לפני כמה שנים זכה אורי שלנו בפרס מפעל חיים בצה”ל, “על מופת, מצוינות ודוגמה אישית”. הוא תמיד חשב על האחר. גם כשנפרד מהעולם, בנשימותיו האחרונות, הוא הבין בתוך תוכו שהוא חייב לנטרל את המחבל כדי למנוע הרג של רבים.
אורי ז”ל הותיר אחריו אישה, ענבל, שלושה ילדים ושני נכדים. הוא הותיר אחריו גם תשעה אחים ואחיות ואם, סוזן, שאנחנו פוחדים עד לרגע זה לבשר לה את הבשורה המרה. כאב ההצטרפות שלנו למשפחת השכול הוא איום ונורא. הכעס והתסכול כבדים מנשוא. איך אחינו האהוב, שהאהבה והדו-קיום היו תמיד נר לרגליו, נרצח דווקא על ידי תושב ישראל שנשא תעודת זהות כחולה?
בתום חודש האבל, משפחתי ואני נקדיש את מירב מאמצינו להנצחתו.
