השיח בקרב רצים חדשים וותיקים כאחד נסוב לרוב סביב מספרים: מה המרחק שרצת במהלך השבוע? אחרי כמה ריצות להחליף את נעלי הריצה? וגם – כמה מרתונים כבר עשית? ובמרתון Winner ירושלים הקרוב, שיוזנק ביום שישי, ירוץ מי שמחזיק בכמות המרתונים הרשמיים הגדולה בישראל, ומי שהוא למעשה שיאן ישראל בתחום.
לכתבות נוספות בנושא:
“מחפשת שותף למרוץ, אבל שונה”: הסיפור מאחורי הפוסט שהפך לוויראלי
מחקר: כך תפחיתו את הסיכוי להתכווצויות שרירים בריצת מרתון
טל כרמל מציג: 50 מרתונים בשנה לכבוד גיל 50
המרתוניסט שנפצע בעזה הציג את הנעל הרשמית של מרתון ירושלים
אליאב כהן-צמח היה אמור לרוץ ב-15.10.23 את מרתון בודפשט, ובכך לסמן 99 מרתונים מלאים שסיים בהצלחה. כשלושה שבועות אחר כך אמור היה להגיע מרתון ניו יורק במסגרת נבחרת שלוה, שמטרתו לסגור את השעון על 100 מרתונים ולסמן וי על פרויקט שאפתני שהחל לפני 14 שנה.
“אבל אז התחילה המלחמה, ובלאגן, ואת מספר 99 עשיתי בולנסיה בחודש דצמבר והנה עכשיו הגיע הרגע. לפעמים לא הכל עובד לפי התוכנית, אבל עושים את ההתאמות הנדרשות כדי להיות כמה שיותר קרובים”, מסביר כהן-צמח, “למרות שיכולתי לסגור את המרתון ה-100 כבר מזמן. אבל ירושלים זו ירושלים, ואין מקום טוב לעשות את המרתון ה-100 אם לא בעיר הזו”.
הגרסה היותר טובה של עצמי
אליאב כהן-צמח, 40, תושב פתח תקוה, נשוי ואב לארבעה ילדים, הוא בעל חברה להפקת אירועים עם מתנפחים לילדים. גם הוא, כמו חבריו לשלדג, יחידת הקומנדו של חיל האוויר, היה בשירות מילואים פעיל בחודשים האחרונים ואת מרתון ה-100 הוא בחר להקדיש לזכר הלוחמים שנפלו מהיחידה וגם לזכר חברו הטוב איתי יהושע ז”ל שנפל בקרבות בקיבוץ בארי.
את האהבה לריצות הארוכות מצא במהלך השירות הצבאי, שם נדרש להציב לעצמו כל העת מטרות. לאחר שהשתחרר הבין עד כמה חסרה ההכנה הזו למשימה מסוימת, ולכן החליט להציב לעצמו עוד ועוד יעדים ולהתאמן לקראתם כשמעל כולם ריחף היעד הגדול – להשלים 100 מרתונים מלאים במרוצים רשמיים עד גיל 40.
“המרתון הרשמי הראשון שלי היה בתל אביב ב-2010”, נזכר כהן-צמח, “ואפילו אין לי ממנו מדליה. “ואז ב-2011 עשיתי את המרתון השני. בשנתיים לאחר מכן עשיתי פגרה ממרתונים וסיימתי פעמיים מקצה מלא של איש ברזל. בשנה שלאחר מכן כבר נכנסתי לשגרה של 12 מרתונים בשנה, ואז 15, 16 ואפילו 20 בשנה, כולל סדרה של חמישה מרתונים בחמישה ימים שעשיתי באיטליה. אין היום ישראלי עם יותר מרתונים רשמיים ממני”.
איך אתה מספיק להתאושש נכון בין מרתון למרתון?
“חשוב להפעיל שיקול דעת. כבר בק”מ השמיני, למשל, של מרתון מסוים אני חושב על המרתון הבא בעוד כמה שבועות ומראש אני יודע שלא אתפוצץ על תוצאה. אני קשוב לגוף. מתי שצריך לשחרר אני משחרר. אני כל הזמן עובד בצורה מחושבת ומתוכננת ובזכות זה מצליח לשמור על עצמי מפציעות. רק באיש ברזל שעשיתי סבלתי מפציעה משמעותית. אבל פרט לכך אני עושה חיזוקים ומתאמן באימוני כוח מעבר לריצות”.
ממה בעצם אתה בורח?
“אני לא בורח, אני רץ לקראת. רץ כדי להשיג מטרה. אם אני לא אהיה כל הזמן מוכוון מטרה, עם משהו מול העיניים שאצטרך להגיע אליו, אני אדרוך במקום. אני מחפש להיות הגרסה היותר טובה של עצמי, ואם אציב מטרות ראויות ומאתגרות אצליח בכך. אם הפוטנציאל קיים למה לא לממש אותו? לא נשמע לי כיף ללכת לישון בידיעה שאני בינוני. אני עושה פה משהו גדול שמשאיר חותם, יש לי שיא ישראלי. זה טוב לי ואני מצליח לשלב את זה בחיים שלי”.
וכהן-צמח, אדם דתי, אכן מצליח עם השילוב הזה בין השאר בזכות העובדה שרוב המרתונים מתקיימים בימי ראשון ולא בשבת. את תוצאת השיא שלו, דרך אגב, רשם במרתון בודפשט ב-2015 – 3:26 שעות, כחלק מתוכנית אימון לריצת 100 ק”מ בסובב עמק.
“הריצות זה לא דבר שעובר במהירות”, מודה כהן-צמח, “בכל ריצה יש את הרגעים שאתה סובל ומרגיש מאוד מאותגר. אחרת לא הייתי עושה את זה. יש רגעים שאתה אומר לעצמך ‘היום הולך להיות קשוח’, ואז אתה נמצא במצב של התמודדות וניהול משבר. כל ריצה עם ההתמודדות שלה, ותוך כדי המרתון אתה עסוק בלנהל אותו”.
אם לא היית משרת בשלדג היית בוחר בכל זאת בפרויקט כזה?
“אין סיכוי בעולם שזה היה קורה אם לא הייתי משרת בשלדג. ביחידה יש לך יכולת שאתה לומד לפתח אותה, ופתאום אתה קולט שאתה רץ ברמה מאוד גבוהה ושולחים אותך לייצג את היחידה בתחרויות. זה כיף שיש לך משהו שאתה יודע שאתה טוב בו ומנצל את זה”.
מה השלב הבא אחרי המרתון ה-100?
“יש תוכניות להמשך אבל אני עדיין לא חושף את זה. אני לא יכול להגיע למצב שמסיימים יעד ואין מטרה ברורה להמשך, אחרת נשארים במקום”.