עד עתה יצאו לא פחות מ-9 סרטים של כוכב הקופים. אולי אתכם זה לא הפתיע, אבל בכנות הבדיקה הקצרה הזו תפסה אותי לא מוכן. הסדרה המקורית שהחלה בסוף שנות ה-60 כללה 5 סרטים, היה באמצע רימייק יחיד של טים ברטון, ואז הגיעה טרילוגיית הריבוט האייקונית של מאט ריבס. כוכב הקופים: ממלכה חדשה, הפעם בבימויו של ווס בול (סדרת הרץ במבוך) הוא הסרט העשירי של כוכב הקופים, ומהווה המשך חצי ישיר ל-‘כוכב הקופים: מלחמה’ של ריבס.
קשה קצת להגיד האם היינו צריכים את הסרט הזה. מחד, ספויילר אלרט לסרט שיצא לפני 7 שנים, בסוף הטרילוגייה של ריבס סיזר מת. השימפנז האהוב בגילומו של אנדי סרקיס היה הלב הפועם של טרילוגיית הריבוט, ובמותו אפשר להגיד שהנרטיב הגיע לסיומו הראוי – הציווילזציה האנושית בהתרסקות בעקבות וירוס אכזרי, והקופים שקיבלו מנת משכל בונים כעת ציוויליזציה מתקדמת משלהם בעולם שבו הם בראש שרשרת המזון. מכאן בהרבה אופנים ניתן פשוט לצפות בסדרת הסרטים המקורית ולהאמין שלשם זה אמור ללכת. מאידך, ייתכן שביקום שריבס בנה הקופים לא מתגלגלים לכיוון הציוויליזציה הקלאסית, או לפחות לא כזו שנראית כמו טכנולוגיית סטאר-טרק לאנשים מאוד שעירים.
אחרי הרבה פחות משעתיים וחצי קל להבין שכוכב הקופים: ממלכה חדשה מרגיש כמו נסיון לפתוח טרילוגייה דנדשה לגמרי שנועדה להיות החולייה החסרה – קישור בין עולם פוסט אפוקליפטי לציווילזציה מתקדמת של קופים אינטליגנטיים. למרות זאת, קצת קשה לו להתנתק מהקונפליקטים מתקופת מאט ריבס, מה שכולא אותו בלימבו של כוונות טובות ורעיונות חביבים על מצע של חוסר עניין.
אין חדש תחת השמש
ממלכה חדשה עוקב אחר נואה (אוון טיג), שימפנז צעיר ונבון שנאלץ לצאת להרפתקה מסוכנת על מנת להציל את חברי השבט שלו. בדרכו פוגש בת אדם מסתורית בשם מיי (פרייה אלן), אשר מתגלה כבעלת חשיבות רבה עבור פרוקסימוס סיזר (קווין דוראנד), קוף מסוכן ורודן מאיים שרוקח מזימה מדאיגה שעלולה לשנות רדיקלית את מאזן הכוחות בין הקופים לבני האדם, כמו גם בין הקופים לעצמם.
העלילה מתרחשת כמה מאות שנים לאחר ‘מלחמה,’ מה ששם את בני האנוש בעמדת נחיתות. אלו מהם שלא נמלטו מהווירוס הוזנחו אינטלקטואלית למשך דורות, תהליך שהוביל אותם להתנהגות ויכולת השרדות שהולמות אנשי מערות חסרי אמצעים. אלו שהתמזל מזלם והספיקו להתבודד נעלמו לחלוטין, וספק אם המקלטים אליהם נמלטו מכילים דבר מה מלבד שלדים ואוכל רקוב. ברמה הרעיונית זו דינמיקה מרתקת שטרם נחקרה ביקום האינטלקטואלי שריבס יצר. על אף שחלק מהויזואלים של ציד בני האנוש מזכירים מאוד את סדרת הסרטים המקורית, קל להניח שבקונטקסט של הריבוט נזכה לחקירה מעמיקה יותר של יחסי הכוחות החדשים.
אז זהו – כן ולא. הסרט מתעקש שמערכת היחסים שנרקמת בין נואה ומיי מאוד עמוקה ומורכבת. רבדים של חוסר אמון ואינטרסים מתנגשים משתלבים עם אמפתיה ורצון לחיות בשותפות. הרעיונות מאוד ברורים, ועל הנייר גם מאוד מעניינים, אבל המעידה מגיעה בשלב הביצוע. הכימיה בין נואה ומיי כמעט ולא קיימת, ועל אף שאינני נוהג להניף אצבע מאשימה לשחקנים, קשה להתעלם מכמה שפרייה אלן לא מספקת את הסחורה. מלווה אותה הילה של חוסר כריזמה והיעדר סימפתיה שחונקת את המסע כולו. גם נואה לא מככב בהיבט הזה, עם אישיות חלבית ותהליך אישי כל כך By the book שזה מרגיש לעיתים כאילו כל ההרפתקה הזו היא פשוט מטלה בלו”ז שלו.
אדם חכם מאוד אמר לי פעם: “קלישאה היא לא מילת גנאי, היא פשוט כלי נרטיבי שמתבסס על ידע מקדים.” המשפט הזה לא עזב אותי כבר שנים רבות. הוא עיצב את הפרספציה שלי. ממלכה חדשה הוא סרט מאוד מאוד קלישאתי, אך עדיין לא אמרתי בכך אף גנאי. רק עכשיו מתחילות הבעיות; כל כך הרבה סצינות, שוטים שמשתהים על אובייקטים כאלו ואחרים, פיסות דיאלוג מסויימות, בוצעו בצורה כל כך ברורה ומוכרת עד שאני, ציון הרשקוביץ חברי הטוב מצוות המבקרים, ואחי הגדול, פשוט ישבנו והקראנו את הדיאלוגים בזמן אמת בעודם נשמעים ברמקולי האיימקס הנפלאים שסביבנו. חלקים מאוד ספציפיים מסיום הסרט היו כל כך ברורים מחצי השעה הראשונה של הצפייה, עד שהשעתיים שנותרו היו לעיתים קרובות משעממות ובנאליות.
קלישאות הן לא תמיד רעות, אך ראוי להשתמש בהן באחריות. לעיתים כיף לקבל איזכורים ל-Tropes מוכרים כאשר התסריט מרוויח אותם ביושר, עם קורטוב של יצירתיות וסגנון ייחודי. במקרה של ממלכה חדשה ניכר שבכניסה לגיג הגדול הראשון שלו פוסט תקופת הרץ במבוך, ווס בול פתח את ספר ה-א’ ב’ של במאי הוליווד ופשוט הלך על הפורמולה הפשוטה ביותר שמצא. גם ג’וש פרידמן התסריטאי אחראי על העניין. זה סיפור של גבורה, אחריות, מנהיגות, והקרבה אישית עבור אלו שהכי קרובים לליבנו. באותה מידה הסיפור הזה יכל לעסוק, ובכנות כבר עסק בעבר, בדגים, ינשופים, חייזרים, ואולי הכי גרוע – בבני אדם. הדיון הייחודי היחיד של ממלכה חדשה, הדינמיקה הנוגסת בין בני אדם לקופים, לא מקבלת כמעט מקום, מובלת בידי מערכת יחסים יבשה וחסרת משקל, ובעיקר מרגישה לא מנוצלת.
על גג העולם
ובכל זאת, אתעקש שממלכה חדשה הוא לא בזבוז זמן. יש משהו כיפי בעולם הזה, ואחרי הטרילוגייה האפרורית-חשוכה של ריבס נהניתי לצפות בקופיפים האינטלגנטים רוכבים על סוסים לאורך מדשאות ויערות ירוקים ושופעים. באופן משעשע, רמת ה-CGI לא מרגישה טובה יותר מזו של הסרט האחרון בן ה-7, אבל זה לא ממש הפריע לי. לא לשם זה התכנסנו לטעמי.
אחד האלמנטים הכי חזקים בסרט הוא ראקה, אורנגאוטן שמתלווה לנואה במסע ומגולם בידי פיטר מאקון. כל הכריזמה שחסרה לנואה ומיי כאילו נשאבה לראקה. הוא אינטליגנט, מחמם לב, משעשע וגונב פריים. הנפשת הפנים של כלל הקופים מאוד מרשימה, וחייב להגיד שהשילוב בין נהימות ודיבור סטנדרטי עובד נהדר מהצפוי, במיוחד בהתחשב בעובדה שכמות המילים גדולה משמעותית מבסרטי הריבוט הקודמים. אבל ראקה, הו, ראקה הוא פשוט תענוג לצפייה. ככל הנראה הדמות הכי מרשימה ויזואלית בסדרה מלבד סיזר. בדיאלוג כל כך פשוט הוא מצליח להעביר המון ניואנס דרך מסיכת הקוף הענקית, עם שפת גוף מתוזמנת בקפידה שמנצלת את טכנולוגיית ה-Motion Capture באופן אופטימלי. רק בשביל הסצינות שלו, שלא רבות כמו שאולי הייתי רוצה, שווה לתת לממלכה חדשה הזדמנות.
גם פרוקסימוס סיזר כריזמטי יחסית ברמת המשחק, אך לא באמת עושה דברים מעניינים מספיק ברמה העלילתית על מנת שייחשב כנבל משמעותי. נבלי הריבוט היו לטעמי החולייה החלשה ביותר בטרילוגייה, ופרוקסימוס מצטרף למועדון. הוא לא מהווה איום פיזי כמו קודמיו, ולא ממש מדגים את הרשעות שלו בהיבט הזה במו ידיו. הוא מאוד משתדל ליצור לחץ מנטלי על נואה ומיי, אך הסצינות שלו שאמורות להיות אייקוניות מסיימות במחנה הקלישאה אותו הזכרתי קודם לכן. פרוקסימוס חושב שהוא חזק ומרושע, אבל בפועל הוא מרחם ומורח זמן יותר משהוא מוציא לפועל. הוא הולך כמו שהוא בא.
בהיבטים הטכניים הסרט עושה את העבודה בגדר הסטנדרט של שובר הקופות ההוליוודי המודרני. בקונטקסט של התקציב המוגבל שנתנו לבול, אפשר להגיד שמדובר בהישג יפה מאוד בפני עצמו. ניכר שבול שאב מעט השראה מהצילום והאטמוספירה של ריבס, מה שעוזר לקשר את הסרט החדש לטרילוגיית הריבוט, אך יתר ההשראה מקורה באותו ספר א’ ב’ במאים שהזכרתי קודם לכן. אין שום דבר רע במיוחד בצילום, כמו שהוא פשוט בנאלי לרוב. חלק מבחירות הקומפוזיציה החלשות מזכירות אירועי קוויקטיים ממשחקי וידאו, שמתמקדות באינפורמציה שלא הכרחית עבורנו כצופים פאסיביים ובעיקר מנמיכות את הפאניקה, אבל חוץ מזה השוטים פשוטים וברורים. האקשן והקרבות לא מרגישים מחוספסים כמו אצל ריבס, והאימתנות של חבטות הקופים לא באה לידי ביטוי באותה עוצמה. הסאונדטרק בסיסי, עם מוטיבים שמזכירים את הסרטים הקודמים, אך אין כאן עניין מיוחד.
עיצוב העולם מתבלט לטובה. השבט של נואה מאוד נעים ומתוכנן באופן מאוד הגיוני. הארכיטקטורה של המבנה המרכזי, שמרגיש כמו הלחם של מגדל תצפית, עץ ענק ומתקן בגן חיות, מספרת את הסיפור של השבט, ומעבירה היטב את התרבות והמנהגים שלו. מאוד נהניתי לראות את נואה מתעסק ובוחן את הסביבה האינטראקטיבית והמפורטת שהרגישה כמו Hub נחמד וידידותי. ניכר שהושקעה שם הרבה מחשבה. להבדיל, הממלכה של פרוקסימוס סיזר הרבה פחות מעניינת ויזואלית ונראית כמו כפר ברברים ב-Civilization 6. אם כבר בונים עולם מקורי ומעניין, הייתי רוצה שיפוזר לאורך כל הסרט ולא ינוקז לתחילתו.
ידעתם שאני גיימר?
לסיום אקדיש חלק קטן לברבורי שכל שלי. למקרה שלא ידעתם ווס בול עובד בימים אלה על סרט הלייב-אקשן של זלדה. זה אירוע משמעותי מאוד מבחינתי, בלשון המעטה. נכנסתי לממלכה חדשה בין היתר גם כדי להבין אם הסרט של זלדה בידיים טובות. בול נוהג כעת בכל ראיון להסביר כמה הוא חלק מקהילת הגיימרים, כמה זלדה חשוב לו, וכמה הוא מתאמץ ליצור את הסרט הכי טוב שהוא יכול לדמיין. חרף תלונותי, אגיד שביציאה מהאולם אני דווקא חשתי הקלה.
זרקתי אזכורים פה ושם, אבל בהרבה רגעים נראה שממלכה חדשה באמת שואב המון השראה ממשחקי וידאו. כפי שגם ציון ציין בחדווה במהלך הסרט, סביבות ושוטים רבים נראים כאילו נלקחו ישירות מ-The Last of Us ומ-Horizon. סצינות רבות בהן נואה רוכב על סוסו עזרו לי להבין בדיוק איך יראה לינק על אפונה. מאמין שבעת הצילום בול לא ידע שהוא הולך להגשים את חלומו בתור הבמאי של הסרט של זלדה, אך נראה כאילו התכונן ליום הזה בכל מקרה.
אין שום דבר ציני בכוכב הקופים: ממלכה חדשה. ניכר שבול באמת יצר כאן סרט שהיה רוצה לראות בעצמו, ועל הדרך לא פגע במורשת של ריבס או של הפרנצ’ייז כולו. זה סרט שלא לוקח שום צעדים אמיצים לאף כיוון, ולכן הטעויות שלו לא גורמות לו להיות בלתי ניתן לצפייה. בהרבה אופנים זה מה שהסרט של זלדה צריך – מישהו שחושב בייסיק ומכבד את היסודות של הפרנצ’ייז. הרי כל מה שאנחנו צריכים זה לראות את לינק וגאנונדורף נלחמים, קצת תרנגולות, רופיז וכדים שנשברים, ונסיכה אחת שקצת מאוהבת בגיבור שלנו אבל לא באמת. בסך הכל נראה לי שזלדה בידיים טובות.
כוכב הקופים: ממלכה חדשה הוא החבר הזה שנחמד איתו, אבל לא כיף איתו מספיק כדי לקבוע פגישה ליותר מפעם בחודשיים שלשה. זה לא שהפגישות איתו הן סבל, הן פשוט לא מספיק מרגשות או מחדשות כדי להצדיק יותר מזה. יש לממלכה חדשה הברקות בחלק מהמקומות, אבל רוב הזמן הוא הולך על הצפוי ביותר, בצורה שלא מותירה חותם להרבה מאוד זמן. אם אתם מעריצי הפרנצ’ייז אני מעריך שתמצאו בו ערך, אך אתם לא חייבים למצוא את הערך הזה בדחיפות בבתי הקולנוע.
