ביוני 1937 פרסמה ועדת פיל את מסקנותיה, שכללו בין היתר המלצה להקים מדינה יהודית מצומצמת באזור הצפון ומישור החוף. הגליל המערבי אמנם נכלל בשטח שהוצע עבור המדינה היהודית, אך כמעט שלא התגוררו בו יהודים – הוא היה מרוחק מריכוזי ההתיישבות היהודית, השטח ההררי היה קשה לחקלאות, והיו בו מעט קרקעות זמינות לרכישה. אך כעת הבינה הנהגת היישוב שכדי לשמור את האזור בידיה, עליה ליישב בו יהודים.
אחד המקומות שעמדו על הפרק היה אתר עתיקות בשם חניתא. השטח היה צמוד לגבול לבנון וחלש על רכס סולם צור שמשקיף על הגליל המערבי. האיש שהוביל את רכישת הקרקע היה יוסף סיניגליה, אגרונום ופעיל קק”ל יליד איטליה. סיניגליה סיפר שבדצמבר 1937 פנו אליו האחים אברהם ואליעזר וינשל. הם ביקשו את עזרתו ברכישת שטח באזור. בעיתון “דבר” נכתב שרוטנברג היה פעיל ברכישת אדמות חניתה ובייסוד הנקודה, אך לא ברור מה הייתה מידת מעורבותו ברכישה. כן ידוע שהאחים וינשל היו מקורביו. ד”ר נדב היידקר מארכיון חברת חשמל מציין שאברהם וינשל, עורך דין במקצועו ופעיל רביזיוניסטי חשוב בחיפה, סיפק לחברת החשמל ייעוץ משפטי.
אחיו, אליעזר, היה מנהל חברת “ירקון חברה להשקאה בע”מ”, החברה שטיפלה בזכויות החברה לפי הזיכיון שקיבלה לניצול מי הירקון וסיפקה חשמל למשאבות מים חקלאיות באזור. סינגיליה הצליח לרכוש שטח של כ-5,000 דונם תמורת כ-8,000 לירות לבנוניות. ב-21 במרץ 1938 הוביל ארגון “ההגנה” את מבצע העלייה לקרקע, שבו השתתפו כ-400 איש. כבר באותו הלילה הותקף המחנה ושני אנשי הגנה נהרגו. ההתקפות נמשכו לאורך החודשים הבאים. חניתה עוררה עניין רב ביישוב היהודי. העיתונות סקרה בהרחבה את העלייה לקרקע ואת הנעשה במחנה. מתנדבים הגיעו מכל הארץ כדי לסייע ולהביא ציוד ומזון.
