוויה מתקיימת כעת – ואליה הגיעו אלפי ישראלים.
אלפי ישראלים מלווים את אסתר גרייצר ז”ל בדרכה האחרונה (צילום :שימוש לפי סעיף 27א’)
יעל אברהם, אחייניתה של אסתי, ספדה לה: “למות ביום השואה זה לסגור את מעגל החיים בצורה סימבולית ומדויקת. חייך דודה אסתי שהתחילו בוישאו הרחוקה, עברו דרך אושוויץ האיומה – והמשיכו והסתיימו היום בבית – בישראל”.
חייך שהתחילו בחוסר אונים והסתיימו כשמסביבך בניו ובנותיו של אחיך ואחותך. דודה אסתי, חייך שזורים בחיינו, חיינו יחד בחיפה שנים רבות. ניסינו להיות לך נכדים, וילדינו היו כמו נינייך. כמה מאור פנים היה לך, תמיד היית מלאת שמחה לפגוש אותנו. כשניסינו לשאול אותך בעדינות איך שרדת שואה ומה עברת שם – תמיד סיפרת על איך ניצלת שם ואילו ניסים קטנים וגדולים קרו לך. ״זה הגורל״ – אמרת לי”.
“נמנעת מלספר לנו על הנורא מכל שעברת, את תמיד בחרת לדבר על כאן ועכשיו ועל הדברים הטובים שאת מודה עליהם בחיים. דוד גרשון בעלך, שידע שלא יהיו יכולים להיות לכם ילדים, בחר להתחתן איתך מאהבתו, לאחוז את ידך ולעבור את החיים בשניים כמו זוג יונים. דודה שלנו אסתי זקופה, מטופחת, מחייכת נדיבה – עכשיו, ביום השואה – את הולכת לבית עולמך ונפרדת. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, נאהב אותך תמיד״.
