דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל ואחד המדענים החשובים שיצאו מהמדינה הזו – מת. זהו יום עצוב לעולם המדע, ובאופן ספציפי לנו במדעי המוח וההתנהגות. משום שעל אף שכהנמן זכה בפרס נובל בכלכלה, הוא עסק בפסיכולוגיה התנהגותית. אך דווקא משום שהגיע מתחום אחר, המחקרים שלו ושל עמיתו עמוס טברסקי (שלא זכה לקבל את הנובל יחד איתו משום שהוא נפטר) זעזעו את עולם הכלכלה, הם שינו לחלוטין את התפישה שלנו את הדרך שבה בני אדם מבינים כלכלה ומקבלים החלטות. כהנמן עזר לנו להבין שבעצם אנחנו לא כל כך רציונליים כפי שנדמה לנו.
אחד הרעיונות הוותיקים של הכלכלה הוא תיאוריית התוחלת, שלפיה אנשים מקבלים החלטות, בכלכלה ובכלל, כשהם שוקלים את האפשרויות השונות, בוחנים מה הרווח הצפוי להם מכל אופציה ומה הסיכוי שהרווח יתממש, ובסופו של דבר בוחרים את האפשרות שמעניקה את התוחלת הגבוהה ביותר, כלומר את השילוב בין הרווח הגבוה ביותר לסיכוי הגבוה ביותר להשיג אותו. אלא שכהנמן וטברסקי חתרו תחת הגישה הזו, ובשורה ארוכה של ניסויים הראו שאנשים ממש לא מתנהגים ככה, ובמקרים רבים הטיות שונות יכולות לגרום לנו להתנהג בצורה שנראית לא הגיונית.
לדוגמה, בניסוי שבו הנבדקים איבדו כרטיס תיאטרון שעולה עשרה דולרים, רובם לא היו מוכנים לקנות כרטיס חדש. לעומת זאת, אם עוד לא רכשו את הכרטיס, אבל איבדו שטר של עשרה דולרים בדרך לקופה – כהנמן וטברסקי הראו שהנבדקים לא יהססו לשלוף שטר נוסף ולקנות כרטיס. בעיניים של כלכלן זו התנהגות לא הגיונית; אבל אם במקרה הראשון אנחנו מרגישים שקניית כרטיס נוסף משמעותה ששילמנו מחיר כפול על מוצר מסוים, במקרה השני השטר האבוד עוד לא היה “מיועד” למטרה מסוימת, ולכן אנחנו מרגישים פחות את ההפסד הכספי ומוכנים להתמודד איתו. עצם העובדה שיש הבדל בהתנהגות של בני אדם בשני מצבים זהים מבחינה כלכלית מראה שהתיאוריה הבסיסית של הכלכלה צריכה להתחשב גם באי הרציונליות של בני האדם.
טברסקי וכהנמן הראו גם שאנחנו לא באמת מבינים מה המשמעות של מספרים וכמויות. כפי שנכתב כאן בעבר, אנחנו לא מסוגלים להבין מספרים גדולים, עד כדי כך שההבדל בין המספרים 10 ו-10,000 נראה לנו גדול הרבה יותר מההבדל בין מיליון לטריליון.
השניים הראו שאנחנו גם לא ממש מסוגלים לתפוש את הערך האמיתי של הסתברות. דוגמה לכך הוא הסיפור על לינדה, רווקה בת 31, בוגרת תואר בפילוסופיה שבמהלך לימודיה עסקה רבות במאבקים נגד אפליה ולמען צדק חברתי. טברסקי וכהנמן שאלו נבדקים מה יותר סביר, שלינדה היא פקידה בבנק, או שהיא פקידה בבנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית. רוב הנבדקים בחרו באפשרות השניה, אבל אם תחשבו על זה, האפשרות הראשונה סבירה יותר, משום שבהכרח כל מי שהן “פקידות בבנק ופעילות בתנועה הפמיניסטית” הן גם “פקידות בבנק”, אבל לא ההפך. זו רק דוגמה אחת לטעות שאנחנו עושים כשאנחנו מנסים להבין מה סביר יותר ומה פחות.
כהנמן ערך שורה ארוכה של ניסויים, שכולם מראים שאנחנו לא מכמתים טוב מספרים והסתברויות, ולכן מקבלים החלטות בצורה לא רציונלית. כהנמן וטברסקי סיכמו את הניסויים האלה וניסחו תיאוריה חדשה בשם תיאוריית הערך, שמכלילה את אותן הטיות פסיכולוגיות ומסבירה באמצעותן את הדרך שבה אנחנו תופשים כמויות וסיכויים. המאמר שלהם פורסם ב-1979 בכתב העת המדעי אקונומטריה, ומאז ועד היום הוא המאמר המצוטט ביותר בתולדות העיתון.
בקהל הרחב כהנמן התפרסם גם כשהוציא לאור את הספר “לחשוב מהר, לחשוב לאט”. בספר הזה הוא פורט את “תיאוריית העיבוד הדואלי” (שאף שתרם לה רבות, לא הגה אותה), לפיה במוח שלנו יש שתי מערכות של עיבוד נתונים וקבלת החלטות. המערכת הראשונה מקבלת החלטות בצורה מהירה, אוטומטית, אך ככזו היא גם נוטה יותר לטעויות; לעומתה, המערכת השנייה היא איטית ומדויקת יותר, אך צורכת הרבה יותר אנרגיה, ולכן פעמים רבות אנחנו לא משתמשים בה – ומעדיפים את התשובה המהירה והאוטומטית, מה שגורם לנו לטעות לא מעט ולהתנהג בצורה לא הגיונית.
המסקנות מהמחקרים של כהנמן משפיעות על חיי היומיום של כל אחד ואחת מאיתנו בתחומים רבים, ומספקות הסברים להתנהגויות שלנו שאחרת נתפשות כלא רציונליות. ועל אף הידיעה העצובה על מותו, הממצאים והמסקנות שלו נשארים איתנו וממשיכים את מורשתו החשובה.
