מלאכים בשירותי טוקיו: וים ונדרס עשה סרט יפני. זה סרטו השלם ביותר

היריאמה (קוג’י יאקושו, שייזכר לנצח מסצנת החלמון ב”טמפופו”) מתעורר השכם בבוקר לצלילים הקצובים שמשמיע מטאטאו של עובד הניקיון ברחוב. הוא מקפל את המזרון ואת השמיכה, מצחצח שיניים ומשקה את הצמחים. בתום שגרת היקיצה הוא לובש את האוברול של חברת השירותים הציבוריים של טוקיו, יוצא מדירתו, מחייך אל השמיים ונוסע לעבודה במכוניתו. בדרכו הוא מקשיב לשירים אמריקאים אהובים משנות השישים והשבעים, בהם השיר של לו ריד שנתן לסרט את שמו. בהגיעו לתחנתו הראשונה הוא מצחצח את האסלה ואת המראות והקירות וממשיך משם לשירותים הבאים, שכל אחד מהם ניחן במראה מיוחד משלו.

>> “הקרב על אמריקה”: האימה היא שכל זה בחלט עשוי לקרות. ובקרוב
>> עטוף בסרט: 21 הסרטים הכי טובים שאפשר למצוא בדיסני+

השגרה היומית מופרת כשהיריאמה שומע בכי של ילד. הוא מאתר אותו ישוב על אסלה, והילד אומר שאיבד את אמו. היריאמה אוחז בידו ויחד הם יוצאים לחפש אחר האם האבודה. לרגע קט נדמה שזה האירוע המחולל שישנה את מסלול חייו של היריאמה – כמקובל בקולנוע ההוליוודי ובכלל – אבל כעבור דקה אמו של הילד מגיעה, והיריאמה השתקן חוזר לנקות את השירותים. בהפסקת הצהריים הוא יושב על ספסל בפארק ומצלם את העצים, וגם בתום העבודה יש לו תחנות קבועות – המסעדה שבה הוא אוכל, חנות הספרים שבה הוא רוכש ספר לקריאה לפני השינה, החנות שבה הוא מפתח את התמונות שצילם במצלמתו הישנה. כן, הוא מצלם בפילם, כמו פעם, ובמכונית הוא מקשיב לקלטות, כאילו הוא עדיין חי בשנות השבעים. לא נראה שיש לו חשבון בפייסבוק.

בעיניהם של אחרים, בהם אחותו שתצוץ בהמשך, חייו של היריאמה נראים כפספוס גדול. הוא חי לבדו בשכונה עלובה, עובד בעבודה לא אטרקטיבית בלשון המעטה, ואין לו חיי חברה. אבל החיוך על פניו מדי בוקר, ותשומת הלב שהוא מקדיש לעבודתו, ולרוח בעלים, מעידים על שקט נפשי, ועל סוג של שמחת חיים. חלק מהאנשים שהוא פוגש במסלולו היומי נמשכים אל השלווה הזו. וכך גם הצופים, הרבה בשל הופעתו הקוסמת של יאקושו בן ה-68, שזיכתה אותו בפרס השחקן בפסטיבל קאן. 

בשנות השבעים וים ונדרס הגרמני עשה לעצמו מוניטין עם סרטי מסע בהשראה אמריקאית כמו “אליס בערים” ו”במהלך הזמן”. בשנות השמונים “פריז, טקסס” ו”מלאכים בשמי ברלין” הפכו אותו לקולנוען נערץ. אבל בשלושים ויותר השנים האחרונות סרטיו הבולטים היו תיעודיים (“בואה ויסטה קלאב”, “פינה”), ואילו העלילתיים היו פגומים ברובם. “ימים מושלמים” הוא לא רק סרטו העלילתי השלם ביותר מזה שנים רבות, אלא הוא סרט יפני במלוא מובן המלה. יפן אף שלחה אותו לייצג אותה באוסקר, והוא זכה להתברג בחמישייה הסופית של קטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר.

בשולי הדברים, השירותים הציבוריים בשיבויה באמת מהממים. “ימים מושלמים” (צילום: יחסי ציבור)

מבחינות מסוימות ונדרס חוזר כאן לאינטימיות המהורהרת של סרטי המסע המוקדמים שלו, אבל יותר מכך הוא לקח השראה מהקולנוע המינימליסטי, ההומניסטי והמרגש לעומק של יסוז’ירו אוזו. זה מתבטא גם בבחירת שמו של הגיבור – היריאמה הוא שם משפחתן של הדמויות הראשיות ב”סיפור טוקיו” ובסרטים נוספים של אוזו. רק שאצל אוזו הגיבורים לעיתים קרובות מוצאים את עצמם מאוכזבים מהחיים, ואילו גיבורו חסר השאיפות של ונדרס נראה מסופק.

ונדרס בכלל הוזמן לטוקיו לבקר בפרויקט שבמסגרתו הוזמנו 17 מעצבים בינלאומיים לעצב שירותים ציבוריים ברובע שיבויה בטוקיו. הרעיון הראשוני היה להקדיש להם סרטים תיעודיים קצרים, אבל הוא החליט ללכת על משהו אחר.

לא, אבל באמת, איזה שירותים ציבוריים מהממים. “ימים מושלמים” (צילום: יחסי ציבור)

ונדרס אינו הקולנוען הגרמני הראשון שעשה סרט יפני ביפן. ב-2019 וורנר הרצוג, שותפו משכבר הימים לתנועת הקולנוע הגרמני החדש, צילם בטוקיו את “Family Romance, LLC”, שעקב גם הוא אחר תופעה יפנית ייחודית – משפחה להשכרה. כמו ונדרס, גם הרצוג נפתח שם להתבוננות שונה בחיים, וזה היה סרט מלא חמלה ומאוד יוצא דופן ברפרטואר שלו. חלקכם אולי זוכרים את סרטה היפני (ברובו) של הבמאית הגרמניה דוריס דורי. “פריחת הדובדבן”, שעלילתו הורמה מ”סיפור טוקיו” של אוזו, זכה להצלחה בישראל של 2008. אבל בעוד הסרט של דורי לקה בפולקלוריזציה של התרבות היפנית, נדמה שוונדרס והרצוג ממש התחברו לרוח היפנית ויצרו סרטים שלמים ויפים, שמתחת לחזותם הצנועה מסתתר עולם ומלואו. 

רוב רובו של “ימים מושלמים”, שנפרש על פני שעתיים, מוקדש לשגרה היומית של היריאמה, שלתוכה מתפרצים אנשים שונים – שותפו הצעיר לעבודה שעושה עליו סיבוב, הצעירה המגניבה שהשותף דלוק עליה, אחייניתו של היריאמה שברחה מהבית (בניגוד להבטחה בתקציר שמופיע באתר של קולנוע לב, היא אינה משנה את שגרת חייו באופן מהותי). כולם מנסים קצת להבין מה מניע את האיש החידתי הזה, אך אף אחד מהם אינו מצליח לערער את שלוות נפשו. ביקור קצר של אחותו האמידה רומז לאפשרות של עבר משפחתי קשה, אבל גם הפער הזה אינו מתמלא, למרות הבזקי חלומות בשחור לבן בלילות. 

איזהו יפני? המבסוט בחלקו. “ימים מושלמים” (צילום: יחסי ציבור)

משום שלא קורה בסרט שום דבר דרמטי, יהיו שימצאו אותו משעמם. אחרים יחושו התרוממות רוח למראה האיש השקט שמצא איזון נדיר בחייו. השירים של  הוולווט אנדרגראונד, ואן מוריסון, הקינקס, הרולינג סטונס ולהקת החיות, שהיריאמה בוחר בקפידה, רומזים שעולמו אינו צר כעולם נמלה. כשיגיע שיר הסיום אתם תדעו את זה, ואם תסתנכרנו עם הזרימה של הסרט, סיכויים טובים שתרגישו כמו הזמרת ששרה אותו. 

4 כוכבים
Perfect Days בימוי: וים ונדרס. עם קוג’י יאקושו. יפן 2023, 124 דק’