שביד נולדה בשנות ה-40 בקריות, אך בהמשך עברה להתגורר בתל אביב. היא למדה בבית הספר לצילום בירושלים, והצליחה להתברג כצלמת בעיתונים שונים בישראל. במהלך הקריירה שלה הציגה שתי תערוכות אשר זכו לשבחים רבים מהמבקרים: האחת בשם “היופי הוא הבטחה לאושר”, שהציגה תמונות של פלסטיניות לצד חיילות ישראליות ומתנחלות, והשנייה הייתה “מכתב למערכת”, שעסקה במחלת הסרטן עמה נאלצה להתמודד. כמו כן, היא נישאה לעיתונאי אדם ברוך, והזוג הביא שני ילדים: איש התקשורת עידו רוזנבלום והפסיכולוגית עמליה רוזנבלום.
עוד ב-
ילדיה של שביד הוציאו הודעה משותפת, וספדו לה: “אמנו, האמנית אריאלה שביד, הלכה היום לעולמה. בשנותיה האחרונות סרקנו את הארכיון שלה והתרגשנו לגלות שהיא היתה אחת המתעדות הפוריות ביותר של עולם התרבות והבידור בישראל בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור”. לסיכום הם הוסיפו: “היא היתה אדם יצירתי ולא קונבנציונלי, שאנשים התאהבו בו ברגע. היו לנו הורים מיוחדים מאד ועל כך אנחנו חשים בני מזל”.
