האסיר הביטחוני וליד דקה מת ממחלת הסרטן הערב (ראשון) בבית החולים אסף הרופא. הבוקר פונה דקה כשהכרתו מעורפלת ממתקן רפואי של שב”ס ברמלה שבו הוחזק — והערב נקבע מותו. דקה, בן 62 במותו, היה אזרח ישראל תושב באקה אל־גרבייה שנעצר ב–1986 לאחר שהשתתף בחוליה שחטפה ורצחה ב–1984 את החייל משה תמם. כל הבקשות שהגיש דקה לאורך השנים לשחרור מוקדם מפאת מצבו הרפואי נתקלו בהתנגדות המדינה, וּועדה מיוחדת לעניין אסירי עולם דחתה את בקשתו להשתחרר בנימוק שהרשעתו בטרור אינה מאפשרת זאת.
דקה נידון למאסר עולם ועונשו נקצב ל–37 שנות מאסר. הוא סיים לרצותן, אך ב–2017 נידון לשנתיים מאסר נוספות בעקבות הרשעתו בהברחת מכשירי טלפון ניידים לכלא קציעות, בסיוע חה”כ אז באסל גטאס מבל”ד. הוא נחשב לאחד האסירים הביטחוניים המרכזיים בכלא הישראלי.
במאי אשתקד הגיש דקה את בקשתו האחרונה לשחרור מוקדם בשל מחלתו. כחודש אחר כך החליטה ועדת השחרורים כי בקשתו תועבר לוועדה המיוחדת לאסירי עולם — שדרישותיה מחמירות יותר. קצין הרפואה של שב”ס העריך כי ימיו של דקה מעטים וכי נשקפת סכנה של ממש לחייו, אך המדינה התנגדה לשחרור. הוועדה קבעה שאין לה סמכות לדון בבקשתו של דקה משום שעדיין צריך לראות בו אסיר עולם.
מלבד חוות הדעת של קצין הרפואה של שב”ס, כמה חוות דעת אחרות העריכו כי דקה ימות בתוך שנתיים — ואכן כך קרה. היועצת המשפטית והפרקליטות התנגדו לבקשת השחרור בטענה כי מצבו הרפואי אינו עונה להגדרה ש”ימיו ספורים”, וטענו כי מכל מקום אין לשחררו בשל היותו מחבל שהורשע ברצח. ומכאן שאינו זכאי לשחרור מוקדם, יהיה אשר יהיה מצבו הרפואי.
בשנת 2014 העלה תיאטרון אל־מידאן בחיפה הצגה ששמה “הזמן המקביל”, ועסקה בדקה. העלאת ההצגה והתגובות עליה הובילו להוצאתה מסל תרבות, לשלילת תקצוב התיאטרון ולמאבק בבית המשפט העליון. בסופו נדחתה העתירה של התיאטרון לתשלום כספי התמיכה של משרד התרבות. ב–2017 אמרה שרת התרבות אז מירי רגב: “לא נממן תיאטרון תומך טרור”. ב–2019 נסגר התיאטרון.
