לפני שבועיים השיר “אימא” יצא לתחנות הרדיו ומיד הפך למושמע ביותר. וכך הפצע של חייו של סטטיק, האימוץ, הפך לשיר שמוביל את האלבום החדש שלו, שנקרא “להרים”.
“מאיפה מוצאים את הכוח לחיות / אחרי שזרקת ילד / לתת לאימוץ, לנעול מבחוץ ואין מפתחות לדלת / ילדות בסיכון וזה כבר נתון / מזל שזה ילד פלא / החיים זה פאזל, מילא / אימא מלכת האימהות / תנגבי, תנגבי לי ת’דמעות / ותדליקי נרות שבת / לי חשוך ואת עוד לא באת”
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
“זה באמת עצוב, כן – להיות ילד מאומץ זה כמעט כמו נכות”, סטטיק מצהיר אחרי שאנחנו שומעים יחד את השיר באוטו. “זה מתחיל עם איזשהו בור בחיים – ‘מה, הייתי ילד רע, כאילו בגלל זה?’ הייתי רק בן ארבעה חודשים, כן?”
באיזה גיל הם סיפרו לך?
“שנתיים וחצי”.
אז הם סיפרו לך?!
“כן, הם החביאו את זה בתוך סיפור לפני השינה על נסיך שחי בממלכה שהוא לא נולד בה אבל המלך והמלכה מאוד אוהבים אותו. ועם הזמן הבנתי שאני זה הנסיך”.
“זה פוגע באיך שאתה רואה אהבה”
למרות שהנסיך גדל והפך לאחד הכוכבים המצליחים בישראל, הבור לא מתמלא: “אז זה משהו שיש לי אותו המון, אני חושב על עצמי שאולי אני לא מספיק טוב. יש לי הרגשה שכאילו אם אני לא אהיה מספיק טוב אז אף אחד לא יישאר איתי, את מבינה? לי לא כיף לשמוע את השיר הזה, פשוט לא כיף לי. אני שומע אותו ואומר ‘בוא’נה, זה הרס לי את היום עכשיו השיר הזה”.
גם ראיתי עכשיו שפתאום ממש נהיית עצוב.
“כי זה מבאס, כי זו האמת והאמת שלי עצובה – אני מרגיש שיש לי סיפור חיים יפה שצומח ממקום עצוב. כשאימא עוזבת אותך זה כאילו זו האהבה הכי טריוויאלית ואיבדת אותה. זה פוגע באיך שאתה רואה אהבה מבת זוג ומחברים ואפילו מהאהבה שלך לעצמך, יש לך בעיה עם לאהוב, מה זה להיות נאהב ומה זה לאהוב? ואני חושב שזה פותר הרבה דברים כלפיי”.
“מצד אחד אני מאוד כועס על האימא, מצד שני, השיר נחתם בזה שאני אומר: ‘למרות שפגעת בי נורא, תודה לך על כל מה שיש’. כי אני כן מוקיר תודה על זה שאת החיים עצמם היא בעצם הביאה לי. זאת אומרת שלא משנה מה אני מרגיש כלפיה, עדיין אני מעריך את המתנה הגדולה מכול בעצם שהיא נתנה לי”.
סטטיק בהופעה לחיילים | צילום:
החדשות 12
“עד גיל 25 הייתי אנונימי”
כשהתחלנו ללוות את סטטיק בחודש אוגוסט, זה עוד היה מסע בישראל אחרת. הוא בדיוק חגג את הניצחון, אחרי שהשיק את קריירת הסולו שלו. “יש רושם כזה שאני פה המון זמן כי קרה כל כך הרבה – איתי, עם סטטיק ובן-אל, איתי בחיים האישיים – קרה כל כך הרבה, שאנשים שוכחים שבסוף זה היו כולה שבע שנים. אני בן 32, עד גיל 25 הייתי אדם אנונימי, זה עדיין רוב מוחלט של החיים שלי”.
ועוד שינוי קרה בחיים שלו לא מזמן: “במלחמה קרה לי שפשוט עליתי במשקל – אתה יושב מול החדשות וטוחן וטוחן ולא זז, וזהו אתה משמין, המשוואה מאוד פשוטה. כשכתבתי במקלדת זזה לי האצבע מ’סטט’ ל’בטט’. אמרתי אוקיי, אני אתחיל להתאמן, גם להיות בריא. בא לי לצאת מהדבר הזה… מתישהו כשאתה מבין כמה נורא מה שקרה לך ולנו, אתה אומר ‘אני יוצא מזה ווינר, לא אכפת לי'”.
“אגב כל העם עכשיו זו ההרגשה שלו – את רואה למשל אומנים שמופיעים במנורה, עכשיו הם ממלאים את מנורה בקלות גם, הרבה יותר בקלות מפעם. למה? כי העם רוצה לצאת ווינרים, אנחנו הבנו מה קרה לנו ואנחנו רוצים לשמוח ולנצח”.
“הבחור מהשב”כ פשוט עצר את השיחה”
גם סטטיק עצמו חזר באחרונה להופעות הגדולות אבל הוא לא יכול לשכוח דווקא את ההופעה הכי קטנה שעשה, לילדים שחזרו מהשבי בעזה. סטטיק היה למעשה הזמר הראשון שהילדים החטופים שחזרו בעסקה ביקשו לפגוש, רק שאף אחד לא הכין אותו למפגש מעריצים כזה. “איתן יהלומי הוא זה שביקש שאני אגיע, ממש יום אחרי שהוא חזר. אתה מגיע לשם ואתה מגלה שהם כולם במעין מחלקה ביחד”, הוא משחזר. “אני יושב איתו ואתה לא יודע כמה אתה יכול להיות ציני עם ילד כזה, מה הוא עבר בדיוק, אבל האימא בדיוק צבעה את השיער לידינו כשפגשתי אותו אז אמרתי ‘אוקיי, זה די קז’ואל'”.
סטטיק עם אור ויגיל יעקב שחזרו מהשבי | צילום:
חדשות 12
“ואז כשיצאתי ראיתי את שאר הילדים וישר התחלנו לדבר ואיכשהו ב’טעות’ נוצר מעין מעגל תמיכה שלהם, הם התחילו לספר סיפורים עד לרמה שבסוף הבחור שם מהשב”כ פשוט עצר את זה, אמר שהם מדברים יותר מדי. כן ראיתי שיש להם איזו גאוות יחידה כזאת של החטופים – כלומר הם לא כולם היו ביחד, אבל הם דיברו על המחמוד ההוא וההוא, ואתה יושב שם ואומר ‘מה אני שומע’? אתה שומע את הסיפורים רק בחלק הקשה שלהם ובאותו זמן אתה שר להם רונדלים. וזה באמת קורע לב, אין לזה מילה יותר טובה. כשאתה רואה את הפער הזה, אתה אומר וואו”.
כמו רובנו השגרה של סטטיק מתחלפת בין המלחמה לחיים האישיים: מילואים, הופעות בהתנדבות ומפגשים עם ילדים שהתייתמו. “מה שאני עברתי זה כלום – יש לי את הבור, של החוסר אולי, באיזו דמות הורית מסוימת אבל אין לי אובדן”, הוא מסביר באחד המפגשים. “הסיפורים שלכם באמת מאוד מאוד קשים והאבות של כולכם היו גיבורים. אני חושב שבזה אתם יכולים להיות גאים כל החיים. כמה זה משונה להיות אני – כשאני שומע סיפורים שלכם, ונכון, אני לא עברתי את מה שאתם עברתם אבל זה מאוד-מאוד קשה לשמוע ילדים בוכים וכואבים ככה, ושנייה אחרי זה אני צריך לשים את המסכה של סטטיק ולהצטלם: אתם לא יודעים איזה דבר קיצוני זה לעבור בתוך הגוף. עם זאת אני פה”.
המפגש עם הילדים שחזרו מהשבי, שנקטע בידי איש שב”כ | צילום:
חדשות 12
“יש שם את ההתאהבות והמיניות”
בעוד שהאלבום הראשון עסק בעיקר בפרידה הדרמטתי מבן-אל והגירושים בצל השמועות מאשתו שרית פולק, האלבום השני מתעסק בחוויות שלו כרווק טרי ובזוגיות שלו עם רונה-לי שמעון שנרקמה תוך כדי העבודה על האלבום: “לא כולו שירי אהבה, אבל כן יש שם את ההתאהבות ויש שם את המיניות. זה ממש סיפור החיים שלי, בעיניי זה הכי שקוף שיכול להיות. כל אחד בטח ייקח את זה לכיוון אחר”.
עמית מרדכי, ממפיקי השיר “אש ומים” שעוסק בזוגיות עם רונה-לי, מספר: “ישבנו פה והתחלנו לכתוב את השיר ואני רואה את לירז מביע מילים מרגש שעדיין לא ראיתי אותו – מין ילד מאוהב כזה שהוא כותב שיר ומתלהב מכל שורה, וזה דבר מרגש לראות אותו פועל משם”. עידו נצר, שגם הוא שותף ליצירת השיר, נזכר: “מבין המילים אנחנו הבנו לבד על מה אתה מדבר, תוך כדי הכתיבה. לא סיכמנו לעשות שיר על זה”. וסטטיק מסביר: “כאילו קורה פה משהו מאוד אינטימי, אנשים שיושבים איתך בדברים הזה עוברים את החיים שלך איתך ממש”.
אז אם האלבום נכתב בתקופה של ההתאהבות ברונה-לי, הוא יוצא כאשר מדורי הרכילות מדווחים על משבר בזוגיות. סטטיק כבר יודע שכאשר אתה מנהל זוגיות מתוקשרת, כל ריב או משבר הופך לכותרת. בכל מקרה, רונה-לי טסה בשבוע שעבר לשלושה חודשים, לצילומי סדרה – כך שממילא היא וסטטיק בסוג של פסק זמן.
סטטיק ורונה-לי שמעון מאחורי הקלעים, ארכיון | צילום:
פרטי
“הניתוק המוחלט מבן אל מגעיל בעיניי”
ויש עוד אקס, שאי אפשר שלא לדבר עליו.
כשאני אומרת את השם בן-אל, איזה רגש זה מעורר בך?
“קצת געגוע לבן אדם, קצת עצב אולי”.
אבל דווקא כבן-אדם הוא היה מורכב מאוד במערכת היחסים ביניכם.
“אז מה? אני זוכר דברים מאוד כיפיים שעברנו. ובסוף אנחנו באיזשהו מקום חולקים גורל, כן? לפחות לאיזו תקופה בחיים. ויש עצב קצת, כי זה מרגיש מגעיל כאילו – בא לי שאיזה יום אחד פשוט נשב, נדבר על הכול כזה. הניתוק המוחלט הזה הוא מגעיל בעיניי”.
זה ברוגז?
“אני בכלל לא, מהרגע הראשון לא הייתי בברוגז. והוא, אני נותן לו את הזמן שלו. היו כמה פעמים ששלחתי לו הודעות, ביום הולדת כזה. בינתיים אם הוא לא עונה, אז אני מרגיש שאולי הוא מרגיש שזה לא בשבילו עדיין. מכבד אותו. מרוב שאני מנותק איתו בקשר, אני לא באמת יודע איך הוא עבר את כל הסיטואציה, ואני לא יודע באיזה מצב הוא גם היום. אני יודע פשוט ב’בפנים’ שלי שבסוף נשב מתישהו, את מבינה? זה לא יכול להיות אחרת”.
אולי בכלל כזה עוד כמה שנים פתאום יהיה “מופע האיחוד” כזה…
“יש מצב, אני אומר לך את האמת. האם אני אחזור להיות בצמד, בהגדרה של הדבר? כנראה שלא. אז ברגע שאיבדתי אותו, הפחד הראשוני הוא אם אני לבד מסוגל. זה הפחד הראשוני. ואז הניצחון הוא: ‘אני מסוגל, בוא’נה. את זה איבדתי, אבל הכול טוב”.
לא שולל מופע איחוד עם בן אל בעתיד, למרות הנתק | צילום:
מתוך “ערב טוב עם גיא פינס”, באדיבות ספורט 1
“רוצה ילד בלי תיק”
סטטיק, כבר הבנתם, שר את חייו. ואם האלבום הראשון עסק בפרידה, האלבום השני בהתאהבות המחודשת. מטבע הדברים הבא בתור, הוא יעסוק אולי באבהות – נושא רגיש שמעסיק מאוד את סטטיק בן ה-32. “רציתי להגיד שמה נעשה אם הוא יהיה רקדן כמוני וזמר כמוה, אבל האמת שהיא שרה יפה”, הוא מתלוצץ.
“מפחיד אותי להגיד ‘זה הרגע הנכון’, מפחיד אותי להגיד ‘זו האישה הנכונה, זה לא יתפרק, זה יהיה בסדר’. אני רוצה לבוא מוכן למשהו שאי אפשר להיות מוכן אליו”.
יש את המקום הזה שקשה לך להחליט שאתה רוצה להיות אבא בגלל שאתה היית ילד מאומץ? המקום הזה של להיות אבא מבחינתך לדעתך הוא משמעותי יותר?
“אני בטוח שכן. מה שאני באמת רוצה להשיג זה ילד שאין לו את מה שלי יש, את המועקה שלי יש, את מבינה? לא סתם קוראים לזה “תיק אימוץ”, זה וואחד תיק. אז בלי תיק, שלא יהיה לו סיפור קשה כל כך מההתחלה”.
אתה חשבת נגיד מה יקרה אם ההורים שלך ישמעו את השיר?
“אמרתי להם, לא השמעתי להם, אבל אמרתי להם – אמרתי ‘תשמעי, אימא, כתבתי שיר על האימא הביולוגית’. זהו. היא אמרה לי ‘כן, מה שתרצה, תעשה מה שאתה רוצה'”.
“לא חושב שהשיר יפגע בה”. ניצה רוסו, אימא של לירז | צילום:
חדשות 12
פחדת שזה יפגע בה?
“אני לא חושב שזה יפגע בה. יש שם משפט מאוד חזק שאני אומר: ‘וכמה שלא תלדי אותי, את אף פעם לא תהיי אימא שלי’. אז דווקא אני חושב שלאימא שלי לשמוע את זה, זה אומר לה ההפך, זה אומר דרשני, זה אומר – כמה שמישהי אחרת לא ילדה אותי, היא לא האימא שלי, את האימא שלי”.
“אני חושב שבזמן האחרון בגלל כל הטלטלות האלה המטורפות, ואפילו 7 באוקטובר גם ‘עזר’ לי במקרה הזה להבין שאתה אף פעם לא מוכן לכלום בחיים. זו התמצית של למה היום אני מעיז להגיד באלבום שלי ‘אני רוצה ילד’, להשלים עם זה שאתה לא מוכן, זה להיות מוכן – כי אתה לא תהיה מוכן. החיים שווים הכול, כל מה שזורקים עלינו שווה את זה בסוף, אם אתה חי, שווה את זה”.
תחקיר: נוי ברכה.
