קשר מכבי חיפה לשעבר גוסטבו בוקולי ששיחק בספטמבר האחרון במשחק מול אגדות ברצלונה בסמי עופר, התראיין לפודקאסט ‘גורמים במועדון’ באתר הירוקים וחשף פרט מעניין בנוגע לעבר, בנוסף לסיפורים פיקנטיים נוספים מהתקופה בישראל ובמדי האלופה.
בוקולי אמר: “לא מאשים את אלי אוחנה שלא קיבל אותי למכבי פתח תקווה. הוא אמר לי: ‘אתה שחקן טוב, אבל יש לי מקום לזר אחד ואני צריך חלוץ. אתה לא חלוץ ויש לי שחקנים בעמדה שלך’. יכול להיות שהוא מצטער, אבל אני לא. אם הייתי נשאר במכבי פתח תקווה יכול להיות שתוך חצי שנה הייתי חוזר לברזיל. לקח לי שלוש שנים להתאקלם, להבין את המנטליות ואז להוציא את היכולת הכי טובה שלי”.
על השער באנפילד: “כשהגענו לאצטדיון עשינו חימום והמגרש ענק, הדשא ענק, אמרתי לעצמי ‘איך נגיע לשער’. רוני גילה קודם שהם יוצאים עם הפנים, אז הוא שם אותי באמצע עם קולאוטי. הוא אמר לנו ‘אם אתם עושים דאבל – אתה תהיה לבד’, ברגע שקיבלתי את הכדור ונתתי לו אני רק רצתי. הוא הסתובב ומסר ופתאום אני לבד, זה היה שלוש שניות, בשבילי זה היה שעתיים. אמרתי אני חייב להבקיע, ניסיתי להטעות וריינה עמד. ברגע שאתה כובש אתה מתחיל להאמין שאפשר לעשות משהו, אם הגומלין היה פה בארץ יכול להיות שההיסטוריה הייתה אחרת לגמרי”.
על הסיפור במכבי תל אביב: “הייתי סגור איתם. כשהגעתי לישראל, הקבוצה שהייתי עם התחושה יותר לעודד, הייתה מכבי תל אביב, לא מכבי חיפה. למה? הייתי בר”ג, במרכז, שם מדברים רק על תל אביב. אחרי שנתיים שלוש פנו אליי ממכבי תל אביב והתחושה שלי הייתה ששם אני יכול להיות, כי לחיפה אני עדיין לא יכול להגיע. כי זו רמה גבוהה? כן. קודם כל מכבי תל אביב ואחרי זה נראה אם פה או אירופה. לא חשבתי שמנצרת אני יכול להגיע לשם”, (כזכור, הסיפור נחשף בעבר בידיעות אחרונות).
“רציתי שלוש שנים חוזה ולא הייתה להם בעיה. ישבתי עם אלי דריקס. הייתה עוד פגישה ושם התחילו לשנות דברים ואז עשו עוד פגישה. בפגישה השלישית כבר ראיתי משהו שזה לא תקין בתנאים אז אמרתי שאני לא רוצה. ‘אם אתה לא סוגר איתנו עם מי תסגור?’ כי בתקופה ההיא לא היו הרבה קבוצות עם יכולת לשלם. אמרתי שאני חוזר לליגה שנייה, בתנאים האלה אני לא סוגר, והלכתי. הם חשבו שאני אחתום שם בכל מחיר, אמרתי שאני לא רוצה”.
“אחרי 10 ימים מישהו בהנהלה של אחי נצרת, שהיה קונה משאיות עם יעקב שחר, התקשר אחרי משחק ואמר לי ‘אתה רוצה לשחק בחיפה?’ צחקתי ואמרתי ‘מי לא רוצה’, אז הוא אמר לי ‘שישי תפגוש אותי באולגה ומשם ניסע לוולוו’. אמרתי בסדר, מה יש להפסיד. אני ואשתי אמרנו אם הוא נוסע לתל אביב אנחנו נוסעים אחריו, אם הוא פונה ימינה או שמאלה אנחנו חוזרים. נסענו ונסענו, פתאום תל אביב ו-וולוו, אז אמרתי שהוא לא משקר”.
“שחר פתח את הדלת, ישבנו במשרד ודיברנו איזה שעה על כדורגל. אז הגיע איזה קטע שהוא אמר לי בוא נדבר על העניין, אבל יש לך משהו עם מכבי ת”א? אם כן אז אני לא רוצה להתערב. אם סגרת שם אז שיהיה בהצלחה. סיפרתי לו את הסיפור. לפני חודש עשינו הסכם אני ואשתי מה אנחנו רוצים ואמרנו מי יכול לשלם את זה, רק מכבי תל אביב או חיפה. סירבתי לכל הקבוצות ולמכבי ת”א סירבתי שבוע לפני, נשארה רק חיפה שיכולה לשלם לי את ההסכם שלי ושל אשתי”.
“שחר כתב את ההסכם שלו ונתן לי את הדף, זה היה בול ההסדר של החוזה שלי, גם שלו היה אותו דבר. שלוש שנים, איקס בשנה, בונוס והכל. רק דבר אחד לא היה: טיסות לברזיל שאשתי ביקשה, אבל הכל היה חוץ מזה. היא התחילה לבכות ואז אחרי חמש דקות אמרתי איפה אני חותם. בלי ויכוח ובלי כלום. אמרתי לו שנה הבאה אתה תקרא לי להכפיל את החוזה והוא צחק. שנה וחצי אחר כך הוא הביא אותי לשם ובאמת חידשנו את הכל”.