“כמעט כל הסטודנטים היהודים ברחו מכאן ביום שבת בערב ובראשון, אין מילה אחרת לתאר את זה, כי הם פשוט הבינו שהם לא יכולים להיות בטוחים בקמפוס”, הוא אומר בשיחת טלפון מניו יורק. “הרב של האוניברסיטה, אלי ביוקלר, כתב בהודעה חריגה, ‘לא רק שהאוניברסיטה לא יכולה לשמור עליכם, האוניברסיטה לא מאפשרת למשטרת ניו יורק (NYPD) לשמור עליכם’ (לשון ההודעה: ‘האירועים הנוראים של הימים האחרונים הבהירו כי גורמי האבטחה של אוניברסיטת קולומביה ומשטרת ניו יורק אינם יכולים להבטיח את שלומם של סטודנטים יהודים מול אנטישמיות ואנרכיה קיצונית’, ר”ד).
“בשונה מהאוניברסיטאות בישראל, אוניברסיטת קולומביה פתוחה לקהל, יש בה מעבר פתוח, ובשבוע האחרון השערים נעולים והם לא מאפשרים למדיה, לקהל ולשוטרים להיכנס”.
האוניברסיטה סגרה את שעריה, לדבריו, “כי יש הפגנת חמאס בקמפוס, והם (ראשי האוניברסיטה, ר”ד) חושבים שאם ישמרו את זה בפנים, אז הם יוכלו למנוע מזה להיות יותר ויותר גדול. הם משתפים פעולה איתם, הם כרגע במו”מ עם המפגינים”.
תאר את הרגע שבו גילית כי נחסמה כניסתך לאוניברסיטה.
מה רצית לעשות בעצם, אם לא להפגין?
“רציתי להקריא את שמות החטופים, זה היה לי חשוב לפני חג הפסח להקריא את כל השמות שלהם, גם של אלה שמאמינים שהם בחיים, וגם את של אלה שלצערנו אינם. בסוף הקראתי אותם בחוץ”.
ומבחינתך זו לא הפגנה? אז מה זה?
“זה מרצה שרוצה להיות באזור ציבורי בקמפוס שלו”.
מה דעתך על הנימוק לחסימת הכניסה שלך לקמפוס, שהצעד הזה נועד להגן עליך?
“יכול להיות שאני טועה, אני לא היסטוריון, אבל אני חושב שהפעם האחרונה שמרצה יהודי – לא סתם מרצה מהרחוב – לא הורשה להיכנס לקמפוס שלו היה בגרמניה הנאצית. זה זה”.
איך אתה מרגיש באופן כללי?
“קודם כל אני מאוד דואג לסטודנטים היהודים. החג נגמר מחר, והם רוצים ומגיע להם ויש להם זכות לחזור לקמפוס. זו הייתה המטרה מספר אחת שלי מההתחלה. ובזה אני ממוקד. דבר שני, אני באמת לא מבין איך נתנו לחמאס להשתלט על האוניברסיטה. אני אומר בכוונה חמאס ולא תומכי חמאס, כי חמאס זו אידיאולוגיה והם דוחפים את האידיאולוגיה, זה הופך אותם לחמאס.
“כשיש סטודנטים שמחזיקים שלט ואומרים ‘חמאס – הנה המטרה הבאה שלכם’ ומצביעים על סטודנטים יהודים – אז יש לנו אנשים שמחדירים טרור אל תוך הקמפוס. ואני פשוט לא מבין איך האוניברסיטה אפשרה את זה. וכרגע כל זה עומד על אדם אחד, על נשיאת האוניברסיטה, מינוש שפיק. NYPD יושבת מחוץ לאוניברסיטה עם שוטרים שמוכנים לבוא ולפרק את ההתקהלות הבלתי חוקית הזו, כמו שעשו ב-NYU, כמו שעשו בייל. והאדם היחיד שלא מאפשר להם, שעומד בין החמאס לבין הסטודנטים היהודים שירגישו בטוחים, זו הנשיאה”.
2 צפייה בגלריה
מפגינים פרו ישראלים באוניברסיטת קולומביה, לאחר שנחסמה כניסתו של פרופ’ דוידאי
(צילום: AP Photo/Stefan Jeremiah)
היא ננזפה במהלך שימוע בקונגרס על ידי מחוקקים רפובליקנים שכינו את קולומביה תחת ניהולה כ”אחד ממוסדות החינוך הגרועים ביותר בטיפול באנטישמיות ובגילויי שנאה”.
“היא שיקרה בקונגרס אז היא צריכה להינזף (שאפיק טענה בשימוע כי ישנן למעלה מ-50 תלונות מסטודנטים על דוידאי בגין תקיפה, והוא צייץ בתגובה שזהו שקר, ושמעולם לא תקף אף סטודנט, ר”ד), אבל זה לא משנה לי. משנה לי שהיא תעשה את העבודה שלה”.
ובכל זאת עוד שאלה אישית אליך. אתה לא מפחד באיזשהו אופן? גם על הביטחון האישי שלך וגם על הקריירה האקדמית שלך? נאמר את זה בבוטות, לצפות בך מהצד מרגיש קצת כמו תמות נפשי עם פלשתים.
“לא, זה לא כמו תמות נפשי עם פלשתים, כי שלא כמו שמשון – המטרה שלי היא לא להרוג אחרים או לפגוע באחרים. המטרה שלי היא לעזור. אמרתי מההתחלה שהסיפור פה הוא לא הסיפור של שי דוידאי, הוא סיפור הרבה יותר גדול ממני. אני מעדיף להיות מובטל ולדעת שעשיתי את הדבר הנכון מאשר לשמור את העבודה שלי במחיר של להמשיך לעבוד עם תומכי חמאס”.
יש עוד משהו שאתה רוצה להוסיף?
“הסטודנטים היהודים פה עובדים כל כך קשה כבר חצי שנה כדי לתמוך בישראל ובכלל, ביהדות ארה”ב ויהדות העולם. אני חושב שאנחנו כמדינה חייבים להבטיח את הביטחון האישי שלהם. המחויבות של היהודים לישראל צריכה להיענות במחויבות של ישראל ליהודים”.
איך עושים את זה?
“כל כך שמחתי לדוגמה לראות שהנשיא הרצוג כתב משהו על קולומביה. יש לנו שר לענייני יהדות התפוצות. בכנסת יש אחראי השדולה לקמפוסים היהודים. הם היו בארה”ב, נפגשו עם סטודנטים, אבל עכשיו זה הזמן להפעיל את הלחץ, לא יודע איך, אבל לחץ פוליטי, לדבר עם סנאטורים, לדבר עם מושלים. זה קורה בקולומביה, בייל, ב-NYU, זה קורה בכל אוניברסיטה, ואני רק אחד, אני לא יכול להילחם את המלחמה הזו לבד. יש לנו קואליציה של אקדמאים ישראלים-אמריקאים אמנם, אבל זו קואליציה לוגיסטית, לארגון של דברים נקודתיים – אין לנו כוח פוליטי, והקול שלנו מוגבל. עד כמה שהקול שלי עכשיו יותר ויותר חזק הוא מוגבל. אנחנו צריכים עזרה מאנשי ציבור ישראלים, פוליטיקאים ואנשי רוח.
האירוניה מהממת – בקיץ נלחמת נגד ההפיכה המשטרית ותומכיה מן הסתם תייגו אותך כעוכר ישראל. לאור הפעילות שלך בחצי שנה האחרונה, עכשיו הם כנראה אוכלים את הכובע.
“אני לא מסכים. אחד הדברים הראשונים שחשבתי עליהם אחרי שראיתי את השוטרים בשדרות נלחמים ונהרגים ב-7 באוקטובר, היה השוטר שהרביץ לי. חשבתי שאני מקווה שהוא בסדר. אז זה לא שאני אפסיק להילחם למען הדמוקרטיה, אני ממשיך ואני אעשה את זה אחרי שאנחנו נסיים את הכל פה, בישראל, אבל נעשה את זה ממקום של אהבה ובניה כמו שתמיד עשינו״.
