“עובדה” של ערוץ 12, יצאה לפגרה אחרי שחתמה אתמול עונה עם פרק סיום שאמור היה לזעזע את אמות הסיפים אחרי דבריו הקשים של ראש השב”כ לשעבר נדב ארגמן שתקף את ראש הממשלה בשצף קצף, כפי שאף “לשעבר” אחר לפניו לא העז לעשות באופן גלוי ופומבי.
אמנם בדבריו הקשים ארגמן בעצם סימן את נתניהו כאויב העם המהווה סכנה למדינה, ולכן חייבים להחליפו לאלתר. ארגמן אף הרחיק ואמר שמבחינה ערכית, אסור בכלל שנתניהו יהיה מועמד לעמוד בראש הליכוד כאשר תתקיימנה בחירות. אולם אם נפשפש היטיב לעומקם של הדברים, ארגמן לא חידש גדולות ונצורות, וחזר על דברים שרבים וטובים כבר אמרו לפניו. אלא שארגמן ריכז את עיקר הדברים שכבר נאמרו, וסיכם אותם לאמירה כוללנית, חדה, נוקבת, וחד משמעית, ובלי להסס שמא הוא פוגע בכבוד ראש ממשלה מכהן, כפי שהיססו מקטרגים אחרים בחצי השנה האחרונה.
אל תגידו לא ידענו – הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ומה אמרו אחרים לפניו? שנתניהו אשם במחדלי ה-7 באוקטובר כאשר לא עצר את החקיקה המטורללת וגרם בכך לפילוג ושסע שהחלישו את החברה בישראל, וחמאס זיהה את אותה חולשה וראה בה שעת כושר לתקוף. אמרו שהוא חייב להתפטר ולערוך בחירות חדשות לפני שהוא יוביל את כולנו לתהום, ובשפתו של ארגמן: “לאבדון”. אמרו שנתניהו מונע משיקולים פוליטיים ואישיים ולא משיקולי טובת המדינה. אמרו שהוא חיזק את החמאס והחליש את הרשות במקום לעשות את ההיפך.
אמרו שהוא לא מעוניין בסיום המלחמה כי אז ייאלץ להניח את המפתחות, ומכאן הסיקו שניצחון מוחלט מבחינתו, היא אך ורק שרידותו הפוליטית, וחשובה לו יותר מגורל המדינה. אמרו שהיתה לו הזדמנות לחסל את בכירי החמאס אך לא ניצל אותה. ארגמן הרחיב בנושא וחשף שבזמן כהונתו כראש השב”כ, אפילו הוגשו הצעות אופרטיביות איך לחסל את אותם בכירים, אך הם נדחו על ידי הדרג המדיני והעומד בראשו.
אמרו שנתניהו מינה ממשלה הזויה ומופרעת המורכבת מאנשים קיצוניים שחלקם הופללו בעבר. אמרו שנתניהו מהווה סכנה לדמוקרטיה ורוצה לבנות כאן דיקטטורה שהיא מעל החוק, והוא הדיקטטור הגדול, יקבע מי יהיו אנשי החוק.
אילנה דיין, כהרגלה בקודש, ידעה לנווט את השיחה למקומות אליהם היא רצתה לכוונם, דהיינו, לכיוונה של ביקורת קשה והשתלחות בלתי מתפשרת כנגד ראש הממשלה, כשהיא מתקילה את המראיין ומצליבה שאלות נוקבות ומתריסות. כמו למשל, כאשר ארגמן סיפר שבזמן כהונתו הוא אמר בצורה מפורשת לממשלה ולראשה שהחמאס לא מורתע וחייבים לצאת למלחמת מנע בעזה, דיין, תהתה איך זה שארגמן לא הצליח אז לשכנע ולהשפיע. “אולי זה בגלל שבכלל לא ספרו אותך?”, תהתה דיין.
שאלה אחרת מאתגרת הקשתה דיין, כאשר ניסתה להבין את הקונספציה של ארגמן שצריך לחזק את הרשות ואפילו לצייד אותה באמל”ח, כי היא זאת שצריכה לשלוט בעזה במקום חמאס, בעזרת מדינות סוניות שכנות. דיין מיהרה להגיב: ומה אם באותו אמל”ח תשתמש הרשות נגדנו? דיין אף הזכירה לארגמן שבן גביר כינה אותו “אוויל” שהוא רוצה להיטיב עם הרשות, כאשר זו מממנת מחבלים. ארגמן דחה בביטול את דבריו, ולא טרח לכבד אותם בתגובה הולמת.
השאלות הנוקבות והלעיתים מתריסות של דיין, הזמינו גם תשובות נוקבות של המרואיין, שלא משתמעות לשתי פנים, והיה ברור שהיא חותרת להשיג את הכותרת, שקוטלת סופית את נתניהו ומפקפקת באופן מוחלט בכשירותו להנהיג את המדינה. ואמנם היא קיבלה את הכותרת שלה. המסר של ארגמן: “נתניהו לא כשיר”.
אך בצד התמרונים העיתונאיים של אילנה דיין וכישוריה המובהקים להוביל את המרואיין שלה באף, למקום הרצוי לה, היא שכחה לשאול אותו שלוש שאלות מסקרנות.
אחת מהן: אם ארגמן חושב שצריכות להיערך בחירות היום על מנת להחליף את ראש הממשלה שלדעתו אין לסמוך עליו יותר, אפילו לא כאשר הוא ימנה ראש שב”כ חדש, מה יקרה אם באותן בחירות הליכוד ינצח שוב?
אמנם ארגמן השיב בנושא מינוי ראש שב”כ חדש, שאם המינוי לא יתבסס על מקצועיותו של הנבחר לתפקיד, אלא על נטיותיו הפוליטיות, הוא, ארגמן יעשה הכל על מנת למנוע אותו, בגדר חופש הפעולה הניתן לאזרח במדינה דמוקרטית המתנגד למדיניות הממשלה. אולם השאלה עדיין בעינה עומדת: מה, אם הליכוד ונתניהו שוב ינצחו בבחירות?
שאלה אחרת שדיין פיספסה. מה יקרה אם לא תקום וועדת חקירה, כי בינתיים, אין שום סימנים שנעשים מאמצים מצד נתניהו וממשלתו להקים אותה? אני מניחה שאם ארגמן היה נשאל בנושא, לאור גישתו המתנגדת נחרצות למדיניות נתניהו, הוא היה עונה את אותה תשובה שענה בעניין מינוי ראש שב”כ: שהוא יילחם למען שתוקם וועדה שכזו.
היה רגע במהלך הראיון שבו ארגמן הודה שנתניהו היה בעברו אדם שקול וחריף מחשבה, שנהג בתבונה ובשיקול דעת, ולכן, הוא בכלל לא חושד בנתניהו שאנשים כמו בן גביר וסמוטריץ’, נמנים על חביביו. להיפך, ארגמן חשף שהוא יכול להעיד שנתניהו אפילו מזלזל ומלגלג על אנשים כמו הצמד הזה.
כאן היתה לדיין ההזדמנות לשאול את ארגמן את השאלה הבאה הקשורה לנושא השבת החטופים, והיא: אם אתה חושב שנתניהו חכם ושקול, הייתכן שהוא יעכב עיסקה להשבת החטופים כפי שרבים חושבים, שרק יכולה לפגוע יותר בתדמיתו ובשרידותו? הרי ההגיון אומר, שהוא יורה לעצמו ברגל, אם הוא בכוונה ובזדון מעכב עיסקה שכזו.
אני משערת שארגמן היה נזהר מלהחליט שנתניהו בכוונת זדון מעכב עיסקה עם חמאס, אולם הוא לא היסס לקבוע חד משמעית, שהשבת החטופים היא ערך עליון וצריך להשיבם גם במחיר הפסקת המלחמה ושחרור אסירים בטחוניים עם דם על הידיים, כי “אין לנו ברירה אחרת”. אמירה בהחלט נועזת, אולם גם הפעם הוא לא המציא את הגלגל, כי שאול מופז הקדים אותו לפני זמן מה ובאחד הראיונות אמר דברים דומים.
לכן אני חוזרת לאותה התרשמות שלי, שארגמן לא חידש הרבה, אולם הטון והסגנון החמורים של בכיר ממעלה ראשונה בדרג הבטחוני, ובעיקר הכנות שניכרה היטיב מדבריו, בהחלט השאירו את רישומם ויצרו טלטלה, שמטרתה אחת: לגרום לציבור לחשוב פעמיים, לפני שהם משלשלים את הפתק בקלפי בבחירות הבאות.
