טיילור טומלינסון הפכה לסנסציית סטנדאפ. יש מי שקוראים לה “טיילור סוויפט של הקומדיה”

בלילה שלפני הופעת הבכורה של תוכנית הטלוויזיה של הקומיקאית טיילור טומלינסון, היא התקשרה בדמעות לאחת משלוש אחיותיה ושאלה: “למה אני מרגישה שזה לא מספיק?”

הרגע החשוף הזה נשכח כשהיא עלתה למחרת בערב על הבמה כשהיא לבושה בחליפה שחורה אופנתית ששרווליה מקופלים, ובמשך שעה ריתקה את הקהל באולם עם בדיחות שנונות ומתוחכמות שירתה במהירות בזו אחר זו. אחד הנושאים היה איך הצלחה מקצועית לא בהכרח מתורגמת לאושר אישי, והצופים נקרעו מצחוק. למחרת אחרי הצהריים, כשישבה בבית קפה במנהטן, טומלינסון תיארה בקור רוח כיצד בכתה לפני רגע השיא בקריירה שלה מול אולם מלא ב”רדיו סיטי מיוזיק הול”. “היו רגעים בחיי שבהם חשבתי שאני טובה רק כשאני מופיעה מול אנשים שיושבים במרחק עשרה מטרים ממני”, אמרה.

טומלינסון, בת 30, שהשיקה את סיבוב ההופעות הראשון שלה לפני שנתיים בלבד, הפכה לאחת הכוכבות המבוקשות ביותר בסצינת הקומדיה וקיבעה את מעמדה כסטנדאפיסטית עם איכות נדירה שיכולה למשוך המונים בנוף המקוטב הנוכחי. אחרי שתי תוכניות ספיישל בנטפליקס (ובכורה נוספת בחודש הבא) היא הפכה לאישה היחידה שהגיעה לדירוג עשרת סיבובי הופעות הסטנדאפ הרווחיים ב–2023. היא הופיעה 130 פעמים, יותר מכל קומיקאי אחר ברשימה, כולל קווין הארט שהגיע למקום הראשון. ומאז 16 בינואר היא משתלטת על המשבצת הלילית המאוחרת ב־CBS, שהתפנתה אחרי שג’יימס קורדן, המנחה של After Midnight, עזב.

במשך עשרה חודשים עקבתי אחרי טומלינסון. בחנתי את התפתחות הספיישל המיוחד שלה, צפיתי בהופעותיה ושוחחתי איתה אחריהן. גיליתי ששנה של נדודים בין בתי מלון היא חוויה די בודדה, אבל זה מה שקורה כשאת קומיקאית שמגיעה לרמת ההצלחה הזאת. “לפעמים אני מרגישה שאין לי יותר עם מי לדבר בקבוצת הגיל שלי”, היא אומרת.

“אם אתה רוצה לגרום לעצמך להיות עצוב, השווה את הקריירה שלך לזו של טיילור”, אומר לי דסטין ניקרסון, ידידה הטוב שהיה הופעת החימום שלה בסיבוב העולמי האחרון, לפני שהשווה אותה לשחקן בייסבול שיש לו את כל הנתונים להצליח. “כשצפיתי בה במהלך השנה האחרונה, הרגשתי שאני צופה במישהי שהופכת לסלבריטאית”.

השחקנית והקומיקאית האנה איינבינדר כינתה את טומלינסון “הקול שלה, של הדור שלנו”, לפני שתיארה אותה כטיילור סוויפט של הקומדיה. “היא מדברת על חוויות אוניברסליות — יחסים, אהבה — אבל בדרך חדשה. היא הקומיקאית הכי מתפתחת, היא מתאימה לכל אחד”. איינבינדר עצרה לרגע והוסיפה: “זה קשה כשאת מנסה להתאים את עצמך לכל אחד”.

טומלינסון צנועה מדי (ומעריצה מושבעת של סוויפט) ומתקשה להסכים להשוואה בינה לכוכבת הפופ הגדולה בעולם. אך ההשוואה הזאת היא לא לגמרי מופרכת. כמו שסוויפט התבססה במוזיקת קאנטרי, טומלינסון — שגם היא “ילדת פלא” בלונדינית מתוקה — התחילה את הקריירה שלה במחוזות השמרניים של אמריקה: סיבובי הופעות בכנסיות. גם טומלינסון וגם סוויפט הן אמניות בעלות הספק אדיר, שעבודתן מהדהדת בקרב חוגים נרחבים בזכות סיפוריהן האישיים, לפעמים על בני הזוג שלהן.

טומלינסון התחילה לעבוד על התוכנית החדשה שלה תוך שהיא מתמקדת בהיבטים הקומיים של היותה רווקה אחרי שנים רבות בזוגיות. בהמשך היא התחילה לצאת עם מישהו והיא דיברה עליו בהופעות עד שהם נפרדו, מה שלדבריה היה בלתי נמנע כי היא עבדה על חומר חדש וסוויפט הוציאה אלבום חדש.

אחרי הפרידה עלתה בדעתה מחשבה לא נוחה: “זה יועיל לקריירה שלי אבל זה יפגע בחיים שלי”.

מנצחת על התזמורת

בערך בתקופה שבה הופיעה ברדיו סיטי מיוזיק הול, היא הגיעה ל־After Midnight, תוכנית שמתבססת על קומיקאים שמופיעים ברוטציה. היא התקבלה לתוכנית בנובמבר, והפכה לאחת מכמה סטנדאפיסטים בודדים שמארחים תוכנית לילית ברשת טלוויזיה גדולה, סטטוס שנחשב לגביע הקדוש של הקומיקאים. עם זאת, כשמפיקי התוכנית שאלו אותה בראיון למה היא רוצה את העבודה, טומלינסון ענתה: “אני די בודדה”.

בהופעות שלה היא מדברת בפתיחות על בעיות הקשורות לבריאות הנפש, כולל העובדה שהיא מאובחנת כמי שסובלת מהפרעה דו־קוטבית, ויש לה בדיחה שבה היא אומרת שכל אחד מהרגשות שהיא חווה “דורש תהלוכה עם תזמורת”. אבל כשהיא על הבמה, היא יותר המנצחת על התזמורת. כשטומלינסון יורה בדיחות יצירתיות עם פאנצ’ים מפתיעים היא גורמת אפילו לנושאים הכבדים ביותר להישמע מצחיקים. נדיר מאוד שלא נשמע צחוק בקהל כשהיא מספרת בדיחה.

מחוץ לבמה היא מתנהלת בצורה סבלנית, אפילו קרירה, אסירת תודה לכל מחמאה, ובניגוד להופעות, כשהיא מדברת היא לא מקטרת ולא יורדת מתחת לחגורה. היא נהנית לנתח איך קומדיה עובדת ומסוגלת לדבר על זה עד כדי הגזמה. אבל מדי פעם מתגלה גם משהו אחר, מוטרד יותר, כאילו העבר מרחף על ההווה שלה, עבר שהיא חפרה בו לא מעט בטיפול הפסיכולוגי שעברה.

“הפסקתי לדבר עם אבי בשנה שעברה”, אמרה ב–2022 בהופעה. כשהרגישה תזוזה מסוימת בקהל, הוסיפה: “אנשים נעצבים מאוד כשהם שומעים שמישהו לא מדבר יותר עם הוריו, כי הם היו רוצים שגם להם יהיה האומץ לעשות את זה”.

כשפגשתי אותה לראשונה, מאחורי הקלעים בהופעה בבוסטון, הקטע הזה נעלם. טומלינסון אמרה שהיא מתגעגעת לחלק מהחומר היותר כבד שלה, שאותו כללה קודם בהופעותיה, אך לא הוסיפה פרטים. משהו מזה צץ ופה ושם. באחד הקטעים המצחיקים היא סיפרה שכאשר לקחה את בן הזוג שלה לפגוש את הוריה, זה היה “כמו ביקור בזירת פשע”.

טומלינסון, שגדלה במשפחה מתודיסטית שהתגוררה צפונית לסן דייגו, דיברה על הצלקות שהותיר בה מות אימה מסרטן כשהיתה בת שמונה. המוות הידק את הקשר בין טיילור לבין אחיותיה. ברין, הצעירה מטיילור בשנתיים, סיפרה שטיילור קיבלה על עצמה את תפקיד האם המחליפה.

קומיקאים רבים היו בילדותם ילדים פרועים שביקשו תשומת לב, אבל חלק ממה שהופך את האישיות הקומית של טומלינסון לשונה מזו של אחרים הוא שהיא מקרינה תדמית של מי שאינה יכולה שלא לחשוף את בעיותיה הנפשיות והרגשות הסוערים שמתחתם. בשבועות שלפני הקלטת התוכנית המיוחדת שלה, היא איבדה את הקול ורק ימים בודדים לפני ההקלטה אמר לה הרופא שהיא חולה במחלת הנשיקה. היא קיבלה סטרואידים, עלתה על הבמה ולא היתה מוכנה לשמוע על האפשרות לדחות את התוכנית. “הרבה אנשים עברו דברים הרבה יותר קשים”, אמרה. “למגי סמית היה סרטן כשהופיעה ב’הארי פוטר’. אני בסדר גמור”.

בספיישלים האחרונים שלה היא מתארת את אביה כדמות מרוחקת ומבודדת, ולמרות זאת היה לו תפקיד חשוב בקריירת הסטנדאפ שלה. לא רק שנהג להסיע אותה לשיעורי משחק כשהיתה בת 16, אלא גם נרשם להם בעצמו. בהופעה לרגל סיום הקורס, מול קהל של 40 צופים בכנסייה במקום נידח, היא קיבלה את התפקיד הראשי. כשנשאלה למה היא ולא אביה, ענתה: “כי אני הייתי יותר טובה ממנו”. כשהרגישה איך זה נשמע, הוסיפה: “אבל הוא יכול לשיר ואני לא”.

מאז ילדותה ידעה טומלינסון שהיא רוצה לעסוק בתחום יצירתי, אך באותה הופעה ראשונה נחשף האני האמיתי שלה, כפי שתיארה זאת. חברתה הטובה קורטני לם היתה אחת מאלה שישבו על כיסאות מתקפלים והיא תיארה את אותה הופעה ראשונה כהתגלות. “היא היתה מישהי אחרת, לא לחוצה ולא ביישנית. זה היה כמו לראות קסם אמיתי בפעם הראשונה”, אמרה. אחת הבדיחות שטומלינסון סיפרה שם הופיעה בהמשך במונולוג שנשאה ב”קונאן”, תוכנית האירוח הראשונה שבה השתתפה. הרעיון הוא שהתנזרות ממין קשה לילדה דתייה כי “בכל פעם שלא קיבלתי וסת, חשבתי ‘אוי, לא, אני נושאת בתוכי את המשיח'”.

אביה התחתן עשרה חודשים לאחר מות אימה. טומלינסון לא חשבה אז שזה מוקדם מדי, אך כשהתבגרה היא חשבה אחרת. “אמרתי לו כמו מבוגרת: ‘חבל שלא חיכית זמן רב יותר בשבילנו’. הוא לא הסכים”.

היא סיפרה כי בילדותה, היחסיה עם אביה היו גרועים, אך היא הרגישה יותר נוח איתו אחרי שהתחילה להופיע בסטנדאפ. “כשיכולתי לעשות את הטריק הזה, כשהייתי בדרנית טובה, הוא התעניין והתרשם, כי אז הייתי מישהי שכדאי לשים לב אליה”.

לדבריה, אביה היה זמר וחלם להופיע על במה, אך בחר במשפחה ובקריירה יציבה כמורה במקום להגשים את חלומותיו. היא הלכה בדרכו, והסבירה כי כל בני ובנות משפחתה התחתנו בגיל 18 או 22. כשהיתה בקולג’ היא חשבה שתתחתן עם החבר הדתי שלה, תלד ילדים ותעשה סטנדאפ בזמן הפנוי. כשהחתן המיועד נפרד ממנה, הוא אמר לה שעליה להמשיך לעבוד כקומיקאית. היא מתארת את השיחה הזאת כ”מעצבת” — רק מעט פחות מהדברים שאמר לה החבר הבא שלה, קומיקאי בעצמו, שציין שהיא אמנם מצחיקה, אבל לא עובדת מספיק קשה. “הוא היה מצחיק ומוכשר מאוד, ויש לי הרבה בדיחות עליו”, אמרה. “השגתי הרבה פאנצ’ים מהבחור הזה”.

הקריירה שלה נסקה מיד לאחר שפרשה מהלימודים והחלה להופיע בסטנדאפ בקולג’ים, מה שהוביל להופעה ב־Last Comic Standing. בגיל 23 היא הוזמנה לתוכנית של “אובריאן” ולאחר מכן קיבלה תקציב פיתוח מאחת הרשתות. המתח בין העבר שלה כנערה דתייה לקומיקאית עם פה גדול החל אז לצוץ. הופעה שלה בכנסייה בוטלה לאחר שצייצה בטוויטר: “אני חיית פרא במיטה. מפחדת מכם הרבה יותר ממה שאתם מפחדים ממני”. לאחר זמן היא הפסיקה גם לצייץ וגם להופיע בכנסיות.

החשיפה הגדולה הראשונה שלה בנטפליקס היתה בקטע של 15 דקות בסדרה The Comedy Lineup ב–2018. זו היתה נקודת מפנה בקריירה שלה וביחסיה עם אביה ואימה החורגת.

“הם אהבו את ההצלחה אבל לא את מה שאמרתי”, אמרה טומלינסון. בשנה האחרונה היא בחנה בטיפול את החלק הזה של חייה, וגילתה שהוא השורש לרבות מבעיותיה. “לפעמים הרגשתי שההערכה העצמית שלי היתה כל כך קשורה בעבודה הזאת, ושאלתי את עצמי למה זה ככה”, אמרה, והוסיפה תוך התייחסות לאביה: “הרגשתי שחלק גדול מכל זה היה העובדה שזה הרשים אותו”.

באופן פרדוקסלי, טומלינסון היא אישה מופנמת, שמרגישה לא נוח כשהיא בין הרבה אנשים. ניקרסון אומר שהיא מסוג האנשים שרוצים להיות מוזמנים למסיבה אבל לא מגיעים אליה. כשנשאלה מתי היא הכי מאושרת, הוא חשב רגע לפני שענה: “כשהיא יוצרת קשר עם אדם אחד”.

קרבה דרך ההומור

ועם כל אלה, העבודה שלה חודרת יותר ללבבות אנשים כשהיא מתייחסת לבעיות האישיות שלה. היא מתארת את עצמה כקומיקאית שמוצאת הומור שאנשים אחרים יכולים לחוש קירבה אליו באמצעות חפירה בחייה האישיים. לפני שהכינה את הספיישל השני שלה, שעסק במחלת הנפש שלה ובמות אימה, היא הציגה אותו לחברתה קורטני לם, שהיתה בעיר כדי לעזור לה להוציא את חפציה מדירתו של החבר שלה אחרי שהם נפרדו. לם הופתעה מהעובדה שהיא היתה מסוגלת להיפתח עד כדי כך, ושאלה: “איך את יכולה לדבר על הדברים האלה?” טומלינסון זוכרת שהיא ענתה לה “זה יותר חזק ממני. אני לא יכולה להימנע מזה”.

כיום היא עושה מאמצים גדולים להיות יותר סלקטיבית בבחירות שלה. היא מתארת את הספיישל החדש שלה כ”קל יותר” מהקודם, על אף שגם הוא חושף את הפגיעות שלה בצורה חמקמקה. היא נמנעת יותר מאשר בעבר להיחשף בפודקאסטים ובראיונות, ומקווה שתוכנית הלילה שלה תספק יציבות, בסיס ביתי וקהילה. אחותה ברין, שפרשה מעבודתה במסעדה כדי לעבוד איתה, מתארת את התוכנית ככזו שגורמת לשינוי משמעותי וגם מאזנת אותה. “מעולם לא ראיתי אותה מאושרת כל כך לעשות משהו שקשור לאנשים אחרים”.

אחרי שקיבלה את תוכנית הלילה אמרה טומלינסון שהגיעו אליה תגובות מאנשים רבים, כולל ידידים ובני משפחה. כשנשאלה אם אביה היה אחד מהם, היא השתתקה למשך שניות ארוכות, ואז הודתה לי באדיבות על השאלה ואמרה שהיא מעדיפה לא לענות עליה.

טומלינסון יודעת שהיא לא יכולה לפנות לכולם, אך היא רוצה לפנות לכמה שיותר אנשים, וזה גורם לה להישאר דרוכה וערנית. מה שלא צפוי להשתנות הוא האופן שבו היא נותנת עדיפות לסטנדאפ על פני כל דבר אחר. היא הסכימה לעבוד מאוחר בלילה רק אחרי שהובטח לה שהיא תצטרך לצלם את התוכנית שלושה ימים בשבוע, מה שיאפשר לה לערוך סיבובי הופעות בסופי שבוע. בסטנדאפ היא מרגישה הכי בנוח. היא אומרת שהחלה לאבד את אמונתה הדתית כשאימה מתה — “אמרו לי שתפילה תעזור. זה זעזע אותי” — אך מייחסת את אותה חשיבות לכניסתה לסטנדאפ.

“גדלתי בסביבה שבה אם אתה לא נוצרי אדוק, אתה כנראה אדם רע כי אף אחד לא דורש ממך דין וחשבון”, היא מספרת. “לעומת זאת, במועדונים מצאתי יותר אנשים עם חמלה, לב טוב וראש פתוח מאשר אלה שאיתם גדלתי. בעולם הסטנדאפ האנשים הרבה פחות ביקורתיים”.

טומלינסון מאמינה שהתוכנית הלילית שהיא מגישה תספק פלטפורמה חדשה וחשובה לקומיקאים צעירים. לדבריה, היא מצטערת על שלא דיברה יותר על נושאים חברתיים בתחילת הקריירה שלה. כשנשאלה אם אפשר ללמוד משהו מהדרך שעשתה טיילור סוויפט, היא ענתה שהמוזיקאית אמנם התפתחה, אך לא לגמרי המציאה את עצמה מחדש. היא ציינה שסיבוב ההופעות Eras של סוויפט מתאר את השלבים השונים שעברה: “היא לא השתנתה, אבל היא אומרת, ‘זה המקום שבו אני נמצאת כרגע'”.

אפשר לומר שטומלינסון נכנסת כעת לתקופת תוכנית הלילה שלה. כשהיתה צעירה, היא אומרת, חלמה שתהפוך לאגדה. היא שוחחה על כך עם חברתה לם. שתיהן הגיעו יחד בשנה שעברה להופעה של סוויפט בלוס אנג’לס והיא סיפרה כי קצת אחרי תחילת ההופעה היא פנתה ללם ואמרה: “שיניתי את דעתי. אני רוצה להיות אגדה”. אבל כשחשבה על אותו רגע, פרצה בצחוק והוסיפה: “אחרי עוד רגע אמרתי ‘זה נראה קשה מדי. תחשבי כמה אנשים עוקבים אחריה'”.

ההומור הוא אמצעי להציל את עצמה / לילך וולך

מה שמייחד את טיילור טומלינסון הוא האופן שבו היא משתמשת בהומור — לא כדבר שבהכרח נועד לבדר אחרים, אלא כאמצעי להציל את עצמה. טומלינסון מדברת כמו קומיקאיות רבות אחרות על החיים שלה כאישה צעירה בעולם תוך התמקדות באספקטים היומיומיים כמו דייטינג או לנסוע לבד בין ערים ומדינות להופעות ליליות. “יש כל כך הרבה דברים נוספים שמדאיגים אותנו כנשים”, היא אומרת למשל ביחס לתהליך התכוננות לדייט, ב–15 הדקות המהודקות שהיא מבצעת ב־The Comedy Lineup בנטפליקס, “עם השיער והאיפור, והגז המדמיע ושיעורי ההגנה העצמית והטיפול הפסיכולוגי”. קל מדי לפטור את זה כעוד משפט פמיניסטו־צנטרי בדור של קומיקאיות בוגרות עידן מי־טו, אבל זה יותר מכך. טומלינסון רואה את כל אלו כסדרה של צעדים הכרחיים שיש להם כמעט את אותו משקל הישרדותי כדי להסתדר בעולם.

הרבה קומיקאים מדברים על סטנדאפ כעל עיסוק שבחר בהם, אצל טומלינסון זה נראה באמת ובתמים כמו משהו שהיא מוכרחה לעשות. האופן שבו היא עולה טעונה ודרוכה לבמה חושף שהיא לא מתייחסת לשום דבר מזה כאל מובן מאליו. וזאת על אף שבגיל 30 היא כבר מיצבה את עצמה כקול יוצא דופן, שייפה את ההופעה שלה כך שכל מחווה או העוויית פנים נבחרה בקפידה, והצליחה לקבל את משבצת השידור של הלייט־לייט נייט שואו של CBS, התוכנית After Midnight.

טומלינסון גדלה כבת בכורה במשפחה נוצרית אדוקה, אימה מתה מסרטן ואביה המנוכר מיהר להינשא מחדש, היא מאובחנת עם הפרעה דו קוטבית, רגישה באופן קיצוני, וכולה עצבים חשופים. כפי שהיא יודעת בעצמה — אלה קלפים בעייתיים עבור מי ששואפת לחיים שלווים, אבל מצוינים ליוצרת בכלל ולקומיקאית בפרט.

הכוח האדיר שלה כסטנדאפיסטית נובע מכך שנדמה שכל זה נמצא בשליטה או לפחות בהתכווננות, ושהיא לא פחות ממבריקה במה שיש לה לומר על הקלפים הטרופים האלו. זה לא הופך את המאבק הכנראה־יומיומי לקל יותר, אבל זה נותן לו צורה שאפשר לחיות איתה וסיפור מארגן שהופך את הכל לנסבל יותר.

על פניו לא נראה כרגע ש־After Midnight היא התוכנית שהכי מחמיאה לטומלינסון. ברור למה היא היתה צריכה להסתער על האפשרות גם כשהיא מתחילה אחרי חצות וחצי, למה הגב ההפקתי הרחב של סטיבן קולבר מפתה לקומיקאית צעירה, ועד כמה זו תעודה נוספת לתלות על קיר למי שניכר שרק רוצה להצטיין. ועדיין, After Midnight היא תוכנית שמארחת קומיקאים ויש בה את אווירת משחקי החברה שנראה שטומלינסון עשתה הכל בנעוריה כדי להימלט מהם. היא אמנם ציינה שרצתה בתוכנית כדי שבין היתר תהיה לה חברה מסביבה, אבל ניכר גם המאמץ הפחות טבעי לה לשחק יפה עם אחרים, ויש משהו מעט כפוי בהתעקשות להיות שחקנית אנסמבל כשבעצם היא בוהקת באופן בהיר כל כך כשהיא לבדה.