כאילו לא מספיק קשה, פתאום גם השאלה הסטנדרטית “מה נשמע?” או “מה שלומך?”, הפכה למלכודת מאתגרת. התשובות הגנריות “הכל דבש”, “הכי טוב”, “נפלא”, ששימשו אותנו היטב בימי השגרה, כבר לא קבילות כיום. אפילו ה”ברוך השם” המאופק והוותיק כבר לא עושה את העבודה, ויש לצרף אליו את ה”מקווים לטוב”.
החינוך אינו זוכה למקום הראוי לו בסדר העדיפות הלאומי | יאיר בר-קול
אנחנו דור ה-Y של חורף, שנת 23′ | מיכל קדוש
שהרי איך אפשר להשיב “הכל טוב”, כאשר ישנם עדיין כל כך הרבה חטופים החווים גיהינום מתמשך בשבי האויב. ואיך אפשר להפטיר “ברוך השם” אופטימי, כאשר כמעט מדי יום מתרגשים עלינו עוד הודעות “הותר לפרסום” קורעות לב.
וזה לא רק איך לענות, הקושי האמיתי הוא בשאלה כיצד להתנהג. מצד אחד, ודאי שאסור לנו לתת לאויב לנצח, ודווקא עכשיו חייבים להמשיך ככל שניתן בשגרת החיים. בשביל זה הרי אנחנו נלחמים. אבל מצד שני, כיצד ניתן להתנהג כאילו כלום לא קרה, ולצאת לחופשה, למסעדה או לבילוי אחר, כאשר עשרות אלפי חיילים מחרפים נפשם בחזית, ובני משפחותיהם נקרעים מדאגה.
הדרך הנכונה נמצאת כמו תמיד בדיוק באמצע. בשביל הזהב המאוזן. מצד אחד, לעשות הכל כדי להמשיך בחיים, אבל מצד שני, להשתדל לא להגזים. להשתתף ולחוש את צער הדאגה והכאב, אבל מאידך לא לוותר על האופטימיות, הביטחון והתקווה.
והכי חשוב, להתאמץ להיות בשמחה. שהרי “משנכנס אדר מרבין בשמחה”. נכון שהשנה היא “שנה מעוברת”, שבה ישנם שני חודשי אדר, והיום הוא ראש חודש אדר הראשון. ולכאורה הציווי להרבות בשמחה תקף רק לגבי חודש אדר השני, החשוב והמרכזי, שבו חוגגים את חג הפורים.
אבל ראשית, אם הקונדיטוריות שבסביבתי יכלו להקדים ולהתחיל למכור אוזני המן כבר מט”ו בשבט, ודאי שאנחנו יכולים להקדים ולהיות בשמחה כבר מאדר ראשון. ומעבר לכך, הרבי מליובאוויטש מגלה שסיבת השמחה משנכנס אדר איננה בעקבות חג הפורים החל בחודש זה, אלא בזכות מאורע משמעותי אחר שאירע בו – יום הולדתו של משה רבנו ביום ז’ באדר.
כפי שמספרים חז”ל, שכשהמן הרשע הטיל גורל, פור, במטרה לבחור את התאריך הנכון לבצע את זממו להשמיד את היהודים, “כֵּיוָן שֶׁנָּפַל פּוּר בְּחוֹדֶשׁ אֲדָר שָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. אָמַר, נָפַל לִי פּוּר בְּיֶרַח שֶׁמֵּת בּוֹ מֹשֶׁה. וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלָד”. מכאן שזכות יום הולדת משה רבנו היא העומדת מאחורי נסי חג הפורים. ומאחר שאת יום ז’ באדר נוהגים לציין בשנה מעוברת דווקא בחודש אדר הראשון, הרי ודאי שיש להרבות בשמחה גם בחודש זה.
נכון, זה לא קל, ואפילו קשה מאוד להצליח לשמור על מצב רוח של שמחה בימים אלו. אבל אין לנו ברירה, “מצווה גדולה להיות בשמחה”, ומצווה עלינו לקיים למרות כל הקושי. בפרט עכשיו, להרבות בשמחה זו חובת השעה, כי “לא המנצח שמח – השמח מנצח!”.
הכותב הוא שליח חב”ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת “סי אנד סאן” תל אביב
