לכאורה הכול כבר היה ידוע על הימים ההם בוועדה לבחירת שופטים. הברית בין איילת שקד לאפי נוה. השיקולים שהנחו קידום של שופטים – וסיכול שלהם. כתבות על הנעשה בוועדה פורסמו עוד בזמן אמת. חלקן באמצעות ראיונות גאים בטלוויזיה. גם הידיעה שבין נוה לנשיא המחוזי בתל אביב לשעבר, איתן אורנשטיין היו חילופי דברים, פורסמה. איסור הפרסום שהוטל על פרשת הפריצה לטלפונים של נוה לא מנע את הרושם הכללי שנוצר, שמערכת המשפט מורכבת מסיאוב, כוחנות וחציית גבולות.
● אפי נוה לשופט אורנשטיין: “יותר ממה שאני שומר עליך אי אפשר לשמור”
● סערה בעקבות הביקורת בכנס גלובס: בנת”ע תוקפים את הממונה עליהם – “דיבה”
● ציפי לבני במשפט נתניהו: “ישראל היום הודפס כדי לשכפל דפי מסרים של ראש הממשלה”
ובכל זאת, החשיפה של חיים לוינסון ב”הארץ” היום (ד’) – המפרטת שורה של שיחות שהתקיימו לאורך תקופה בין שופט בכיר, שלימים היה נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, לבין ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה – מטלטלת.
ההקלטות שנחשפו כעת כוללות שיחות רבות מאוד על פני חודשים, שקיים אורנשטיין עם אפי נוה מהשלב שבו היה מועמד לנשיאות ועד לימים שבהם כבר שימש כנשיא בית המשפט המחוזי. השיחות חושפות את רצונו של אורנשטיין בקידום, את מאמציו של נוה לסייע לו ואת “תג המחיר” עבור הסיוע הזה: השפעה על הנעשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הנוגעת בין היתר לאינטרסים אישיים-עסקיים של נוה.
יחסי התן וקח
הסגנון הציורי של נוה, שכולל בדיחות על חשבון נכים ותיאור של קולגות, שופטות בכירות, במונחים מבזים הוא רק חלק מהטלטלה שגורמת החשיפה. גם העובדה שהדברים בין השניים, כולל סיכויי מינויים של שופטים אחרים, קולגות של אורנשטיין או מי שלימים יהיו כפופים לו, נאמרים בשיחה בין עורך דין מייצג לשופט שבית המשפט שבראשו הוא עומד דן בתיקיו, היא לא האירוע החמור ביותר. גם לא אינטנסיביות התקשורת בין השניים.
הדבר שלא ניתן להתעלם ממנו הפעם הוא מה שמתחוור כיחסי תן וקח של ממש בין שופט, שגורלם של רבים בישראל נתון בידיו, ומי שאמון על קידום שלו. הזזה של שופטת “מפריעה”? דאגה ששופט שנוה לא מעוניין בו לא ידון בתיקיו? אין קו אדום. יש צ’קים שצריך לפרוע, ואורנשטיין, המומחה לפירוקים, מבין בזה. והוא אכן פרע. השופט הבכיר התגלה במערומיו, ואיתו התגלו במידה רבה מערומי המערכת, שמינתה אותו, קידמה אותו, ואפשרה בשנים מסוימות לכל זה להתרחש.
מה תעשה המערכת
על המסר המדכא למועמדים לשיפוט אין בכלל מה לדבר. גם על עורכי הדין והמתדיינים שמבינים היום מה שעשוי היה להשפיע עליהם מאחורי הקלעים, גם אם הם עצמם היו רק ניצבים. גם על העובדה שנוה העז להתמודד שוב לפני פחות משנה לראשות לשכת עורכי הדין.
השאלה הגדולה היא מה תעשה המערכת עכשיו. החומרים שנחשפו מעלים לכאורה חשדות לפלילים, בטח בימים שאחרי תיקי האלפים. שופט חייב לכל הפחות חובת אמונים לציבור, וכך גם יו”ר לשכת עורכי הדין החבר בוועדה לבחירת שופטים. האם המשטרה והפרקליטות ייכנסו למסע הזה? לא ברור, והזמן לא משחק לטובתן במקרה הזה.
כך או אחרת, התיקון לא ייגמר בחדרי חקירות, ולא בכתבי אישום. הוא ייגמר בחיזוק אמון הציבור, או מה שנותר ממנו, במערכת. הנטל על כתפי השופטים בישראל הוכבד היום. גם על חברי הוועדה לבחירת שופטים כולה, פוליטיקאים, עורכי דין ושופטים.
הציבור בישראל צריך לדעת שמי ששופט אותו נבחר מטעמים ענייניים ושופט מטעמים עניינים. ללא הטיות וללא משוא פנים. שהצהרת האמונים שהם חייבים בה היא לא רק מילים. מרביתם המוחצת של השופטים היא כזו, ולא באשמתה תצטרך להזכיר. אבל הכתם מהפרשה הזאת, כמו שכתב המשורר אבידן, נשאר על הקיר.
קוד האתי
המופיע
בדו”ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
