מסיבה כלשהי החליטו השבוע ב”ארץ נהדרת” לעשות “מהדורה חובקת עולם”, או במילים פשוטות – להביא מגוון דמויות שהקשר ביניהן קלוש עד לא קיים, אבל נמצאות איפשהו בעולם. בין סינוואר פוטין והחזית החדשה שנפתחה בין ברזיל לארגנטינה (באשמתנו, ברור באשמתנו), “ארץ” מכוונת לכל הכיוונים ולא ממש מצליחה לקלוע. זה לא אומר שהתוכנית הייתה לא מוצלחת, או אפילו לא מצחיקה, אבל ספק אם יהיה מערכון שיזכר מהשבוע הזה.
ארץ נהדרת הרעידה את המדינה – וטוב שכך | ביקורת
“ארץ נהדרת” חשפה את תרחיש האימים שעבר לנו מתחת לרדאר
מערכון הפתיחה אמש (רביעי) סימן התחלה חלשה: מילואימניק חוזר ליומו הראשון בעבודה אחרי 60 יום ומקבל מתנה מהמנהל שלו – ארגז ובו חפציו האישיים ומכתב פיטורין. “ברוך הבא לאזרחות”, אומר המנהל ויוצא מחדר הישיבות. “ארץ” מציפה סוגיה כואבת, והיא המחיר שמשלמים משרתי המילואים בפרנסתם, אבל לא מצליחה (ואולי גם לא מנסה) להביא כל אמירה על הנושא. היא מרימה להנחתה, אבל הפאנץ’ לא מגיע.
חלק הפאנל של התוכנית השבוע התפזר לכל הכיוונים. ראשונים הגיעו השר לביטחון פנים איתמר בן גביר וראש הממשלה בנימין נתניהו, שנשאלו על ההנחיות החריגות המסתמנות במתווה הר הבית לחודש הרמדאן. נתניהו מוצג כבובה של בן גביר, ומבקש ממנו אישור לדבר. הביקורת ברורה, אבל משהו שם לא עובד. בהמשך בן גביר מציג את תחזית הטרור ומתחרמן מהמחשבה על מלחמת דת ונתניהו מסביר מה מחזק את חמאס (“לדבר על החטופים באולפנים”) ומה מחזק את ישראל (“ללכלך על החטופים בממשלה”).
רגע אחד שהיה עשוי להיות נוקב הוא כאשר ראש הממשלה מרים שלט ועליו נכתב “הצילו, נחטפתי”, בפרפרזה על השלט המאולתר שהשאירו שלושת החטופים שנורו בשוגג על ידי כוח צה”ל; אך הוא נבלע בין ים של פאנצ’ים שחוקים. הביקורת ברורה, אבל משהו לא לגמרי עובד. אולי כמו במערכון הפתיחה, “ארץ” הציגה תמונה קרובה מדי למציאות שלא הצליחה להמחיש את הנקודה בצורה יצירתית. זהו האתגר בדמויות אקטואליות כמו בן גביר, שקורא כל יום תיגר על כל מוסכמת התנהגות של נבחר ציבור: כשהמציאות עולה על כל דימיון, קשה הרבה יותר לייצר סיטואציות מופרכות מספיק בשביל לעורר את המחשבה (או לפחות, לדגדג את בלוטות הצחוק).
נקודת האור של הפאנל היו השרים בני גנץ (ליאור אשכנזי, אחד הליהוקים המבריקים של “ארץ נהדרת”) וגדי איזנקוט (יובל סמו שמצליח לתפוס את החביבות והביקורתיות האופייניות כל כך לרמטכ”ל לשעבר). ההברקה של הערב הייתה הפיצוח של איזנקוט בתור “ברו, תקצר”, אושיית הרשת הטיקטוקית שמאמל”ק לנו את החיים. זה רפרנס שעבר כנראה מעל לראש הצופים הוותיקים יותר (גילוי נאות: כותבת שורות אלו, ילידת שלהי המאה ה-20, נזקקה להסבר למה איזנקוט אוכל קורנפלקס לאורך כל הקטע), אך גם בלעדיו מדובר בקטע חריף שבו איזנקוט עוקץ את גנץ על אורך הרוח שלו מול הקואליציה של נתניהו.
בהמשך עלו בפאנל בקצב מסחרר: נשיא רוסיה ולדימיר פוטין סירב להצעת בן גביר לצרף את ישראל לציר הרשע, סינוואר-אוזני-עכבר מתחבא בסרקופג, ראש עיריית מרים פיירברג בקטע מיותר על הבחירות המקומיות, ויאיר נתניהו ממקום מושבו במיאמי שר גרסה משלו ל”אין לך מה לדאוג” (תחתונים וגופיות). אל כל אלו הצטרף גם נשיא ברזיל לולה שהצהיר השבוע כי ישראל “מבצעת רצח עם כמו גרמניה הנאצית”, שהתעמת עם נשיא ארגנטינה הטרי חוויאר מיילי, שהגיע לאחרונה לביקור הזדהות בעוטף עזה.
העימות בין שני דרום האמריקאים כלל בעיקרו בדיחות על כדורגל ותחרות מי עושה “על האש” יותר טוב, והיה די מיותר. עוד בגזרת אמריקה הלטינית: כוכבי “המורדים” פליפה קולומבו ובנחמין רוחאס, שהודיעו השבוע שיגיעו להופעה בישראל. קטע זה שהיה משעשע ולא מזיק לא היה מצוין כאן אלמלא העובדה המקוממת שכל הבדיחות שסיפרו שני אלילי הנוער של תחילת שנות האלפיים נגעו בכלל לסדרה “קטנטנות”! זה ודאי לא יעורר סערה ברשתות החברתיות כפי שעשה מערכון הפתיחה בשבוע שעבר, אך בהחלט ראוי לגינוי נחרץ.
מצטייני השבוע היו מערכוני הנונסנס בסיומה של התוכנית: טריילר ל”שכחו אותי בבית” גרסת 2024, עם מנחם הורוביץ בתפקיד הילד קווין מקליסטר, ושני הפורצים בכיכוב כפול של נסראללה. התוצאה היא סרטון רצוף סלפסטיק שמצליח לרגע להגחיך את האיום מצפון, ומאפשר שבירה מרעננת מהקצב השגרתי של התוכנית.
גם תמיר בר מבדר עם הניסיון החוזר שלו להחתים עוברים ושבים על עצומות הזויות. השאלות משתנות, אך דבר אחד נשאר קבוע, והוא היכולת של בר לייצר אינטראקציות פרובוקטיביות, מצחיקות ולרגעים נוגעות ללב. אחד הרגעים המוצלחים יותר היה עם עוברת אורח שהוא ניסה לשכנע להביע תמיכה בהצטרפות לציר הרשע עם הטיעון “זה לא משנה עד מתי רשעים יעלוזו, בואו נעלוז יחד איתם”. עוברת האורח השיבה לו ברצינות מוחלטת “אני לא יכולה לעלוז עם פוטין”. דווקא רגע הנונסנס הזה מהווה טיפול הרבה יותר חינני ויעיל ליחסים המורכבים של ישראל עם מוסקבה, מאשר הקטע המתוסרט באולפן בתחילת התוכנית.
בשורה התחתונה, בהיעדר כותרות משמעותיות בשבוע החולף (פרט לסוגיית הר הבית שזכתה לטיפול נרחב), “ארץ נהדרת” ירתה לכל הכיוונים, והבריקה רק לרגעים. התוכנית אמש לא סיפקה רגעים בלתי נשכחים – לטובה או לרעה, אך גם כשהפאנצ’ים שלה עייפים והיא מתפזרת לכל הכיוונים, היא עדיין מספקת שעה מבדרת. בימינו, גם על זה יש לברך.
