סאגת “כוכב הקופים”, שיצאה לדרך אי שם ב-1968 עם סרט בכיכובו של צ’רלטון הסטון כאסטרונאוט מסוקס וחשוף חזה, היא לכל הדעות אבן פנינה של ז’אנר המדע הבדיוני המודרני, שנולד לאחר מותם של זבלוני החייזרים והיצורים מהביצות של שנות החמישים.
חוץ מעבודת האיפור המרשימה, הליבה של “כוכב הקופים” הייתה מאז ומעולם הסיפור והביקורת החתרנית ויוצאת הדופן שלה על בני האדם והממשלות המושחתות שמנהלות את הפלנטה. עשרות שנים אחר כך, והאש של המותג הזה עוד בוערת. ב-2011 הופק סרט ראשון בטרילוגיה חדשה, שהציעה נקודת מבט אחרת. במקום אסטרונאוט מלודרמטי קיבלנו את סיזר, המשה רבנו והמושיע של אומת הקופים, ששחרר אותה מהכלובים המדכאים אל היערות המוריקים של סן פרנסיסקו. הטרילוגיה המוצלחת הסתיימה עם מותו של סיזר (אותו גילם במופתיות אנדי סירקיס האחד והיחיד). מאז התעופפו שמועות בלתי מבוססות על סרט שיתניע טרילוגיה חדשה.
ואז הגיע ווס בול, במאי טרילוגיית “הרץ במבוך” וכתב את התסריט של “כוכב הקופים: ממלכה חדשה”, שעולה היום לאקרנים בארץ. בברכתם של אמנדה סילבר וריק ג’אפה, האבות המייסדים של הטרילוגיה הקודמת, בול יצא לדרך וביים את הסרט בזמן תקופת הקורונה.
העלילה מתרחשת מאות שנים לאחר אירועי “כוכב הקופים: המלחמה”. בזמנים בהם בני האדם חיים במערות וחזרו למצב הקדמוני שלהם ונראים כמו ניאנדרטלים מודרניים, אוכלוסיית הקופים גדלה והתפצלה לשבטים שהתפזרו להם במרחב.
נואה קורנליוס (אוון טיג), קוף צעיר והרפתקן, יוצא למסע להצלת שבטו מידיו של פרוקסימוס סיזר (קווין דוראנד), מלך אכזר שניכס לעצמו את משנתו העתיקה של סיזר – קופים חזקים ביחד – ועיוות אותה במטרה לצבור כוח ולנכס לעצמו טכנולוגיה אנושית מסתורית. בדרך, נואה פוגש את מיי (פרייה אלן), נערה אנושית בעלת מניעים נסתרים, שתעזור לו להילחם בפרוקסימוס ולשחרר את השבט שלו.
האהבה של ווס בול לזיכיון, עליה הוא גם סיפר בראיון בלעדי ל-mako, נוכחת בכל שוט. העיצוב האומנותי של “ממלכה חדשה” מצליח להישאר נאמן למקור (2011) ומשדרג אותו לרמה ויזואלית מהפנטת ואותנטית. זה אולי עולם וירטואלי שקיים בתוך אולפן ירוק ובמחשבים, אבל יש לו דופק והוא מלא חיים. כל העושר הוויזואלי הזה מגיע לשיא עם הופעתם של קופי האדם על המסך. כן, המרחב הקולנועי של “ממלכה חדשה” הוא ריאליסטי מקיר לקיר וזה אולי הופך את העבודה של אנשי האפקטים למעט יותר קלה (לעומת “אווטאר”, למשל, שם הכל כיד הדמיון). אם ניקח לדוגמה את גרסת הלייב-אקשן של “מלך האריות” מ-2019, שגם הוא הציג לנו חיות במרחב מציאותי כביכול, לא קשה להבחין שהוא חסר נשמה, חיוור, והדמויות שלו סובלות ממקרים קשים של אנמיה. ב”ממלכה חדשה”, בול והצוות החדירו בדמויות המלאכותיות המון נשמה, רוח חיים, חיוניות ומנעד ענק של הבעות פנים אנושיות.
מתוך “כוכב הקופים: ממלכה חדשה” | צילום:
באדיבות פורום פילם
בפן האינטלקטואלי, “ממלכה חדשה” מבצע מהלכים מעניינים, אך לא כאלה שלא ראינו כמותם בעבר. בול מציב את פרוקסימוס סיזר בעמדת כוח של דיקטטור חסר רחמים שמעוות את הכתבים הקדושים וההיסטוריים ועושה בהם כרצונו. הוא רותם את הקופים המשועבדים למען המטרה שלו בעזרת מניפולציות מתוחכמות בדרך להתפתחות מואצת. בזכות איפיון נכון ומדויק של בול, פרוקסימוס סיזר הוא נבל מצוין. אולי לא האייקוני, המקורי או המרתק ביותר שראינו, אבל מכיוון שהוא פועל מתוך מניעים עם טיעונים הגיוניים, הוא מעניין מספיק. דווקא פרייה אלן, כוכבת “המכשף” של נטפליקס, מספקת הופעה בינונית בפרויקט הוליוודי גדול ראשון. כדמות אנושית כמעט יחידה בסרט, אלן נבלעת בים הקופים ונוכחותה לא מורגשת עד לדקות האחרונות שלו. בכל מקרה, הסרט היה טוב באותה מידה גם ללא כל נוכחות אנושית.
הרעיון של ווס בול לקחת את הסיפור הגדול של “כוכב הקופים” ולהריץ אותו מאות שנים קדימה, במקום להפיק סרט רביעי שפשוט ממשיך את קו העלילה של קודמו מתגלה כמצוין. “ממלכה חדשה” לגמרי עומד בפני עצמו, כך שגם אם לא צפיתם בסרטים שקדמו לו, תוכלו להנות ממנו באותה המידה כמו אלו שכן, מינוס הקונטקסט והידע המקדים על סיזר, אבל זה לא משנה כל כך.
בהתאם לעונה האביבית, זה סרט מרענן שמשאיר טעם לעוד, שסביר להניח שיגיע עם או בלי קשר לרמת ההצלחה בקופות. בפרויקט השני בגודלו בקריירה שלו, ווס בול עושה עבודה נהדרת, חזותית ותסריטאית. הוא מרחיב את היקום של “כוכב הקופים” בסרט שעושה כבוד למקורות, אבל גם יודע ללכת בכוחות עצמו מבלי להישען על דברים מוכרים, בנאליים וצפויים מדי. את טבילת האש הזו בול עבר בהצלחה. מסקרן לראות כיצד הוא ייקח את זה הלאה לסרט הבא שיגיע בתקווה.
