לפני שבע שנים צפיתי בסרט מרוקאי בשם “רזיה”, ומי שגילמה את הדמות הראשית בסרט היא מרים טוזאני, אישה מרשימה ומוכשרת שאף כתבה את התסריט לאותו סרט, שביים בעלה נביל עיוש. ביחד הם מהווים כיום את הפאוור-קאפל של תעשיית הקולנוע במרוקו, וכעת מגיע סוף סוף לישראל הסרט שכתבו ביחד, הפיק עיוש וביימה טוזאני – “הכפתן הכחול”.
הסרט, שהשתתף בפסטיבל קאן לפני שנתיים במסגרת “מבט מסוים”, זכה בפרס מבקרי הקולנוע באותה תחרות והיה נציג מרוקו לאוסקר. הוא עוסק בחייט בשם חאלים (השחקן הערבי-ישראלי סלאח בכרי, הזכור מ”ביקור התזמורת” ובנו של מוחמד בכרי) ואשתו מינה (לובנה אזאבל הנהדרת) שתופרים כפתנים – לבוש חגיגי המשמש באירועים שונים – ברובע העתיק של העיר סאלה במרוקו.
בני הזוג כמעט ולא מדברים ומבצעים את אומנותם, שהולכת ונעלמת במרוקו, בחרישיות. כדי לסייע בעבודה, ולאור העובדה שהם מזדקנים וכי מינה חולה במחלה סופנית, מחליטים להעסיק מתלמד בשם יוסף. אותו מתלמד יגלה בין השתיקות כי חאלים נמשך אליו לא פחות מהעובדה שהוא נמשך לחאלים. מינה תנסה להעלים עין, כדרכה בקודש, והמתח בין כולם ירקיע לשיאים חדשים. במקום שבו אסור לבלוט וחד-מיניות היא פשע, חוקרת טוזאני את צפונות הלב הדואב ושואלת עד כמה רחוק נהיה מוכנים ללכת בעקבות האהבה.
מרים טוזאני | צילום:
Marc Piasecki/FilmMagic, GettyImages
בגג של חברת ‘אוניפראנס’ בקאן פגשתי לראיון את טוזאני, שהייתה לבושה בכפתן שחור דומה לזה שהיא לובשת בסרט, עם כל השזירה המדוקדקת והעיצובים המיוחדים. בשיחה היא מספרת על סרט שהוא גם פמיניסטי וגם משווה בין מרוקו של פעם לזו של היום. השיחה התקיימה בזמנים מעט אחרים, בעת פריחה ביחסים בין ישראל למרוקו, שכן טוזאני הגיע לאחר הפגישה לפסטיבל חיפה עם בעלה, במסגרת משלחת מרוקאית גדולה שעסקה בשיתופי פעולה קולנועיים אפשריים בין המדינות.
“כילדה, אני זוכרת את אמא שלי לובשת כפתן לאירועים חגיגיים”, היא מספרת מדוע בחרה לעסוק בסרט בחייט של כפתנים, מקצוע שכמעט ולא קיים. “תמיד חלמתי להפוך לאישה וללבוש כפתן שכזה. אמא שלי הסבירה לי איך נעשה הבגד המיוחד הזה וכמה אהבה מושקעת ביצירתו. ביום שהיא נתנה לי ללבוש את הכפתן סוף סוף הרגשתי אישה והרגשתי שאני ממשיכה את דרכה”.
רק אחרי שנים, הבינה טוזאני כי חייטים כמו גיבור הסרט הם למעשה מקצוע שהולך ונעלם. “היום אין זמן לייצור כה מדוקדק, חשוב לייצר מהר את הסחורה”, היא מסבירה. “האם אתה יודע שרבים מאותם חייטים מומחים היו יהודים? במרוקאית ובעברית למילה חייט יש את אותה משמעות – מישהו שתופר בגדים. בעיניי, לעשות סרט על כאלו חייטים הוא גם לומר משהו על מרוקו של פעם לעומת זו של היום. על דברים שאין להם כבר מקום במדינה שהתקדמה מצד אחד אבל עדיין רואה בחד מיניות עבירה על החוק מצד שני”.
בסרט את שמה דגש גדול על פרטים. האם צפית בחייטים בעבודתם?
“ביליתי שעות עם חייטים. שמעתי מהם סיפורים קורעי לב, בעיקר על כך שהם בקושי מרוויחים ואיך הדור הצעיר לא מעוניין להמשיך את דרכם. זו גם הסיבה שהכנסתי לעלילה את הבחור הצעיר שמגיע לחנות ומשנה את עולמם של זוג החייטים הוותיקים – לטוב ולרע. אני בוחנת איך מתמודדים במרוקו עם שינויים במאקרו ובמיקרו”.
את הסרט בחרה טוזאני לצלם באזורים העתיקים של העיר סאלה במרוקו, שם היו בעבר הרבה חייטי כפתנים ובגדים מסורתיים. “זו עיר השוכנת ליד הים אך הים כמעט ולא מורגש בסרט”, היא אומרת. “הרובע העתיק עוטף את הגיבורים ואפילו במידה מסוימת חונק אותם ולא משאיר להם מקום להתחמק מגורלם”.
מתוך הסרט “הכפתן הכחול” | צילום:
מתוך הסרט “הכפתן הכחול”
מה הניע אותך לכתוב את התסריט לסרט, מעבר לזיכרונות על אמך?
“כשצילמתי את סרטי הקודם פגשתי אדם שהיה נדמה לי כי הוא מסתיר הרבה יותר ממה שהוא מגלה. הוא הזכיר לי הרבה זוגות שהכרתי בטנג’יר שהיו חייבים לשמור על הנישואים אבל היו בעצם די אומללים. המפגשים גרמו לי לרצות לחקור את חייו ואז גם לחקור את חיי אשתו. כך בעצם נולד הזוג בסרט. היה לי מאוד חשוב לחקור את האהבה בין בני הזוג. האם היא אמיתית? האם זו העמדת פנים?”.
איך הגעת לליהוק של סאלח בכרי?
“תהליך הליהוק לא קל לי. אני מקיימת אינטימיות עם הדמויות בסרטים שלי ולכן לא פעם מתקשה למצוא שחקנים שיקיימו את האינטימיות הזו. כשכתבתי את התסריט, כתבתי את דמות האישה לשחקנית לובאנה אזבל, אבל לגבי דמות הבעל חיפשתי לא מעט. אהבתי את המבט של סאלח ואת האנושיות שהוא מקרין. כך הוא הפך מולי לדמות הבעל המיוסר שמסתיר מאשתו ומהעולם את נטיותיו ואת תשוקותיו”.
מתוך הסרט “הכפתן הכחול” | צילום:
מתוך הסרט “הכפתן הכחול”
הסרט מתאר בעצם משולש רומנטי. תוכלי להרחיב על כך?
“הסרט חוקר את המורכבות של האהבה – בין אם אהבה בין גבר לאישה או אהבה בין גברים. אני לא מאמינה שיש הגדרה אחת לאהבה, יש לי הרגשה שאנחנו גם נוטים לפשט את הרגש החמקמק שאנו קוראים לו אהבה. אני גם שואלת בסרט מה תהיה מוכן לעשות בשביל האהבה ובשביל אהוביך?”.
האם לאור אי הסובלנות לגבי חד מיניות במרוקו את מרגישה שמדובר בסרט אמיץ?
“המדיניות הרשמית במרוקו לא מכירה ביחסים חד מיניים, אבל אני חושבת כי החברה כיום מגלה כבר פתיחות רבה וקבלה של חד מיניות. חאלים החייט חש בושה ואשמה על נטיותיו כי הוא מהדור הישן, אבל למתלמד הצעיר הדבר הרבה פחות מפריע. אני לא חושבת שצריך אומץ מיוחד לכתוב ולהפיק סרט שכזה. לי היה חשוב להביא לקהל את מגוון הדמויות שאני מכירה, כולל גברים גאים”.
דמות האישה בסרט חזקה ומעוררת כבוד. תוכלי לספר על היסוד הפמיניסטי שחוזר בסרטים שלך?
“על פניו המרכיב היותר סנסציוני בסרט הוא אהבת הגברים, אבל בעצם ליבו של הסרט היא האישה שנדמה שחייה רצופי סבל והיא גם חולה ויודעת שימיה ספורים. דמותה של אשת החייט היא אכן דמות חזקה שמנסה לשמור על היחסים הרעועים עם בעלה, ולו למראית עין, כדי להמשיך ולהתקיים בחברה שמרנית. לובאנה היא שחקנית מדהימה, אני מאוד שמחה שהיא מגלמת את התפקיד הזה”.
רון פוגל הוא כתב אתר Seret: לכתבות, ביקורות וסקירות נוספות לחצו כאן
