“מה שהרפובליקה האיסלאמית עושה זה לא שיקוף של רצון העם האיראני, אנחנו שקופים לגבי מה שאנחנו רוצים – שלום”. את המילים האמיצות האלה, ועוד רבות אחרות, אמרה אליקה לה-בון: צעירה בריטית ממוצא איראני, ששברה את הרשת עם סרטוני תמיכה בישראל וגינויים לחמאס ולמתקפה האיראנית. השבוע נפגשתי איתה בלוס אנג’לס ושמעתי ממנה מה גרם לה לצאת בפומבי נגד ההנהגה של עמה.
אני כל כך שמחה לפגוש אותך. פוצצת לי את הפיד, הפכת בימים האחרונים להיות הקול שכולנו שיווענו לשמוע. מה הייתה התגובה השלילית הכי מפתיעה שקיבלת, ומנגד מה הייתה התגובה הכי חיובית שקיבלת?
“התגובה השלילית המפתיעה הייתה שכל חבריי, שהייתי החברה הכי טובה שלהם מאז הילדות, חסמו אותי, שלא רצו שאיצור איתם קשר שוב – בגלל שגיניתי את חמאס. ואני מאוזנת, לא הייתי אגרסיבית בכיוון מסוים כדי לפגוע במישהו – גינוי חמאס לא צריך להיות דבר שבגללו חוסמים חברים. זה אפילו לא משהו שהתגברתי עליו – להתאים את עצמי למציאות הזו זה עדיין שוק בשבילי. התגובה החיובית המפתיעה – ייקח לי רגע לחשוב על זה, כי היה כל כך רע. אני לא מבינה איך אפשר להיות כל כך מלא שנאה ולחשוב שזה הדבר הנכון”.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אני חושבת שיש שאלה יותר גדולה לחברה, כי יש אנשים – אנשי ה”כאפייה קארן” של העולם – שחושבים שהם פועלים למען הצדק, מפילים את הפטריארכיה, שהם לוחמי ולוחמות צדק ושהם עושים את הדבר הכי טוב עבור האנושות. אבל את יודעת מי עוד חשבו שהם עושים את הדבר הכי טוב עבור האנושות?
“נאצים”
בדיוק. הם חשבו שהם מנקים את הגזע ושזה הדבר הכי טוב.
“הרפובליקה האיסלאמית חושבת ככה גם כן”.
“הם הרגו אנשים במשפחה שלי”
למה החלטת לצאת ולדבר?
“7 באוקטובר קרה ועבורי זה היה טריגר, כי כל מי שיודע משהו על איראן יודע איך הרפובליקה האיסלאמית עובדת עם כוחות הפרוקסי שלה, ואנחנו יודעים שאלו בעצם אותם טרוריסטים. אנחנו יודעים שהם מאומנים בידי אותם אנשים שהרגו את המשפחות שלנו ואנחנו יודעים איך נראה טרור מהסוג הזה”.
“כש-7 באוקטובר קרה התגובה הראשונית שלי תהיה ‘זה בסוף יהיה בסדר כי כולם יגידו שזה נורא ונוכל להרגיש בטוחים הכך שהעולם מגנה את זה’. ואז כשהתחלתי לראות את התגובות ואת התיעודים של הדאונים, וכשראיתי שהחברים שלי מפרסמים דגלי פלסטין עוד באותו יום, לפני שהייתה תגובה כלשהי, זה צמרר אותי עד לשד לעצמותיי”.
נועה תשבי ואליקה לה בון
מה צמרר אותך בזה, כשאת רואה אנשים מערבים לא מבינים את התרבות הזו?
“המחשבה הראשונה שלי הייתה ‘אתם בטח שונאים אותי כל כך'”.
לקחת את זה אישי?
“אישי מאוד”.
כי הבנת שאם הם תומכים באנשים האלה, הם תומכים גם במשמרות המהפכה.
“כן, אי אפשר להפריד ביניהם. זה הטיעון שניסיתי להעביר לאחרונה, כי הרבה זמן אנשים ניסו להגיד שה’התנגדות’ הזו (של הפלסטינים) שונה וזה לא כמו הרפובליקה האיסלאמית ואני אמרתי ‘אוקיי סטייסי או בקי מברקלי או הרווארד, תסבירי לי איך זה שונה, תסבירי לי כאילו אני בת 5’. והם לא יכולים להסביר לך איך זה שונה כי זה לא, הכול חלק מאותה מערכת, מאותו ראש של הנחש”.
“אם אתה לא מבין מי האנשים האלה ומה הם עושים לאנשים אחרים, גם לעם שלהם… הם הסיבה שאנשים במשפחה שלי נהרגו, יש חורים בעץ המשפחה שלי בגללם ואתה רוצה לחגוג את זה? אז אתה לא חבר שלי. הדבר ש’הרג’ אותי ואחרים רבים הוא העובדה שהיינו חלק מאותם מעגלים שמאלניים אקטיביסטיים שזעקו לזכויות מיעוטים ביחד, עמדתי לצדכם במאבקים האלה ואז פתאום – מה?”
“אני חושבת שזה הדבר שאנשים רבים מתקשים לתפוס כשהם משתתפים בקמפיינים האלה – הם חושבים שאם הם היו מתנהגים ברשעות, הם היו יודעים מכך. הם לא מבינים שהנאצים מעולם לא חשבו שהם רשעים. הם אומרים ‘אני לא כמוהם, כי אם כן אז הייתי יודע שאני רשע’ – זה מיתוס ארוך שנים, אבל הרשע לא מודע להיותו רשע”.
“בדור הטיקטוק הזה, אנשים מחפשים לקבל את המידע שלהם מסרטון של שתיים או שלוש דקות שבו אנשים אומרים את הדברים הכי קיצוניים. אז חלק מהעבודה שאני עושה – לפזר לאורך הזמן סרטונים ארוכים יותר, ארבע או חמש דקות, שבהם אתה מסביר ומנסה לגרום לאנשים להבין שזה הרבה יותר עמוק ממה שאתם חושבים”.
“הכול חלק מאותה מערכת, מאותו ראש של הנחש”. ח’אמנאי | צילום:
reuters
“אף אחד מאיתנו לא יהיה בטוח”
את חיה בבריטניה ואת עוברת הלך ושוב לאמריקה. מה חשבת על ישראל כשגדלת?
“אני מלונדון, אני לא חושבת שיש הרבה ויכוח על כך שזה כנראה המקום הכי אנטישמי בעולם, אולי אחרי הרפובליקה האיסלאמית. להיות פרו-פלסטיני זה חלק גדול מהתרבות הלונדונית, אז אני גדלתי כפרו-פלסטינית. זה לא היה בדרך מלאת שנאה עבורי – התנועה שאת רואה עכשיו הכתימה את הכול, לא כך גדלתי. אחרי שעברתי לארה”ב התחילו להיות לי גם חברים יהודים והייתי צריכה לשכוח חלק מהדברים שלמדתי, היייתי מאוד מבולבלת”.
“אני אומרת שאנטישמיות היא כתובה בדיו בלתי נראה, אתה לא יכול לראות את זה עד שאתה ‘רואה’ את זה, זה כמו להיכנס לעולם שמיעוט קטן יודע עליו כי הוא מושפע ממנו ופתאום כל האורות דולקים. דיברתי על זה עם חבר יהודי שאמר לי ‘זה היה שם, את פשוט בחרת לא לראות את זה’. בסוף הבנתי שזה כנראה היה נכון”.
“זה חלק מהתרבות שם”. הפגנות פרו-פלסטיניות בלונדון | צילום:
guy smallman, getty images
“דיברתי עם חברה לפני כמה ימים והיא הייתה במונית ואמרה לי ‘בגלל שאני… בזהות שאני לא יכולה להגיד בקול רם’ ועניתי לה ‘יהודיה’. זה קצת נותן תחושה של השואה, זה מחקה את המהלכים שקדמו לשואה ומשלב אותם עם העובדה שכיום הם תומכים בפועל בטרוריסטים, הם תומכים ברפובליקה האיסלאמית, זה מה שניסינו להזהיר ממנו כבר 45 שנים – זה לא הולך לשום מקום טוב, אף אחד מאיתנו לא יהיה בטוח”.
“יש לי חברה ששמה ג’יזל שרמאד, אביה ג’ימי הוא אזרח ארה”ב והם חיו כאן בקליפורניה. אנשי המשטר האיראני ניסו לרצוח אותו ב-2009 ולא הצליחו. ב-2020 הוא נסע להודו והיה לו קונקשן בדובאי, הם חטפו אותו מדובאי ולקחו אותו לאיראן. הוא נידון למוות כבר 4.5 שנים, נמצא בבידוד, והשלטונות האמריקניים לא עשו כלום כדי להחזיר אותו”.
האם את גם חוששת? חוששת לחייך?
“כמובן, כמובן. באופן טבעי, ה’מיזם’ שחוטף בני אדם העותק גם אצל חמאס, הפרוקסי של איראן – אני בטוחה שהם דיברו על זה: ‘בואו ניקח חטופים, זה עובד לנו, הם נותנים לנו כסף ועושים מה שאנחנו רוצים כשאנחנו חוטפים’. מה שחמאס לא הבין ומה שהרפובליקה האיסלאמית לא הבינו שישראל היא לא ארה”ב והם לא משלמים”.
“זה בשביל העם שלי”. לה בון עם נועה תשבי
“יקראו לחייל צה”ל שנפל גיבור”
יש לך הזדמנות נדירה לדבר ישירות לעם הישראלי, כי הרבה אנשים יצפו בזה והרבה אנשים כבר עכשיו אסירי תודה לך. מה תגידי להם?
“רוב האנשים בתוך איראן כיום הפכו להיות מאוד פרו-ישראלים, באופן קיצוני ואגרסיבי אפילו. אם את מסתכלת על התקשורת הפרסית והתגובות, יש אלפי תגובות בעד ישראל: אם חייל ישראלי נהרג הם יכתבו ‘הגיבור שנפל’, ‘המושיע שלנו’, באופן מאוד דרמטי”.
הם חושבים על צה”ל כמושיע שלהם?
“כן, כי הם רואים בצה”ל גוף שנלחם בטרור”.
זה מה שאנחנו מנסים להגיד לעולם – שישראל מנהלת מלחמה בשם הרבה מלחמות אחרות. את התגלית בתור בעלת ברית עוצמתית, יפה, רהוטה ונחושה – ואני יודעת שאני יכולה להגיד את זה בשם כולם בישראל, תודה רבה.
“תודה לך, ואני מסכימה איתך – בשביל שהם יכירו בזכות של ישראל להתקיים, זה ידרוש מאנשים במזרח התיכון לצאת ולהתנגד לרעיון של ‘סיום פרויקט ההתנחלות הציוני’. אנחנו רוצים שלום באזור, היה לנו כל כך הרבה כאוס, אנחנו רוצים לראות הרמוניה בין העמים ובין כולנו ואנחנו לא תומכים ב’פטיש’ המוזר שלהם על השמדת המדינה הזו”. לסיום היא מבהירה: “אני עושה את זה בשביל העם שלי”.
