חולשה לרקדנים: המופע של מכבי ת”א באואקה

יש לי חולשה לרקדנים

נתחיל הפעם, ברשותכם, מראיונות סיום המשחק ההיסטריים של ארגין עתמאן, אתמול בשוך מערכה מספר 1 בסדרת הפלייאוף. לאחר שסיים להתלונן על שריקות, שופטים ושאר ירקות, החל מאמנה של פנתינאיקוס במסכת הבטחות/התחייבויות/איומי תחזיקו אותי, כשהשורה התחתונה מבחינתו היא ההבהרה שהקבוצה שלו טובה יותר ולכן תעפיל לפיינל פור אשר בברלין. ויתכן שהוא צודק. יתכן שהקבוצה שלו תעשה את זה ותנצח 3 משחקים בסדרה הזאת. אבל, יש כאן אבל אחד גדול.

אחד מהז`אנרים האהובים עליי בקולנוע או תאטרון נקרא שבירת הקיר הרביעי. הכוונה היא למצב שבו הגיבור מדבר ישירות אל הצופה, מבלי ששאר הדמויות בסצנה מודעות לכך. ואם הייתה לעתמאן האפשרות, אין לי ספק שהיה שובר לרגע את הקיר, תוך שהוא צווח בפסק זמן או תוך שהוא מטרלל את מסיבת העיתונאים, מביט במבט ישיר ומלא התפעלות אל הצופה ובמבטא הכי טורקי שתוכלו לדמיין אומר את המילים וואלה, סחטיין.

בשבתו כמאמנה של אנדולו אפס, ניצח ארגין עתמאן על אחת מקבוצות הכדורסל הכי טובות והכי יפות ששיחקו אי פעם ביבשת השניה, אם לא ה. קבוצת כדורסל? יותר נכון חבורה של רקדני כדורסל. כאחד כזה, אין לי ספק שעתמאן יודע להעריך את מה שהוא פגש אתמול באואקה אשר באתונה. מכבי תל אביב התייצבה למשחק ששוחק תחת אווירה מהעוינות והקשוחות שיש לליגה השניה בטיבה להציע, אל מול יריבה שעשתה הרבה כדי לשבש את השטף ההתקפי שלה, ועדיין קלעה 91 נקודות. ועדיין קלעה 28 נקודות ברבע שעושה את ההבדל. ועדיין רקדה על הפרקט, גם כאשר לא כל שחקניה מספקים את הסחורה הכי טובה שיש להם.

ועתמאן עשה הכל, או כמעט הכל. הוא רקע ברגליו, הוא הפעיל לחץ הגנתי ואחר, הוא ניסה כזה וניסה אחר וזה אפילו עבד לו בבטן של המשחק, כלומר ברבע השני והשלישי. ומכבי, שניה ביורוליג באסיסטים, אפילו מסרה פחות מהממוצע שלה והרבה פחות מפאו (15 לעומת 24). וזה עדיין לא עזר. אה, ויש עוד משהו. המשורר האהוב על ארגין עתמאן, יענקל`ה רוטבליט, כתב פעם שיר בשם יש לי חולשה לרקדנים. שכולל את השורות הבאות:

שהחוט תמיד מתוח

בין חכה לפיתיון

ויש לי אורך רוח

ויש לי ניסיון.

הדבר שבאמת משגע את עתמאן, לעניות דעתי המרודה, הוא שמי שמתח את החוט אתמול היה עודד קטש. שהשתמש בפתרונות שהביא עתמאן מהבית כדי לדוג אותו ואת משחק מספר 1, כפי שנראה ממש עוד מעט. עתמאן הוא זה שיודע להשתמש ברקדנים. עתמאן הוא בעל הנסיון. עתמאן והקבוצה שלו, נכון למשחק הראשון, אכלו את הפיתיון.

בכל מקרה, כיף גדול היה לראות אתמול את המשחק הראשון בסדרה הזאת. כיף גדול, שוב, היה לראות את מכבי תל אביב רוקדת אתמול כדורסל. לא סתם כדורסל. סנופי דיסקו של כדורסל.

via GIPHY

33, קליבלנד, טיוס וקוסמונאטוס

מבין שמונת מאמני הפלייאוף, עודד קטש הוא זה שמבצע הכי הרבה חילופים במשחק. בממוצע, מכבי של קטש מכניסה ומוציאה 33 שחקנים. ויובהר, לא מדובר על חילופים הגנתיים, אלא על שחקנים שנעים בין הפרקט לבין הספסל. לשם השוואה, עתמאן והקבוצה שלו עושים 26 כאלו. אין מולי נתון כזה לגבי המשחק מאמש ואין לי כוח כרגע ללכת ולספור חילופים לפי דף הסטטיסטיקה. עמכם הסליחה.

מה שבטוח הוא שניהול החילופים של קטש במחצית הראשונה הרגיש כמו חלק משמעותי מהבעיה של הצהובים. שחקנים אצו רצו פנימה כבר אחרי מספר דקות, כשברבע הראשון כבר חזינו בבלאט, ווב, ריברו וקליבלנד, ולא רק שנכנסו – אלא שגם שיחקו ביחד. ופתאום הרכב סמולבול עם קולסון ב-4, ופתאום הרכב שלושת הרכזים BBB (בראון, בולדווין ובלאט). פתאום הרכב כזה ופתאום הרכב אחר ופתאום בעיקר כאב ראש שסייע לירוקים לסיים את המחצית עם 50 נקודות ודומיננטיות די ברורה.

מצד שני, הייתה גם מחצית שניה. חמשת השחקנים בצהוב אשר שיחקו בה 10 דקות ומעלה היו לורנזו בראון, בונזי קולסון ושלושה מחליפים: בלאט, ריברו וקליבלנד. וכן, חלק מזה נוגע לענייני הפציעה של בולדווין, אבל רק חלק קטן. היו לא מעט סיבות מקצועיות לשימוש הנרחב במחליפים הללו, כלומר מעבר לענייני מומנטום. בלימת הרול של ניבו, אליה נגיע עוד מעט, חייבה שימוש שונה בזהות הגבוה שחוסם בפיק אנד רול, כדוגמא.

עוד לפני ענייני טקטיקה, יש כאן אמירה שהיא גדולה יותר. חסיאל ריברו סיים אתמול 15 דקות עם מדד פלוס מינוס 15. כלומר, הקבוצה שלו ניצחה ב-15 הפרש כשהוא היה על הפרקט, בקצב של נקודה לדקה. אנטוניוס קליבלנד סיים אתמול 17 דקות עם מדד פלוס מינוס 17. כלומר, הקבוצה שלו ניצחה ב-17 הפרש כשהוא היה על הפרקט, בקצב של נקודה לדקה. ובכל הנוגע לקליבלנד, זה עניין שחוזר על עצמו, החל מפגרת הנבחרות לאחר משחק ההפסד באיסטנבול.

מאז אותה פגרה, משך 10 משחקי יורוליג, קליבלנד הוא החמישי בקבוצה בדקות משחק, מיד אחרי קולסון, בולדווין, בראון וניבו; קליבלנד הוא החמישי בקבוצה במדד הפלוס מינוס; הוא השלישי בקבוצה במדד ה-PPP, כלומר נקודות באופן יחסי למספר ההתקפות בהן הוא על הפרקט. ושימו לב, כל זה כשהוא הלפני אחרון במדד היוסג`. רגע, אל תיבהלו, הכוונה היא שהתקפית, אנטוניוס קליבלנד האופציה לפני האחרונה בקבוצה.

חלק בלתי נפרד מסיפורי ההצלחות בצהוב, לאורך השנים, עובר דרך הגיבור שלא באמת אמור היה להיות שם. אלכס טיוס כבר נשלח מעשית הביתה ב 2014, רק כדי להיות חלק משמעותי מנס מילאנו. נסטוראס קומאטוס זכה לכל מיני כינויי חיבה מתחום חקר החלל טרם התחזה להיות דיוויד בלו בפיינל פור 2005 וכו וגו ודו. וקליבלנד ממש, אבל ממש לא אמור היה להיות שם. הוא לקח זריקות שקטש לא אהב, הוא שיחק כדורסל שקטש לא יכול לראות, הוא היה מועמד להדחה מהסגל – וסביר להניח שהוא ידע את זה.

ומאז שלקחו קצת זמן לחשוב, במקביל להגעתו של מחליף פוטנציאלי כמו ג`ו תומאסון, הסתדר לו העניין. קליבלנד למד שהדרך שלו לתרום למשחק ההתקפה היא לגעת בכדור כמה שפחות. מצד שני, קטש למד שאם ייתן לקליבלנד לשחק, הוא יגע בכדור בצד שבו אמורים לשמור. ואתמול הנגיעות הללו של קליבלנד ייצרו, בין היתר, וואחד חסימה על פאפאפטרו במחצית הראשונה פלאס שתי חטיפות שעשו הבדל גדול: הראשונה אל מול מסירה רשלנית של וילדוסה בתחילת הרבע הרביעי. השנייה, לאחר שהעלים את קנדריק נאן, הגיעה בדמות איסוף המסירה של סלוקאס בסיומו של המשחק.

עודד קטש הגזים פראית עם החילופים וההרכבים במחצית הראשונה. עודד קטש פגע בול עם החילופים וההרכבים במחצית השניה. כולל תמיר בלאט, כולל חסיאל ריברו. כולל ובמיוחד עם אנטוניוס קליבלנד.

להעניש את הפתרון
נחזור לעתמאן. למרבה ההפתעה, חלק מההכנה שלו למשחק מספר 1 נבע ממסקנות שאליהן הגיע דושקו איבנוביץ` טרם משחק הפליי-אין של בסקוניה מול מכבי. ואנחנו זוכרים איך זה נגמר. עתמאן, כמו דושקו, רצה לקחת ממכבי את ההגבהות לניבו. רצה לקחת לה את הפיק אנד רול. הוא עשה לא מעט דברים שונה, כולל פתרונות הגנתיים בהתייחס לבולדווין ובראון, לחץ ושאר ירקות, אבל עם מחשבה מקבילה לגבי האיש שקופץ הכי גבוה.

מכאן, שחקני פאו התכווצו חזק לכיוון ניבו לאחר שזה התגלגל פנימה. הם נעו לעברו, הם תייגו אותו, הם הוזיזו אותו (אל תתקנו, ככה מדברים אצלנו באשדודית). בזמן שזה קורה, את המחצית הראשונה סיימה מכבי תל אביב עם 3 שלשות בלבד, כך שהציפוף הזה לא ממש זכה לעונש הולם.

עכשיו פאסט פורווארד לרבע השלישי ולגיף הראשון להיום. פיק אנד רול בולדווין וניבו. ניבו, כהרגלו, מנסה לשעוט פנימה. גרגוניס, זה ששומר בפינה הקרובה אלינו, מתחייב לעברו של ניבו ביגטיים. ביגטיים, שואל אותו בונזי קולסון? אתה עכשיו, כאילו, השארת אותי לזרוק? מהפינה? ובצד ימין? היידה.

 
אוקיי, אז הראנו מהלך אחד שבו העזרה המוגברת על ניבו עלתה לפאו ביוקר. היו גם לא מעט מהלכים אחרים ומוצלחים פחות, מה שגרם לקטש ללכת הרבה יותר לעברו של ריברו ב-5. ריברו, להבדיל מניבו, מסוגל ויודע לשחק גם עם הפנים לסל באזורי קו העונשין. הוא יודע להתמודד מול שחקן או גבוה שמחכה לו עמוק באזור הצבע. הוא יודע להעניש הרבה יותר במצבים של חילוף הגנתי. וגם מולו, האמת, ניסו היוונים להביא עזרות משמעותיות. ושילמו, במחצית השניה.
 
למשל כאן. מכבי מריצה פיק אנד רול מדורג, יענו 77 בעגה, כשהחוסם הראשון הוא ווב השלישי. שחוסם ומיד רץ לעבר הפינה הקרובה, הפינה של קולסון. השומר שלו הרננגומס רץ ומתחייב לעברו של ריברו, והופ – מצב לזריקה או מצב לחדירה מול הרגליים המתעכבות של חואנצ`ו. תוסיפו לזה אחלה נעילה של ריברו מול לסור ואת חוסר העניין של נאן, וקיבלתם גם דאנק וגם תגובה מלאת חן של תומאסון שעל הספסל.

 
עכשיו נרוץ עוד קצת אל מעמקי המשחק ואל המהלכים ההתקפיים שניצחו אותו. פחות משתי דקות לסיום, ומכבי תל אביב צריכה נקודות. וחושבת למסור את הכדור פנימה, לקולסון. והולכת בסוף לפיק אנד רול עם ניבו. נסיון ראשון עם בלאט ומיד לאחר מכן נסיון חוזר (כשבמקביל, ז`ק מפנה את הדרך). האם יעז הפעם נאן להתחייב מול ניבו ולעזוב את לורנזו בראון אשר בפינה הקרובה? לא לא לא. הגבהה של בלאט ג`וניור – הנחתה של מי שאולי יהפוך בקרוב להיות האקס הצהוב.  

 
אוקיי. רגע רגע. עוזרים על ניבו? עוזבים את ניבו? מה עושים, שאלו עצמם הירוקים. והגיעו למסקנה במהלך האחרון של מכבי תל אביב. להבדיל מההנחתה של ניבו שהראנו ממש עכשיו, עכשיו מכבי מתייצבת שוב עם הרכב הסמולבול. אין ז`ק כהן על המגרש. יש את קולסון ב-4. כלומר יש יותר ריווח התקפי ויותר חששות הגנתיים. והנה הפיק אנד רול של בראון עם ניבו. אם תעשו פריז כשהשעון הגדול למעלה מראה 38.9, תראו איך גם לסור וגם גראנט עסוקים בניבו. והרננגומס בקליבלנד אשר בפינה הקרובה. למרבה המזל של אלופת ישראל, ניבו לא נלחם כעת כדי להיכנס לאזור הצבע, מה שמותיר את הרחבה פנויה. פנויה מספיק בשביל מהלך 1 על 1 ששווה נצחון במשחק מספר 1.