האסון הכבד במרכז הרצועה: בין ההרוגים שצה”ל התיר לפרסום את שמותיהם הבוקר (שלישי) נמצא שמו של רס”ל (במיל’) אחמד אבו לטיף מרהט, לוחם בגדוד 8208, חטיבה 261. אבו לטיף בן ה-26, שנפל באסון קריסת הבתים במרכז רצועת עזה, לא הפסיק להתגאות בשירותו בגדס”ר הבדואי לפני שנפל בקרב – וביתר שאת מאז אירועי 7 באוקטובר.
אבו לטיף, דמות מוכרת ואהובה בקרב רבים מהסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון – הותיר אחריו אישה, ילדה בת שנה, זוג הורים ו-11 אחים ואחיות. בתחילת המלחמה פרסם אבו לטיף פוסט ארוך ומרגש ובו סיפר את סיפור חייו ואת תחושת השליחות בזמן שיצא להילחם עם מחבלים ימים ספורים לאחר פתיחת המתקפה:
“קוראים לי אחמד אבו לטיף, אבא למנסורה הקטנה, בת 11 חודשים. אני גר ברהט כל חיי ועובד כבר שנתיים במחלקת הביטחון של האוניברסיטה – ואני גאה להיות בדואי-ישראלי!” כתב. “מבחינתי, האנשים שאני חי איתם ועובד איתם הם אחיי ואחיותיי וכולנו חיים ביחד ומכבדים אחד את השני בארץ שלנו. אני גאה להיות בדואי ששירת בצה״ל כלוחם בגדס״ר הבדואי. זכיתי להגן ולשמור בשירות משמעותי שלא אשכח כל חיי. במהלך השירות גיליתי את העוצמות והיכולות שלי להתמודד עם אתגרים והכרתי את האנשים המדהימים שהפכו לחברים לכל החיים”.
“אני שמח כשיש לי הזדמנות להתחבר לאנשים בחברה שלנו ולחבר בין תרבויות. אני שמח שאני יכול להזמין את חבריי לאכול בשר ומקלובה ברהט ויכול להתארח בחצר של אנשים מקיבוץ שובל שמנגנים בגיטרה ושרים שירים של יהודית רביץ. אני שמח כשאני יכול לטייל בארץ עם חבריי ואני הכי שמח שהם לומדים ערבית, מנסים לדבר איתי בערבית ומבקשים ממני לעזור להם”.
“אני רוצה לספר על אירוע שקרה ב-9 באוקטובר. בשעה 20:00 נסעתי עם גיסי, קווין יוסף אלהזייל (עבד גם הוא ארבע שנים באבטחת האוניברסיטה וכיום הוא כבאי מוערך), לחלק אוכל לחיילים בבית קמה. בדרך לא יכולנו לפספס את ניידות המשטרה ובמקביל קיבלנו הודעות על חדירת מחבלים באזור משמר הנגב, ליד רהט. בגלל שאנחנו חמושים ומאבטחים מקצועיים, קפצנו לשם מיד וחברנו לכוחות המשטרה. עזרנו בסריקה לאיתור המחבלים, בהרגשת אדרנלין ושליחות מטורפת. זה המעט שיכולנו לעשות ונפלה בחלקנו הזכות לקחת חלק בשמירה על הבית. במהרה המחבלים אותרו וטופלו על ידי המשטרה”.
“מאז פרוץ המלחמה שומעים הרבה על מעורבות האזרחים הערבים. לצערנו בין הנופלים יש חיילים בדואים ודרוזים, מוסלמים ונוצרים, שנפלו גיבורים בזמן ההגנה על המדינה, ואין דבר גדול מזה! הקהילה הבדואית אבלה על הקורבנות האזרחיים שנרצחו על לא עוול בכפם – יהודים, נוצרים או מוסלמים. ואני רוצה בהזדמנות זו לעורר את כל מי שקורא את זה! כולנו שותפים לאותו גורל ואנחנו חייבים להיות ביחד ומאוחדים”.
“לצערי יש אנשים שלא מאמינים בשיתוף הפעולה בין המגזרים, מנסים להפחיד, להתגרות ולהרוס את היחסים, להרוס את האמון. אל תאמינו להם ואל תתנו לזה לקרות.
באר שבע היא עיר מגוונת, בעיקר בקהילה הסטודנטיאלית. אני רואה כל יום באוניברסיטה סטודנטים וסטודנטיות עוזרים אחד לשנייה במעשים טובים ובזמן צרה, תמיד רואים את הבן אדם בצד השני. אנחנו חייבים לשמור על הביטחון הזה והרעות הזו! גם אני מקווה שבקרוב תחזרו לספסל הלימודים בתחושה של 100% ביטחון”.
קאיד אבו לטיף, אחיו של אחמד, ספד: “הייתה תחושה, הרגשנו שמשהו לא טוב הולך לקרות, ועכשיו הוא איננו. כל ההתכתשות הפוליטית הזו היא לא לעניין וזה לא זמנה. אני אזכור את אחמד הבחור השאפתן שהיו לו חלומות ורצה לעשות טוב. המלחמה הזו הכתה בחברה הבדואית בנגב בצורה קשה מאוד. בחטופים, בנעדרים, בפצועים. שותפות הגורל והערבות ההדדית הזו – אסור שנשכח אותה ביום שאחרי”.
חברו ספד לו בפייסבוק: “אחמד אבו לטיף, אותו הכרתי חייל בגדוד היחס”ר הבדואי, היה חייל ערכי ואהוב על כולם. אחרי כמה חודשים יצא לקורס מכ”ם וחזר לתפקיד מ”כ בגדוד. יהי זכרו ברוך .אללה ירחמק יא סאחבי. לא מעכל, חבר ואח”.
