בלב קרוע, משה ואורנה דץ מגשימים את החלום של בנם עומר ז”ל

לא כך חשבו אורנה ומשה דץ שייפגשו שוב באולפן ההקלטות. חודש חלף מאז נפטר במפתיע בנם עומר מהתקף אפילפסיה. כשאין מילים לתאר את הכאב, הדצים יכולים לפחות להתנחם במוזיקה. עומר היה שחקן ומוזיקאי, שהשאיר אחריו לא מעט שירים יפים וגם אלבום בכורה לא גמור: היום (שישי) שוחרר השיר הראשון מתוכו, “באהבה שלנו”, טקסט מרגש על אהבה שמנצחת את כל הסערות בעולם – ומקבלת עכשיו משמעות מכאיבה.

“הגענו לפה בגלל הירושה שעומר השאיר, השירים שהוא עבד עליהם בשנתיים האחרונות וזה היה חשוב לו – כל שיר, כל מילה”, מספרת אימו אורנה. “אני ועומר היינו שרים, זה מה שהיינו עושים. ואת השירים האלה אני מכירה ממש ממש מהרגע שהוא קיבל אותם”. האב משה מוסיף: “הוא עבד על השירים האלה כמעט עשר שנים”.

במהלך המפגש באולפן, מצהיר משה: “הוא לא היה נותן לנו להקליט איתו דואט”, ואשתו לשעבר מסכימה: “לא, הוא לא היה נותן לנו להקליט. כל הסיטואציה הזו הזויה”, ומשה מוסיף: “אם מישהו היה אומר לי שבעצם אנחנו הולכים לעשות את התקליט של עומר לזכרו, זה…”, הוא אומר לא מצליח לסיים את המשפט.

“שופטים אותי כי אני דץ”

כשעומר נולד בשנת 1993, הוריו היו בשיא הצלחתם רגע אחרי האירוויזיון. בהמשך הפכו לבייביסיטר הלאומי עם קלטות הילדים המצליחות שלהם. כבר אז אפשר היה לזהות שעומר לא נפל רחוק מהעץ. זה לא תמיד פשוט להיות הילד של, במקרה של עומר זה גם היה כמעט מסוכן: כשהיה בן שנתיים קיבלו הוריו שרשרת של מכתבים עם איומים לפגוע בעומר. במשך תקופה חששו לצאת איתו מהבית

אבל שום דבר לא באמת עצר את עומר. בשנים האחרונות הוא ניסה לפרוץ כזמר וכשחקן, לקבל הכרה לא רק כבן של אחד הזוגות המיתולוגיים בתרבות הישראלית – לעמוד על הבמה בזכות עצמו. “אני נורא מנסה לעשות את זה בכוחות עצמי, כבר הרבה שנים”, אמר בכוכב הבא בשנת 2013, כשהגיע לאודישנים כחייל. “אני גם נבחן בזכות עצמי, אני לא באתי עם אימא ואבא שייראו אותם כקישוט”. באודישן עצמו מול השופטים אמר: “אני חושב שהשפיטה עליי היא הרבה יותר גדולה בגלל שאני דץ, ככה אני מרגיש” – וריטה מיהרה לחלוק עליו, ולעורר ויכוח בשולחן השופטים.

קיצורי דרך לא היו גם כשהחליט ללמוד משחק באופן מקצועי בסטודיו של יורם לוינשטיין. “הוא כל הזמן רצה להתוות את הדרך העצמאית שלו. היה לו מאוד חשוב לפרוץ בזכות עצמו ולאורך כל הדרך הוא לא התעטף באצטלה של ההורים”. אל מול התמונות של עומר מההצגות, הוא נזכר: “חיוך נעים – הוא לא היה חייכן, אבל על הבמה כן. הוא היה בן אדם מאוד רציני, ואחת ההפתעות הגדולות שלי הייתה דווקא כשהוא שיחק בקומדיה והיה קורע מצחוק”.

“הוא היה שחקן אופי, שחקן עם עומק מאוד גדול”, מוסיף ומספר לוינשטיין. “הוא היה מהפנט ורגיש מאוד, ובעיקר-בעיקר הוא היה זמר מדהים. כשהוא היה שר אצלי למשל את השיר מ’השוטר אזולאי’, שגם ככה זה שיר מרגש במקור שלו, זה היה קורע לב. רק שלושה ימים לפני מותו הוא הגיע אליי להצגה פה ופגשתי אותו ואת אבא שלו ושמחתי לראות אותם כמובן. לא יכולתי לתאר לעצמי בראש ששלושה ימים אחרי זה הוא ימות, זה שוק”. כיתת המשחק שלו בסטודיו נחשבת עד היום לאחת הכי מצליחות. לא מעט מהבוגרים שלה הפכו לכוכבים גדולים, בהם ניב סולטן, יעל אלקנה, דור הררי וליהי קורנובסקי שהפכה לחברת נפש.

“האמת היא שהחיבור שלנו היה ממש מיידי”, נזכרת ליהי. “אני חושבת שזה היה בשנה א’, שנינו היינו מבריזים מלא משיעורים ואני חושבת שלאחד השיעורים שהברזנו עומר הביא ספריי של גרפיטי, הציור שציירנו נשאר שם עד היום. אני זוכרת שהיה שיר אחד שהוא כתב ואני התעלפתי על השיר הזה, והוא אמר לי שזה שיר שהוא כתב עליי. אהבתי אותו מאוד, מאוד”.

השיר הנבואי שכתב

אחרי לימודי המשחק משה קפטן זיהה את הפוטנציאל של עומר וליהק אותו לאחת ההצגות שביים אז, “מצדה 1942”. “הסתכלתי עליו כל הזמן מהצד וראיתי כמה הוא רוצה וכמה הוא נהנה וכמה הבמה וההגשמה העצמית שלו על הבמה היא כל כך משמעותית עבורו. לעומר הייתה קרבה מאוד חזקה למשפחה, אני חושב שעומר כל הזמן התעסק גם בשאלה איך אני מגשים את עצמי מבלי להיות הבן של. זה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו והוא מניע אותך כל הזמן – איך אתה מצדיק את קיומך כאיש מקצוע בתוך עולם שבו ההורים שלך כל כך משמעותיים במוזיקה הישראלית? זה העסיק אותו, עם כל האהבה וההערכה הרבה שהייתה לו כלפי ההורים שלו”.

השחקן טל גרושקה, ששיחק לצד עומר בהבימה, נזכר: “הוא לב אדיר אבל הוא ‘קשה להשגה’. איך אני הבנתי שיש פה חברות? כשהוא השמיע לי שיר שהוא רצה להוציא אז על פרידה”, ואורנה מסבירה: אורנה: “אימא שלי, שהוא היה קשור אליה מאוד. הוא כתב עליה את השיר והוא פשוט הלך עם השיר הזה לכל מקום וזה מטורף שהמילים כאלה רלוונטיות, של הפזמון”.

“זהו, השיר הזה לא יוצא לי מהראש מאז”, מודה גרושקה, “שיר על עיזבון של העולם הזה ואיזשהו שיח עם עולם אחר: ‘עצים לוחשים לי שעזבת כבר, הריקנות חבויה בכל פינה, אני לובש על עצמי עוד איזה בגד, שנה שלמה עוד לא הסתכלתי על עצמי במראה'”, גרושקה מצטט כשהוריו של דץ אומרים את המילים ביחד איתו.

מי כותב טקסט כזה?

גרושקה: “מישהו שהנשמה שלו היא יותר מדי גדולה כדי להכיל את הדבר הזה”.

אורנה דץ: “נשמה ענקית בשביל המקום הזה”.

וקורנובסקי מסכימה: “הוא היה נפש שהיא רגישה מדי לעולם הזה, זה הרגיש שכל העולם הזה גדול עליו – כל המורכבויות האלה גדולות עליו, הוא היה כל כך רגיש. אתמול חלמתי בלילה שהוא בשמיים למעלה והוא תופס אותי ומחזיק לי את הפנים ככה, וזה כאילו הוא נותן לי תחושה ש’אני בסדר, אני למעלה והכול טוב, אני במקום שטוב לי'”.

“תחושה מאוד קשה של החמצה”

הפרידה המתוקשרת של אורנה ומשה דץ לא היה קלה לעומר ולאחיו הצעיר יועד, אבל לא פירקה את המשפחה. בשנים האחרונות הוא הופיע לא מעט עם הוריו: במקום להילחם בשם המשפחה, הוא חיבק אותו. גם עומר הבין שאין בעולם אהבה כמו אהבה של אימא – ואבא.

עומר לא השאיר אחריו רק הורים ואח כואבים, אלא תחושת החמצה על הכישרון הגדול שכבר לא נדע מה יכול היה לצמוח ממנו. משה קפטן אומר: “זו תחושה מאוד קשה של החמצה, זה כמו להגיע עד הכניסה ולא לחצות את השער”. ולוינשטיין סופד בכאב: “זה ילד בן 30 ומשהו שנפטר והוא בוגר שלי, זה מזעזע, זה לא מגיע לאף אחד, זה לא מגיע לו – צעיר ויפה והעתיד היה לפניו והוא היה יכול להתפתח וזה מקומם ואני אולי לא תמיד גיליתי את אהבתי אליו ואת הערכתי אליו וצר לי שלא עשיתי את זה ועכשיו אני צריך לעשות את זה מול המצלמה אחרי מותו, זה פשוט הורס אותי”. 

בשבוע שעבר עומר היה צריך לציין את יום הולדתו ה-31, אבל במקום חגיגה תציין המשפחה 30 למותו. “כל המעמד הזה הזוי, אנחנו מתהלכים בתוך הזיה”, אומר האב משה. “זה לא משהו שדומה לשום דבר אחר, זו בעיטה של סוס לאזור הכי כואב שלך. אנחנו מתהלכים לפעמים בהרגשה שזה לא קורה, לא יכול להיות, ובמיוחד כשאנחנו שומעים את הקול – הוא כל כך חי בקול שלו”.

השיר הראשון שיוצא היום הוא חלק מאלבום שלם שייצא בקרוב. עומר ז”ל עבד עליו עם כמה מהשמות הבולטים בתעשיית המוזיקה: מרמי קליינשטיין דרך אוהד חיטמן ועד המפיק המוזיקלי טל פורר. משה קפטן, חבר המשפחה, תרם גם הוא כדי שהפרויקט המוזיקלי הזה ייצא לאור. עומר השאיר אחרו את השירים, אבל הסוף העצוב הפך אותם למכתב פרידה. יחד עם הקולות שהקליטו הוריו, זה גם הפך להיות הדואט האחרון שלהם.

ואורנה מדגישה: “אני חושבת שזאת הצוואה שלנו, להוציא את המוזיקה כדי להשמיע את הקול שלו. הוא השאיר לנו את העבודה הזו, הוא כאן והוא מבסוט לאללה”. משה אומר: “הירושה הזו נשארה לנו, את הנשמה שלו הוא השאיר לנו. מאוד חשוב לי שהוא יישאר נוכח – הוא השאיר משהו שאנחנו יכולים להשתמש בו כדי שיישאר נוכח. אני תמיד מאמין בזה שבן אדם לא מת באמת, הוא נשאר חי בך כל הזמן והוא חי בנו”.

מצאתם טעות לשון?