רס”ן במילואים דור זימל שנפצע אנושות מהתפוצצות הכטב”ם בערב אל-עראמשה מת מפצעיו • הוא אושפז בימים האחרונים במרכז הרפואי לגליל בנהריה, שם הרופאים נאבקו על חייו • דור ז”ל שירת במילואים בצפון, במהלך חופשה בבית הציע נישואים לחברתו והשניים היו אמורים להתחתן בעוד כחודש וחצי
המהד
| פורסם 21/04/24 18:55
דור זימל ז”ל | צילום: דובר צה”ל
מת מפצעיו רב-סרן במילואים דור זימל, שנפצע מפגיעת כטב”ם הנפץ ביום רביעי שעבר בערב אל-עראמשה סמוך לגבול לבנון. דור ז”ל, בן 27 במותו, התגורר באבן יהודה והיה סטודנט למשפטים ולממשל באוניברסיטת רייכמן. הוא שירת במילואים כסגן מפקד פלוגה בגדוד 8103 של חטיבת עציוני, ובאחת החופשות הציע נישואים לחברתו, שיר – השניים היו אמורים להתחתן בעוד כחודש וחצי.
דור נפצע אנושות מפגיעת הכטב”ם, ופונה למרכז הרפואי לגליל בנהריה, שם הרופאים נאבקו על חייו במשך ימים כשהוא מורדם ומונשם. הלוויתו תתקיים מחר בשעה 12:00 בבית העלמין באבן יהודה. הוא הועלה לאחר מותו מדרגת סרן, לדרגת רב-סרן. אלון זימל, אביו של דור ז”ל, פרסם לפני כיומיים פוסט בפייסבוק שבו ביקש להתפלל למען בנו: “דור האריה עושה מאמצים בלתי נתפסים”.
דור זימל ז”ל | צילום:
דובר צה”ל
בפוסט שפורסם באינסטגרם של אוניברסיטת רייכמן כתב דור ז”ל על הצעת הנישואים: “יום שלישי האחרון, הצעתי נישואין לארוסתי, שיר, בהתראה של חמש שעות בלבד. הצעת הנישואין שלנו היא לא עוד הצעה, היא סיפור מרתק על אהבה, אחדות, שכול, שמחה ועם יחיד ומיוחד. בעזרת הרבה אנשים טובים ובראשם אלון מסיקה, יהלומן במקצועו שבנו נרצח במסיבת הנובה והחליט להעניק טבעת לחייל הראשון שפונה אליו”.
דור גויס למילואים ב-7 באוקטובר, יצא למילואים לאפטר – והציע נישואים
לאחר 116 ימים במילואים, ולפני שנקרא מחדש לשירות תיאר דור ז”ל את הלחימה בפוסט נוסף בעמוד האינסטגרם האישי שלו: “חשבתי הרבה על איך והאם לסכם, והחלטתי שאין טעם. הרי לעולם לא אצליח להעביר את כל החוויות; הטובות הרעות, אלו שאדחיק ואלו שלא ארצה לשכוח. גם אם הייתי יכול, איך אפשר לסכם כשלא סיימנו? ישנם חטופים בעזה, לוחמים ערים לילות כימים, משפחות מתפרקות ועסקים שקורסים”.
דור זימל ז”ל בהצעת נישואין לארוסתו שיר
“אז לקחתי הפסקה, הפסקה מהמלחמה עצמה, ובמהלכה אתמודד עם מלחמה אחרת, קצת יותר מוכרת אך בכל זאת כל כך שונה. אחזור לארוסתי שבתכלס – בינינו היא הגיבורה (רק עליה אני יכול לדבר בלי סוף), אחזור ללימודים לחברים ולעבודה, ובקיצור – לטירוף שנקרא “שגרה”. כל זה כאמור, רק כפגרה, עוד חודש וחצי לוחמיי ואני נדרשים חזרה בצפון, להגן על גבולה הצפוני של המדינה”.
“ועל אף סערת הרגשות, כל מה שאני רוצה להגיד זה תודה. תודה על הזכות להגן על המדינה, תודה על הזכות להינשא לשיר שגיב האחת והיחידה, תודה על משפחה תומכת ומכילה, תודה על חברים שבלימודים מבטיחים לעזור ותודה למאה וארבעים לוחמים ומפקדים שאת הפלוגה המסייעת מרכיבים, שמייצגים את המעט מתוך האחוז האחד של המתנדבים, שעל אף הקשיים לא עזבו אותי לרגע, גם כשהבקשות שלי דרשו מהם לסכן את חייהם. אוהב את כולכם, ניפגש בקרוב”.
