5. בצד השני, אפשר להתייחס לשני סוגים של “גיבורים” בפנאתינייקוס. הסוג הראשון הוא הבעלים דימיטריס ינאקופולוס והמאמן ארגין עתמאן. לפני המשחק, הבעלים ניסה לחמם את האווירה עם טענות על כך שמכבי לא יכולה לארח עם קהל, ובסיום הוציא את כל תסכולו על שריקות, שכנראה היו צריכות ללכת לצד שלו. ינאקופולוס בא בתלונות קשות מאוד ליורוליג. הוא הוציא שטרות של כסף לעבר השופטים, נופף בתנועה לא ראויה לעבר אוהדי מכבי, והוכיח שכסף ומעמד לא קונים אפילו טיפה של קלאס.
גם לעתמאן, שעל הקיפאון שלו כבר כתבנו, לא היה יום נינוח במיוחד. הוא הוציא את השחקנים שלו בעצבים אל הספסל, כשמריוס גריגוניס היה נראה מתוסכל ביותר. במסיבת העיתונאים בסיום הוא ענה בתשובות קצרות, לא תמיד קשורות לשאלות, ואי הנוכחות של העיתונאים היוונים במסע”ת הוכיחה שהם ידעו לקראת מה הם הולכים.
הסוג השני של ה”גיבורים” הוא הסוג היפה. לקוסטאס סלוקאס היה משחק נפל, כשלראשונה אחרי 157 משחקי יורוליג רצופים, מאז שהפסיד עם פנרבחצ’ה למכבי תל אביב בעונת 2019/20 בהיכל מנורה, הוא לא קלע במשחק יורוליג. סלוקאס לקח רק שלוש זריקות והיה נראה מיואש מההגנה של מכבי כשהוא לא מצליח להתקרב ליכולת שלו משני המשחקים הראשונים.
ביציאה מהאולם סלוקאס נראה מאוכזב מאוד. אבל בניגוד לסוג הראשון, שם הקלאס זורם בעורקים. מאזור חדרי ההלבשה ועד העלייה לאוטובוס עצר הגארד היווני מעל עשר פעמים לתמונות עם אוהדי פאו שהגיעו לבלגרד, הודה להם, ולא קיפח גם אוהדים סרבים שבאו במיוחד כדי להצטלם איתו. כמה ספורטאים אתם מכירים שאחרי הופעה כזאת במעמד כזה גדול ינהגו כך? זה ללא ספק דבר נדיר.
