רב-סמל (מיל’) מיכאל גל, בן 29, שלחם בפלוגה המסייעת בגדוד 450 של חטיבת ביסלמ”ח (828) נפל הלילה (בין שבת לראשון) בקרבות ברצועת עזה. היום (ראשון) משפחתו התבשרה על דבר מותו והוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר הרצל בירושלים.
אל הלווייה הגיע שר החינוך יואב קיש לחלוק כבוד אחרון לגל, שאביו משמש כבכיר במשרד החינוך. קיש הניח זר בשם הממשלה על קברו של גל. רב הגדוד, קצין בדרגת סרן, קרא פרק תהילים לזכרו של מיכאל ז”ל.
בקול קורע לב, שבור מבכי ומלווה בבכי מצד מאות המשתתפים בלוויה, אביו של מיכאל, דוד. אמר קדיש על בנו.
סגן אלוף דניאל רודינוב ספד למיכאל בשם צה”ל: “אנו מלווים אותך בדרכך האחרונה למנוחת עולמים. הכאב גדול והצער עמוק. התגייסת ב-2013 לגבעתי ושירתת כלוחם. במילואים שירתת במסייעת ועשית שירות מילואים פעיל בגדוד ולא הייתה תעסוקה שלא הגעת אליה וכך גם במלחמה. מפקדיך אומרים שהיית מקצועי בצורה יוצאת דופן, תמיד עזרת לחבריך והשקעת כשהצניעות הייתה לפניך. חבריך מספרים שהעריצו אותך והיית בשבילם הכל. דאגת תמיד להעלות את המורל ותמיד הפצת טוב סביבך. הריק שנוצר עקב לכתך קשה מנשוא”.
מפקד המחלקה של מיכאל ספד לו: “כאב בטן שחודר לכל העצמות, לעולם לא אתקל באדם כמוך. מצחיק וועצמתי וצנוע. לעולם לא יבינו אנשים כמה תעצומות נפש היו לך, אתה האדם הכי צבעוני בפער. החיוך וההומור שלך שעזר – היית חבר ואח למופת. די בטוח שהשפם שלך יישאר איתי לעולמים. היית בשבילי כמו אח, לא אשכח אותך. כולנו הפכנו למשפחת שכול, מתגעגעים אליך, תן לנו כוח מלמעלה”.
“רק ביום שישי אמרת לי אבא – שישי הבא ארוחת שבת”
האב דוד ספד לבנו בלב כבד: “קודם כל אני מבקש להודות לכולם שהגעתם לחלוק כבוד אחרון לבני מיכאל. בני בכורי, אהוב ליבי, לא מאמין שאני עומד כאן להספיד אותך – המלחמה הארורה הזו הביאה את השכול אלינו הביתה. רק ביום שישי בערב דיברת איתנו – היית בטוח בעצמך ואמרת: שישי הבא ארוחת שבת – הכל בסדר אבא”.
“חודשים, חודשים אני מחכה לחבר’ה האלה מהצבא, יושב במשרד – עין אחת לזום ועין אחת לראות אם הם באים. כמה שניסיתי להתכונן לזה הפתעתם אותי היום. אני בהלם שנכנסו למשרד שלי. מעכשיו הכל ייראה אחרת. אנחנו משפחת גל נהיה חזקים – אל תשכחו מי זה אבא שלכם – אנחנו נהיה חזקים. הייתי בטוח שהוא חוזר מזה עוד יום-יומיים”.
“אני רוצה שכל אחד יידע פה כמה אני גאה בבן שלי. שילמנו כמשפחה מחיר כבד, אבל גם בשעות הקשות הללו אני מאמין שמיכאל עשה את הדבר הנכון – גם אם היו שואלים אותו עוד פעם הוא היה עושה את זה. אין לנו מדינה אחרת. זה הבן שלי ואני חשבתי שהוא חייב להיות שם כי צריך להיות שם – המחיר קשה. מיכאל היה גורם מאחד במשפחה והיה מאוד משמעותי – תמיד תישאר בלבנו גם ברגעים היפים וגם ברגעים הקשים. ובנימה אישית חשוב לי שתדע שהיית אהבת חיי וגאוות חיי, והיום הפכת את חיי למורכבים וקשים כמו שלא האמנתי. נוח על משכבך בשלום אהוב ליבי, מצדיע לך את הצדעת חיי”.
האם ספדה לבנה בבכי: “מיכאלי ילד שלי, כבר חגגת 29 ועדיין היית ילד ועכשיו תישאר כך לנצח. כמה חיכיתי שתתקדם הלאה עם החיים. חזרת מהמלחמה לארבעה שבועות, עזבת את העבודה ולקחת לך פסק זמן לנפוש בתל אביב, לשבת בספריות ולהשלים לימודים שהפסדת. חזרת מהמלחמה והחלטת שהזמן יקר – אולי ידעת שהזמן קצוב ונערכת, אבל שום דבר לא הכין אותנו לבוקר ההזוי הזה ששלושה לובשי מדים באים לקראתי. סליחה ילד שלי על ימים שלא הבנתי אותך, שציפיתי ממך לדברים שאולי לא התאימו לך כי אולי סירבתי להאמין שאתה ציפור חופשייה שהמסלול הישר לא תמיד תואם אותך. אני משחררת אותך, עוף גוזל שלנו, נאהב אותך עד יומנו האחרון”.
אחת מאחיותיו ספדה לו: “כמה בת מזל אני שזכיתי לגדול לצידך, אתה הלב הפועם שלנו. לא מאמינה שאצטרך להתבגר בלעדיך. מיכאלי, אתה אחי הגדול והטוב מכולם, מתנה גדולה שקיבלתי – לא רציתי לחלוק אותך עם אף אחד – אתה כאן ותמיד תישאר כאן. דרכך האחרונה תגיע כשדרכנו האחרונה תגיע. אני גאה בך ואוהבת אותך. הייתי כותבת לך כל יום בתקווה שתתחזק, ולנצח אני אמשיך לכתוב לך”.
“התפללתי כל יום וזה לא הספיק”
האח רועי: “מיכאל אחי האהוב, זו לא קלישאה – אני באמת לא מוצא את המילים וחושב שלעד לא אמצא. הלב שלי נשבר, לא מסוגל לחשוב על זה שאתה לא פה, אני מרוסק וכואב לי הגוף. זה לא הגיע לך ולא לאף אחד. כמה תמימות וטוב היו בך – איך קרה לנו אסון כזה. התפללתי כל יום וזה לא הספיק”.
“רק בשישי האחרון דיברנו וגילינו שאתה עתיד לצאת מעזה וכמה הוקל לי. קורת הרוח שנפלה עלי נפנפנתי בזה בכל מקום שאתה יוצא מהגיהינום הזה, אבל מתברר שיום שני היה מאוחד מדי. כמה חבל לי על החיים שפספסת. לא ניצלתי אותך מספיק, לא נהניתי מהאדם שאתה. נגמר לנו הזמן מהר מדי. תשמור עלי, אם לא לצידי אז מעליי, תדאג שהאור שלך ישקיף עליי תמיד. אני אוהב אותך גיבור אהוב שלי”.
יותם, חברו של מיכאל: “אני כותב את השורות האלו ולא יכול להאמין. לילה לפני הכניסה הראשונה ישבנו במרפסת שלך ואמרת שזו המשימה הכי חשובה לך, שאתה הולך בידיעה שאולי לא תחזור אבל עם אמונה בצדקת דרכך. כולם מכירים את מיכאל, תמיד מסתובב עם חופש. כולם אוהבים אותך, כולם מסכימים שאתה אחלה גבר שאי אפשר שלא לאהוב. רואים את זה בחברים מהצבא או בכל אחד שדיבר איתך עשר דקות. מיכאל חי את החיים במלואם ואהב את מי שקרוב אליו מכל הלב – את המשפחה, הצוות, חברים מהבית, מהלימודים. עזבת אותנו מוקדם מדי, אוהב אותך אחי”.
חברו יותם סיפר שמיכאל בחר שיושמע השיר Under the bridge של להקת Red Hot Chilli Pepper וסיפר על כך רק לחברתו הקרובה.
Sometimes I feel like I don’t have a partner
Sometimes I feel like my only friend
Is the city I live in, the city of angels
Lonely as I am, together we cry
I drive on her streets ’cause she’s my companion
I walk through her hills ’cause she knows who I am
She sees my good deeds and she kisses me windy
Well, I never worry, now that is a lie
I don’t ever wanna feel
Like I did that day
Take me to the place I love
Take me all the way
בין ההספדים נוגן בלווייה שירו של אריק איינשטיין “אמרו לו”, לזכרו של גל שאהד את הפועל ירושלים בכדורגל. אחותו סיפרה כי באחת הפעמים הוא השמיע לה את השיר ואמר לה שהוא נכתב עליו. “גם כשהלך לכדורגל, הוא לא חיפש לו רק ניצחון, ובהתלהבות של עגל ויתר על שקט וביטחון, ועד היום הוא עם הדגל, ועם הצבע הלא נכון. אמרו לו שהחולצה האדומה זאת לא מציאה,
אמרו לו שהוא נכנס פה לצרה, ואין יציאה…”.
מסע הלווייתו יצא מבית אמו שברחוב טשרניחובסקי בירושלים בשעה 16:30, והסתיים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. מקורבים למשפחה השכולה הזמינו את הציבור הרחב להביע את תמיכתו בה, ולעמוד בצידי הדרכים ברחובות טשרניחובסקי, הרצוג, ניות, בצלאל, בזק ועד לשדרות הרצל, ולאחוז בדגלי ישראל או בשלטים בצורת לב לאות הזדהות.
חברתו של גל, תמר פרנק, כתבה כך בחשבון הפייסבוק שלה עם היוודע דבר מותו: “הכי מלך, הכי מצחיק, שהכי כיף להיות בחברתו. היית חבר אמת. יהי זכרך ברוך!”. ממשרד החינוך, שבו עובד אביו של גל, נמסר: “משרד החינוך אבל וכואב יחד עם חברנו לעבודה, דויד גל, מנהל אגף בכיר בחינות במשרד, על נפילת בנו, רב סמל מיכאל גל, בלחימה בעזה. יהי זכרו ברוך”.
משרד החינוך אבל וכואב יחד עם חברנו לעבודה, דויד גל, מנהל אגף בכיר בחינות במשרד, על נפילת בנו, רב סמל מיכאל גל, בלחימה בעזה. יהי זכרו ברוך pic.twitter.com/UB2VsJjrmk
— משרד החינוך (@edu_il) March 10, 2024
למילות הניחומים של משרד החינוך הצטרף גם שר החינוך יואב קיש, שכתב: “אני משתתף בצערם הכבד מנשוא של דויד גל ובני ביתו על נפילת בנו בכורו – רב סמל מיכאל גל ז”ל. מיכאל נפל בגבורה בקרב בדרום רצועת עזה בעת שהגן על מולדתנו. דויד, בכיר במשרד החינוך, מלח הארץ ואבא למופת. דויד יקירי, שעה זו קשה ובלתי נסבלת. מיכאל היה לך בן וחבר, ומקור לגאוותך. אני, יחד עם כל עובדי משרד החינוך, מחבקים אתכם ועומדים לצדכם ביום קשה זה – מי ייתן ותמצאו נחמה וכוחות נפש להתמודדות עם האסון הכבד. יהי זכרו ברוך ושלא תדעו עוד צער”.
ארגון אוהדי הפועל ירושלים, הקבוצה שאותה אהד, ספד לו: “אח שלנו, חבר שלנו ליציע נפל בעת מילוי תפקידו בעזה. מיכאל גל ז”ל – לנצח נזכור ונאהב. טוב ליבך, חיוך ענק ולב זהב, אדום לנצח. בשעה 18:00 נחלוק כבוד אחרון לאח שלנו בלוויה בהר הרצל. אם אחד מאיתנו הולך מעימנו, משהו מת בנו”.
