אבל כבד ירד על חלקה 9 בבית העלמין הצבאי בראשון לציון, שם נקבר רס”מ (במיל’) ברק חיים בן ואליד ז”ל, בן ה-33 מראשון לציון, מפקד כיתה בגדוד 6261 בחטיבה 261, שנהרג באסון ברצועת עזה, לצד 20 לוחמים נוספים.
כמה אלפי בני אדם ליוו אותו למנוחות והגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. אימו יפה, ספדה לו בכאב רב, ובקול רועד מבכי: “ברק, ברקו, בני, בכורי, אהוב שלי, הכל, רק לא התואר זכרונו לברכה, ולא גיבור ישראל – כל זה לא קשור אליך, ילד שאוהב את החיים, הבן שלי, שיודע הכל ומתכנן הכל. עשית את כל החיים שלך כמו שכתוב בספר. אני מבקשת שאת השורה הזאת תמחק, פשוט תמחק אותה, אני לא רוצה את השורה, אף אחד לא רוצה את השורה הזאת. בבקשה, בן חסון, היפה ביותר בכל העולם, אם היית יודע מה הולך כאן היית מת. אף פעם לא רצית שהזרקורים יהיו עליך, אבל זה מה שיש, זה מה שיש”.
“עשית את הכל בשקט, אבל הכי מצוין שאפשר. אומרים שכל אחד היה רוצה לבקש לעצמו בן כמותך ואח כמותך, ודאי אבא כמותך, אבל אנחנו קיבלנו, אנחנו זכינו, אבל אלוהים זה היה כל כך קצר, הלוואי ויכולנו להמשיך להנות ושהעולם כולו יהנה, כי אנשים כמוך צריך לשכפל”.
היא ממשיכה בכאב: “אתה אהבת כל כך את החיים. בכל דקה פנויה שלך, עם חברים, בכדורסל, ובגלישה, ידעת הכל, אתה יודע הכל. אין בזה היגיון שהורים יקברו את הילד שלהם, אבל אנחנו לא מחליטים כלום. תשמור עלינו מלמעלה, תשמור על נוגה שלנו, זה ההפסד הכי גדול שלה בחיים שהיא לא תזכה לדעת איזה אבא נפלא היה. סליחה, סליחה ומחילה שלא יכולנו לעשות כלום בשבילך, סליחה שהעולם הפסיד בחור כמוך. תשמור על העולם ילד, אין דברים שאסור לראות, תשמור על העולם”.
ברק עבד כאנליסט בחברת טבע לאחר שסיים את התואר שלו בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. הוא היה נשוי לאנה ואב לנוגה הקטנה בת השלוש וחצי, והותיר אחריו הורים, אח ואחות. אביו אבי ואחיו אילון קראו קדיש מעל הקבר הטרי שבעוד רגע יונח בו ארונו, עטוף בטלית ובדגל ישראל. האבא אבי אמר: “ההשכמה שלי היום בבוקר היתה מדפיקות בדלת בשעה 5:00. אני מסתכל דרך העינית – שלושה קצינים עומדים. כשהתקבל לסיירת גבעתי הוא הרגיש שם בית שני, חברים שהיו חיבור מושלם. ברק היה איש של צוות וחברים”.
“היו בצוות חברים מהקיבוץ ומהמושב ומהעיר, הם היו כמו משפחה קטנה, נוסעים לסקי ביחד, נפגשים במושב, ובקיץ היו ישנים במזרנים בדשא בעולש, ועוזרים לכל חבר מהצוות שנקרא לבעיה. ילד כל כך מוכשר וצנוע, סיים הכל בהצטיינות. מעולם לא אמר לנו עד שהיינו מוצאים את התעודה שלו, כי הבין שגם צריך לשתף את ההורים”.
הוא המשיך וסיפר על ברק: “כשסיים את המסלול בסיירת גבעתי המפקדים ביקשו ממני לכתוב משהו לברק שיקריאו בטקס. כתבתי שאם אלוהים היה מבקש ממני לבחור את התכונות של הבן שאני רוצה לעצמי הייתי מתבייש ומרגיש לא הגון לבקש את כל התכונות שהתברך בהם. ברק, היית בן מושלם – מי ימלא את כל החלל הזה? אלוהים אתה גדול, אני לא רוצה להתערב, רק תעשה שיהיה קצת פחות כואב בנשמה שלי. אני אומר מהלב שכל החטופים יחזרו בריאים לבית שלהם אמן, וכולם יחזרו לבתים, ואנחנו נבוא לראות את הכלניות שלהם בדיוק בזמן הזה בעוד שנה עברית”.
אחיו הקטן אילון סיפר על הבשורה המזעזעת שקיבל בשיחת הטלפון בחמש בבוקר. “דחקתי הצידה כל מחשבה שהיתה לי מ-7 באוקטובר, אבל ברגע שאבא התקשר, הבנתי הכל. אני גאה בך בטירוף למרות שהייתי שמח להיות פחות גאה. מה שפחדתי פתאום קורה בלי הכנה. לפני ארבעה ימים ישבנו לאכול ארוחת שישי, ראיתי את הפנים שלך וסיפרת שאתה הכי בטוח בעולם. אבל אף אחד לא אמר לי שאני לא אזכה שוב לראות את הפרצוף היפה שלך”.
“האמת, זה לא סוד שהתקרבנו בשנים האחרונות, הפכנו לאחים יותר אמיתיים, יותר מחוברים, יותר אוהבים. האח הגדול בעולם שלי, הכי טוב בעולם. יצרתם את נוגה הקטנה שלנו, שבדיוק כמוך, ברק בקטן, עם שיער בלונדיני. לא להאמין שאתה, שתמיד דאגת ושמרת על כולם, שוכב בארון עטוף בדגל וטלית. אחי הגדול ברק. אוהב המון, אחיך הקטן”.
זו הייתה פרידה קשה מנשוא. בני המשפחה, האישה והחברים התקשו לדבר על ברק בזמן עבר. “מהדייט הראשון שלנו ידעתי שזה לתמיד, ושאהבה כמו זאת שיש לנו זה פעם בחיים”, אמרה אשתו אנה.”תודה על נוגי, זה בול אתה. לא יודעת איך אחיה בלעדיך”. חלק מחבריו הלוחמים עדיין נמצאים בשטח ונלחמים בח’אן יונס ברצועת עזה. אחד מהם בכל זאת הצליח להגיע ולהיפרד מברק, או “ברוקה”, כפי שנהגו לכנות אותו. “הצער עמוק ועמו יש גאווה עצומה על כל מה שהיית. היית מפקד אכפתי ומסור מאוד ותמיד חתרת למגע וניצחון. נקראת לדגל והיית הראשון להתייצב”. חבר הילדות עזריאל דיבר על המפגש האחרון ביניהם שהיה לפני שלושה ימים בדיוק. “רק במוצ”ש שיחקנו יחד כדורגל. היית לוחם בכל מגרש, בצבא, בעבודה”.
קצין צה”ל, סא”ל בנימין מזר: “”זה לא הכדורים והנשק שמנצחים מלחמות, זו הרוח הישראלית. מכל משבר רק התחזקנו, ואתה ברק ידעת את זה לנוכח השבר הכה גדול של שבעה באוקטובר. אחיך לנשק סמכו עליך, ואתה הגנת בגופך. הגעת לתקן ולסלק עלבון. ראשון להסתער וראשון להיכנס למבנה. הישראלי היפה, הצנוע והמחויך. את הברק השארת לעצמך, את החיים נתת לאחרים”.
השר גדעון סער שנכח בהלוויה אמר: “אנו נלחמים על ביתנו, על כל מה שנבנה כאן מקום המדינה. הטובים ביותר מוסרים את הנפש כדי שאנחנו נחיה כאן. ברק נפל עם עוד 20 מחבריו בתקרית שיופקו ממנה לקחים. נזכור את הערכים שביטאו הנופלים בחייהם ובמותם”.
ראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך אמר, “כל אחד מהנופלים הוא עולם ומלואו. הסבל שאתם חשים הוא הסבל של כולנו. הכאב מפלח את הלב ומדינת ישראל בוכה כולה יחד אתכם. ברק יישאר מקור גאווה והשראה לכל עם ישראל. נדאג כולנו שמותם יהדהד לרחוק עד שננצח במלחמה הארורה הזאת. מי ייתן ונהיה ראויים לגבורתך”.
