מכפר בלום ועד אילות: לפני שנה, עדי אשכנזי יצאה למסע מצפון ועד דרום במטרה לפגוש את נשות המדינה, הופיעה בפניהן וחזרה עם מסקנה ברורה. הערב (אחרי החדשות, קשת 12) הקומיקאית והשחקנית תעלה למופע סטאנדאפ סובב ישראל – ולפני שזה קורה, היא התיישבה לשיחה עם ניב רסקין ב”חדשות הבוקר” אודות הפרויקט המיוחד והקטעים שקיבלו משמעות אחרת לגמרי. “זה צולם חצי שנה לפני המלחמה, ביום האישה, יסדתי את ועידת הנשים שלי. עשיתי אותה גם השנה, אבל השנה היא נראתה כבר אחרת”, אמרה.
“היו 12 הופעות, מכפר בלום ועד אילות, עברתי גם באשכול עזה בין השאר. הופעתי בתל אביב, בגבעת ברנר וכרמיאל. פגשתי 5,000 נשים, ומטרת המופע הייתה אז לדבר על המצב הגרוע שנשים נמצאות בו, לצחוק, להתחבק ולחשוב מה עושים, איך משפרים את מעמד הנשים”, היא הסבירה. “לא הספקנו ליישם את הדברים, וחצי שנה מאוחר יותר הקערה התהפכה על ראשנו בצורה הכי חמורה שיש. אנחנו משדרים את זה עכשיו עם צביטה בלב לארץ ישראל היפה והשמחה שהייתה במרץ של השנה שעברה”.
מהמציאות שאנחנו נמצאים בה היום, איך זה להסתכל על זה?
“כשרואים את זה רואים בבירור שמחת חיים שלא נמצאת בנו היום. רואים אותי שואלת אם יש בנות מרעים או מכיסופים – וזה צובט את הלב לשמוע במופע. מדברים שם הרבה שעושים ‘גזלייטינג’ לנשים, שלא מתייחסים ברצינות לאמירות ולרצונות שלהן, מחשיבים אותן למבלבלות מוח. שם אני צוחקת מזה, אבל זו באמת המציאות המרה שאנו הנשים חיות בה. מתעלמים מאיתנו, אין לנו מקום חוץ מעל קברים ובתוך מנהרות”.
את מתארת דברים לא פשוטים. את שומעת את זה מנשים גם היום?
“בוודאי, מה זאת אומרת אני שומעת? מספיק לראות את הקבינט ואת הממשלה. אין לנשים נוכחות, גברים תפסו לנו את כל המקומות, ולא נותנים לנו מקום להתקדם. ואם אנחנו מתקדמות, איכשהו נמצאות נשים שלא דואגות לנו אלא דואגות לדברים אחרים”.
אשכנזי שרגילה להצחיק, פתאום מצאה את עצמה נפגשת עם נשים הנמצאות במצב בלתי נתפס – אולי המצב הקשה ביותר שחוו בחייהן. “בימים הראשונים אחרי שבעה באוקטובר, כשכולנו היינו דרוסים תחת אסון, היה לי קשה לבוא בתור קומיקאית, בכיתי לא מעט”, היא אומרת ומתארת בהומור יחסי, “הרגשתי ששיפרתי את המצב שלהן אחרי שהלכתי כי הן אמרו ‘וואו, איזו הקלה שהיא הלכה, היא ממש הכבידה עלינו בנוכחותה’, זו התרומה שלי. בכיתי והזדעזעתי, אמרתי להן שאני לא מאמינה שזה מה שהן עברו. אני לא מהאומנים שמצליחים לערבב, לבוא עם הומור שחור, אני מתקשה לבוא ולהצחיק במקום שהכאב הוא בהוויה”.
דיברנו על הפער בין אז והיום. הרגשת שזה הכניס אותך לשיתוק מקצועי, מחשבות על איך אפשר לכתוב או לנסות להצחיק?
“ליצור ולכתוב לגמרי המשכתי בענק, העשייה רבה. אבל מאז שבעה באוקטובר לא עמדתי מול קהל, למעט ועידת הנשים ביום האישה. כמובן שהיה שיתוק ועצבות כבדה, בחודשיים הראשונים הייתי כבויה לחלוטין. אחר כך התחלתי יותר ליצור, עבדתי על תוכניות שצפויות לעלות בקרוב. אני מרגישה שעדיין גדול עליי עמידה חשופה מול קהל, אני מניחה שאצא מזה בקרוב אבל אני עדיין לא שם. אני חשה כאב מאוד גדול עד שיחזרו החטופים, שתיעצר המלחמה, קשה לי להביא את עצמי בלייב”.
מתוך “חדשות הבוקר” עם ניב רסקין | צילום:
אסנת ארליך ניסים, באדיבות המצולם
את מאוד מעורבת ופעילה בכל מה שקשור לחטופים, בכל דבר חברתי פה.
“אני חושבת שאסור לנו לקחת צעד אחורה, הכאב מאוד גדול. הרצון להמשיך הלאה או הרצון שזה לא ידבק בך, דברים שמתפשרים באיזושהי צורה כפוליטיים, הם פשוט התעלמות מהמציאות. אנחנו חייבים לעשות את המעשה שהיינו רוצים אם חלילה אלו היו ילדינו או אחים שלנו שנמצאים שם בשבי. אין לי בחירה או התלבטות, אני עומדת לצד המשפחות ואעשה את הכל להעלות את המודעות לשובם הביתה וגם לעצירת המלחמה. בעיניי, אין טעם לייצר עוד אבדות ולעורר עוד סבל. צריך לעצור, וקודם כל להחזיר את החטופים, אני עומדת זקופה מאחוריהם בכאב ובבכי”.
לצד דבריה של אשכנזי, כי היא מתקשה להציג את הזווית המצחיקה על הבמה בזמן שהכאב תופס חלק מרכזי בהוויה – הערב כאמור, ישודר המופע המיוחד שמטרתו החשובה מתמזגת עם ההומור שכה מאפיין את הקומיקאית. בקטע מהסטאנדאפ, אשכנזי מספרת מה לדבריה יכול לשפר באופן משמעותי את חיי היום-יום של הנשים בארץ ובכלל. “המופע הזה הוא ניסיון לייצר איזשהו חקר על נשים, לבנות את תיק הנשים – כי זה תיק מאוד גדול, שאיכשהו לא מקבל ביטוי בכנסת, בממשלה”, אומרת, “יש באמת הרבה בעיות, וחשבתי על כמה חוקים שיעזרו לנו – אני רוצה שכל אישה תקבל אישה. כמה קל להיות גבר כשיש לך את האישה? שמביאה את הילדים, מטפלת בכל מיני דברים, זוכרת מתי החורף והקיץ נגמרים, מתי צריך לקנות לילדים גרביים – כל מיני דברים”.
וכמובן שגם היא מעוניינת לקבל אישה משלה, במתכונת מיוחדת. “אני גם רוצה אישה. מישהי שתחזיק אותי, מישהי שתדאג לי, מישהי שתחכה לי – וזה יהיה כמו משמרת, את הולכת להיות אישה למען אישה אחרת”, היא אומרת, “מישהי שתגיד לי: ‘מאמי את צודקת, את תמיד אמרת וגם רזית, זה בהיקפים’, סתם בשביל ההרגשה הטובה”.
דבר נוסף שהקומיקאית מציעה לקבל, על מנת לשפר את המצב כמובן – הוא חדר המיועד למטרה ספציפית. “חדר צעקות; חדר מרופד היטב, לא מצולם, לא מוקלט ולא מבוטח, ואת יכולה לצעוק כמה שאת רוצה. מדי פעם גם יראו לך שקופיות של אנשים שאת מכירה – אמא שלך, בעלך, מישהי מבית הספר של הילדה, ותוכלי לצעוק עליהם ישירות. לפעמים, גם יכניסו לך אישה מתא אחר, תצעקי עליה, תצעקו יחד, כמו משמרת כזאת – למען האחרת”.
