יצאה לחופשי: נציבת השב”ס קטי פרי בריאיון ראשון

זה נראה שעבר זמן רב, אבל חלפו רק שלוש שנים מאז שאמיר אוחנה, אז השר לביטחון פנים, מינה את קטי פרי לנציבת שירות בתי הסוהר – ונדמה כי לא היה לה רגע דל אחד: משבר הקורונה, בריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע, הסרסור בסוהרות, שהתרחש לפני כהונתה אבל התפרסם בתקופתה, המינוי הנפיץ של השר בן גביר לשר לביטחון לאומי והמלחמה בעזה שהביאה אלפי מחבלים לכלא.

רוב הנציבים הקודמים לא התראיינו כי הם לא כל כך עניינו, ואצלך היה שירות של שלוש שנים, אחת הכהונות הכי סוערות שהיו.

“שלוש שנים מאוד מאוד אינטנסיביות. זה נראה לפני עידן ועידנים, אבל חלפו רק שלוש שנים”.

יום לפני הטקס השר בן גביר אישר את הגעתו וביום הטקס הוא הודיע שהוא לא מגיע. כשהשר האחראי לא מגיע לתפקיד בכיר של פרישה, של החלפת תפקידים, זה לכל הפחות מוזר?

“השר לא הוזמן על ידי. הוא לא הוזמן לטקס הפרידה שלי. בחרתי שלא להזמין אותו”.

 את לא הזמנת, אבל אנשי הלשכה שלך הזמינו.

“זו בחירה שלו. הטקס היה מאוד מרגש. הגיעו הרבה מאוד מכובדים”.

בואי נדבר על ה-7 באוקטובר, את פוגשת את האנשים האלו במשך שנים, את המחבלים בבתי הכלא. עד כמה זה הפתיע אותך, הרוע, האכזריות?

“הרוע והאכזריות לא הפתיעו אותי, ראיתי את זה כל פעם, בכל כניסה שלי לאגף ביטחוני, בוודאי לאגפי חמאס או ג’יהאד”.

כמה מחבלים יש כרגע בבתי הכלא? כמה הצטרפו?

“הצטרפו למעלה מ-4,000. קודם לכן היו סדר גודל של 5,500, והיום אנחנו מגיעים ל-9,000 מחבלים בתוך בתי הכלא”. 

תשעה חודשים אחרי שנכנסת לתפקיד, אחד הימים הקשים שידע שירות בתי הסוהר, כשאסירים ביטחוניים נמלטו מהכלא באמצעות מנהרה שהם חפרו. ב-3:17 בבוקר, לפנות בוקר, צלצול ראשון ממפקד המחוז הצפוני בהודעה, ‘יש לנו בריחה מגלבוע’. דבר ראשון שעובר לך בראש?

“תדהמה. ככל שאני מתקדמת בדרכים, אני מבינה את גודל האירוע. יש בסוף את האחריות של המפקד העליון”.

 לא חשבת שזאת גם אחריות שלך ואת צריכה להתפטר?

“קודם כול, כמפקד עליון אתה נושא באחריות כולה. ובכל זאת, חשבתי שלקום וללכת זה הדבר הקל ביותר, ושנכון לי להישאר ולהוביל את הארגוןולעסוק בתיקון. במקביל מונתה ועדה, והוועדה קבעה שהיא לא מצאה לנכון להעיר לי, ואפילו ראתה את התרומה, את ההובלה שלי”.

אני רוצה לקרוא לך כמה דברים מתוך הוועדה. גונדר בדימוס אילן מלכה אמר:“נראה שהקאדר של הפיקוד הבכיר נבנה בהתאם למה שראש הארגון ראתה לנכון, לאו דווקא הכישורים, בחלק גדול מהמינויים מדובר בנאמנות לראש הארגון”. תת-גונדר בדימוס יובל ביטון אמר ש”לנציבה יותר נוח לעבוד עם גונדרים חזקים פחות”. מפקד הכלא, בן שטרית, אמר: “התחושות הן קשות, שהשאירו אותי לבד להתמודד באירוע”. עוד ועוד דברים של פקודים שלך שיצאו נגדך.

“כשיש מתמודדים לתפקיד ראש ארגון – בראש הפירמידה, בצמרת, יש מקום רק לאחד. אז גם חלק מהשמות הם אנשים שחלקם התמודדו מולי. לעיתים יש אנשים שלא יודעים להתמודד עם אכזבה והולכים לכיוונים כאלה ואחרים”.

היחסים הטעונים עם בן בן גביר

אחד העניינים המרכזיים של השר בן גביר היה שצריך להחמיר את תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים עוד לפני ה-7 באוקטובר. זה ירד עכשיו לרזולוציה של איזה מנות, איזה סוג של שניצל אוכלים המחבלים.

“התפריט הוא תפריט קבוע. שב”ס עובד על פי לוחות מזון, יש אמנות והסכמים בין-לאומיים”.

היה דיון אצל השר, הוא זה שאישר את התפריט שקיים כרגע, ואז את קוראת שהוא תוקף את התפריט שהוא אישר.

“כן, אני כבר לא מופתעת מהסגנון הזה של להוציא כותרת על מנת לפגוע בי, לפגוע בהם, אני לא מופתעת מזה, אני מבינה שזאת ההתנהלות”.

מתי הבנת שזה לא כל כך עובד ביניכם?

“לאחר מספר חודשים בהחלט אפשר היה לראות שאין בינינו הסכמות, שאנחנו רואים את הדברים בצורה שונה. בסופו של דבר, כראש ארגון מה שמעניין אותי זה טובת הארגון, זה לקדם את הארגון, זה לא אני עצמי”. 

ואותו לא? 

“לא הרגשתי. נכחתי בתוך הסיטואציות שבהן תהליכי עבודה נבלמים, עבודות מטה לא מתקדמות”.

הכול התחיל בעצם בפיתות.

“התפיסה הזאת או החשיבה הזאת שכל היום אופים פיתות בתוך בתי הסוהר, זה כבר שנים לא כך, נשארו בסך הכול שני בתי סוהר שעדיין אסירים פליליים, כחלק מהעבודה שלהם בתוך בתי הסוהר, אופים את הפיתות, והפיתות מגיעות לאסירים ביטחוניים. זה לא מצא חן בעיניו. אמרתי לו, ‘אין בעיה, המאפיות ייסגרו גם בכלא נפחא וגם בכלא קציעות’, וזה מה שהיה. זה לא היה עניין כזה גדול. אמרתי לו גם את דעתי – שלקנות את הפיתות מהחוץ עולה יותר יקר מאשר לייצר אותן. סדר גודל של מיליון וחצי שקלים”.

מקורביו של השר אמרו אז שהשר הבהיר לנציבה פעמים רבות שלא יסכים להמשך מדיניות ההכלה מול המחבלים, והנציבה מעדיפה פעם אחר פעם להתקבל מול המחבלים תמורת שקט. כשאת רואה ושומעת דברים כאלו בתקשורת, מה את חושבת לעצמך?

“אני חושבת שזה מקומם מאוד. כל ההתנהלות דרך התקשורת לא הייתה לרוחי, אני לא רגילה לזה, לא כך עבדתי, לא עם שרים קודמים ולא בכלל”. 

את כל פעם מקבלת את ההודעות האלה בתקשורת לפני שאת מקבלת את זה כפקודה?

 “לרוב”.

מתי פעם אחרונה דיברת עם השר? 

“בהערכות המצב שהייתי”.

זה לא נקרא לדבר, הערכת מצב.

“לא, זה לא נקרא לדבר”.

מתי שיחת טלפון בין השר לנציבת שירות בתי הסוהר?

“לא קרתה מספר חודשים קודם”.

 זה נשמע לך תקין?

“לא”.

כמה היית מדברת עם השר אוחנה, השר בר לב?

“על בסיס, לא יום-יומי, אבל על בסיס שבועי בהחלט”.

 ופה חודשים לא דיברתם?

 “נכון”.

איך הבנת שהשר לא רוצה להאריך את הכהונה שלך?

“כמו שהוא מודיע את כל ההודעות שלו בתקשורת, הוא גם הודיע בתקשורת”.

את יכולה לזקק את חילוקי הדעות ביניכם? מה הוא רצה?

“אני חושבת שהוא פשוט רצה מישהו מטעמו בכיסא נציב שירות בתי הסוהר. היה רצון של השר לדרוס דריסת רגל בארגון”.

השר בן גביר ביקש ממך להקל בתנאים של אסירים, של מחבלים יהודים כמו עמירם בן אוליאל, הרוצח?

“אני אגיד בכנות שהיה שיח, היו פניות, היו גם שינויים כאלה ואחרים. וכן, היה עיסוק בזה”.

 אבל זה הגיע ישירות מהשר, להקל על מחבלים מהסוג הזה, מחבלים יהודיים?

 “זה הגיע מסביבת השר לסביבת הנציבה”.

תקופת מאסרו של סינוואר בכלא

מה אפיין אותו?

“כבר אז היה ברור שהוא בעייתי. היה ברור לחלוטין שהוא סוג של מנהיג שקט, שעל פיו יישק דבר. אסיר מתוחכם, מהמנהיגות השקטה – השקטה והאכזרית”.

באחד מחיפושי הפתע נמצא ספר ברשותו של יחיא סינוואר. מדובר בספר בכתב ידו, שתרגם הלכה למעשה שני ספרים של שני ראשי ארגוני שב”כ לשעבר. הוא בעצם רוצה לתרגם לאסירים הביטחוניים האחרים מה חושבים בשב”כ, את הלך הרוח שלהם. 

“יש פה סדר גודל של 600-500 עמודים. הוא גם מתרגם לאחרים, אבל הוא לומד בעצמו. הוא קורא את האסטרטגיה של בכירי השב”כ – ‘דע את האויב'”.

את יודעת איזה ספרים הוא תרגם?

“ספר אחד של יעקב פרי, ‘הבא להרגך’, והספר השני, ‘שב”כ בין הקרעים’ של כרמי גילון”.

בעד עסקת אסירים תמורת חטופים

מה קורה אם מחר המדינה מחליטה, יש לנו כמה עשרות חטופים ותמורתם משחררים אלפי מחבלים?

“כרגע לפעימות, בעזרת השם שיהיו, עדיין אין רשימות, אבל אנחנו ערוכים, כשנצטרך וכשניקרא לזה. דעתי האישית, שבכל מחיר צריך להביא את החטופים שלנו הביתה. במקום שבו יש לנו, היום, 136 חטופים, תינוקות, אנשים מבוגרים, גם נשים וגם גברים, זה מספר שאתה לא קולט אותו”.

זאת לא סכנה ביטחונית חמורה למדינת ישראל, לשחרר אותם?

“אני חושבת שמדינת ישראל תדע להתמודד עם זה אחר כך, ואני חושבת שקודם כול זה גם מסר לדורות הבאים, שמדינת ישראל תעשה ועושה הכול למען השבת החטופים. גם אם זה אומר כולם תמורת כולם, כן. אני חושבת שזה מה שחובתה של מדינת ישראל עבור האזרחים שלה, עבור החיילים שלה”.

מבט קדימה

מה תעשי עכשיו, “באזרחות”?

“אני חושבת שקודם כול, אחרי הרבה שנים אני אעשה לביתי, למשפחתי, שעות איכות עם בן זוגי, עם הילדים שלי. להיות עם הנכד שלי, ואני צפויה בעזרת השם לנכדה נוספת בקרוב”.

מה הסיכוי שבכל זאת נראה אותך בפוליטיקה?

“אני לא יודעת אם אלך לפוליטיקה, אבל אני יודעת שצברתי כל כך הרבה ניסיון, אני מרגישה שיש לי עוד הרבה מה לתרום, אני רוצה לתרום למען המדינה. אני חושבת שהמנעד הוא מאוד רחב ואני בסוף אבחר מה”.

מצאתם טעות לשון?