פחות מ-8 שנים חלפו מאז ההופעה הסנסציונית של איסלנד ביורו 2016, שם ניצחו הוויקינגים את אנגליה בשמינית הגמר. פחות מ-6 שנים עברו מאז המונדיאל ההיסטורי, בו סחטה איסלנד 1:1 מארגנטינה, בעוד ליאו מסי החמיץ פנדל מול השוער הנהדר האנס האלדורסון. זו הייתה תקופה קסומה עבור אומה של כ-380 אלף איש, וברחבי תבל סיקרו בהרחבה את התוכנית האסטרטגית ארוכת הטווח שהניבה פירות כה מופלאים.
מכיוון שהיה זה פרויקט לאומי של ממש, הייתה ציפייה כי לא מדובר בדור אחד של כישרונות, ואיסלנד תהפוך למדינת כדורגל מכובדת לאורך זמן. בפועל, זה לא קרה, והדעיכה הייתה מהירה. במוקדמות יורו 2020, האיסלנדים עדיין היו פייבוריטים ברורים בפלייאוף מול הונגריה, והיו אמורים לעלות לטורניר, אך ספגו שני שערים דרמטיים בסיום.
במוקדמות המונדיאל האחרון, היא כבר הציגה יכולת ירודה בבית נוח יחסית, וסיימה במקום החמישי אחרי צפון מקדוניה, רומניה וארמניה. בטורניר המוקדמות הנוכחי, איסלנד כבר התבזתה באמת, לפחות בעיני העיתונאים המקומיים והאוהדים. למעט שני ניצחונות על ליכטנשטיין שנכנעה לכולם, היא צברה 4 נקודות בלבד ב-8 מפגשים מול פורטוגל, סלובקיה, לוקסמבורג ובוסניה.
בין לבין, נרשמו 4 תוצאות תיקו מול ישראל ואלבניה במסגרת ליגת האומות ב-2022. האיסלנדים ראו את עצמם פייבוריטים והתאכזבו כאשר שון וייסמן השווה ל-2:2 בדקה ה-84 בחיפה, אבל כיום, לקראת הקרב בחצי גמר פלייאוף העליה ליורו 2024, הם כבר הרבה פחות אופטימיים, בלשון המעטה. בזמן שעבר מאז, האיסלנדים נחלשו, ומרגישים שהם חזרו למימדים הטבעיים שלהם. “את ישראל אולי עוד אפשר לעבור, אבל מול אוקראינה לא יהיה לנו סיכוי. הקהל ריאלי, ואין לו תקוות לא מציאותיות”, אומר עיתונאי איסלנדי.
יש מספר סיבות להתרסקות, ואחת הבולטות נעוצה בפרשות הרבות סביב הכוכבים המרכזיים ביותר של הסגל המפואר משלהי העשור הקודם. גילפי סיגורדסון, אחד השחקנים האיסלנדים הטובים בהיסטוריה שהוחתם בזמנו על ידי אברטון תמורת 40 מיליון ליש”ט, נחשד ב-2021 בפדופיליה, ומעשית הקריירה שלו הסתיימה אז.
הקפטן ארון גונארסון הואשם באותה השנה, ביחד עם גורמים נוספים, באונס שהתרחש לכאורה עוד ב-2010. הוא לא הועמד לדין בסופו של דבר, אבל רוב בכירי ההתאחדות, כולל הנשיא גודני ברגסון, התפטרו כאשר התברר חלקם בהסתרת הסיפור. בלעדיהם, כל הניהול המסודר נעלם כלא היה, וכאוס שולט בכדורגל האיסלנדי בשנים האחרונות. האסטרטגיה ארוכת הטווח לא קיימת עוד.
לקראת המפגשים מול ישראל, הפך זימונם האפשרי של סיגורדסון וגונארסון לשיחת היום בתקשורת האיסלנדית. שניהם בני 34, ובעולם האידאלי הם היו עומדים לרשות הנבחרת ברצף עד עכשיו, תוך שהם ממשיכים לתרום ולמעבירים את ניסיונם לדור ההמשך. במציאות, הם מחוץ לתמונה כבר במשך 3 שנים. סיגורדסון טען שהוא בכושר משחק אחרי שהחלים מפציעה שהרסה את הקדנציה הקצרה שלו בלינגבי הדנית, והתאכזב מאוד מכך שבהתאחדות סברו אחרת.
לגונארסון אין קבוצה מאז עזב את אל-ערבי הקטארית בשנה שעברה, וגם הוא לא רלוונטי. יורשים ראויים עדיין לא צמחו להם, ולא אותרו גם מאמנים שמסוגלים להיכנס לנעליו של היימיר הלגרימסון שהדריך את הנבחרת במונדיאל 2018.
ההרכב האיסלנדי היה מבוגר יחסית בגביע העולם, ושני שחקנים בלבד שרדו בסגל הנוכחי מאלה שפגשו את מסי במוסקבה. אחד מהם, הבלם החשוב הורדור מאגנוסון, שמשחק כיום בפנאתינייקוס, ייעדר מהמשחק מול ישראל אחרי שקרע עוד בסתיו רצועות בברכו. החלוץ אלפרד פינגבוגאסון, שכבש את השער ההיסטורי לרשת ארגנטינה ונכנס לספרים כמבקיע האיסלנדי הראשון במונדיאל, יושב על הספסל באויפן מתחתית הליגה הבלגית ולא הבקיע במדיה מאז ספטמבר. בגיל 35 הוא היה אמנם שחקן הרכב במוקדמות אליפות אירופה בשנה שעברה, אך עכשיו כבר לא ממש בונים עליו.
לפיכך, השחקן היחיד שנטל חלק במונדיאל 2018 ואמור להיות על המגרש מול ישראל ביום חמישי הוא הבלם סבריר אינגאסון. ב-2018 הוא היה שחקן גיבוי ושותף רק במשחק האחרון בשלב הבתים מול קרואטיה, אך כיום הוא המנהיג האולטימטיבי בעורף, ואחד הבודדים בסגל שנמצא בכושר טוב. הכוכב בן ה-30 הוא אחד המצטיינים בשורות מידטיולנד שמובילה את הליגה הדנית, ובאיסלנד משוכנעים שרק התעלות שלו תמנע קריסה של העורף. השותף שלו למרכז ההגנה צפוי להיות היורטור הרמאנסון, שלא מקבל דקות בפיזה מהליגה השנייה באיטליה, ונמצא במשבר אישי מתמשך.
הוא ממש לא היחיד בסגל שלא משחק מספיק בקבוצתו. באיסלנד לא מרוצים מהמעבר של השוער המבטיח האקון ולדימארסון לברנטפורד בינואר, כי הוא לא משחק כלל במועדונו האנגלי החדש. ב-2023, הוא היה השוער המצטיין בליגה השבדית בשורות אלפסבורג, אבל עכשיו הוא רק מתאמן, וזה לא בהכרח מספק לקראת האתגר בנבחרת. במקביל, איבד הקפטן יוהאן ברג גודמונדסון את המקום בהרכב ברנלי, ואיסלנד זקוקה מאוד למנהיגותו במרכז המגרש.
אסור לבלבל בינו לבין אלפרד גודמונדסון, חלוץ גנואה שדווקא נמצא בכושר טוב העונה, והבקיע 10 שערים בליגה האיטלקית, שם מדריך אותו כוכב העבר אלברטו ג’ילארדינו שיודע כמה דברים על כדורים ברשת. העניין הוא כי רוב הכיבושים שלו היו ב-2023, והוא הוחזר לסגל הנבחרת רק לאחרונה בצעד שנוי במחלוקת, בצל האישומים בתקיפה מינית. חברו לחוד אמור להיות אורי אוסקרסון הצעיר, שממעט לשחק במדי קופנהאגן. יש הסבורים כי אנדרי גודיונסן, בנו של כוכב ברצלונה וצ’לסי איידור גודיונסן, ראוי לפתוח במקומו, אבל המאמן אוגה הריידה סבור אחרת.
באופן כללי, החלטותיו של הבוס הנורבגי בן ה-70 לא בהכרח אופטימליות. הוא לא מעוניין לתת את המושכות לשני הקשרים הצעירים שעשויים להגדיר את הדור החדש של איסלנד, בטענה כי הם צעירים מדי. איסק ברגמן יוהאנסון, שיחגוג את יום הולדתו ה-21 בשבת, הוא שחקן מפתח במרכז המגרש של פורטונה דיסלדרוף שנאבקת על העליה לבונדסליגה. כריסטיאן הלינסון בן ה-20, שתפס מקום קבוע בהרכב אייאקס העונה, הוא כנאה השחקן היצירתי והאלגנטי ביותר שיש לאיסלנדים להציע, אבל יש לו רק מחצית אחת בשורות הנבחרת הבוגרת עד כה, והריידה לא צפוי להמר עליו מול ישראל. זו בשורה משמחת בהחלט עבור אלון חזן ושחקניו, אבל הלינסון עשוי בכל זאת להשתלב כמחליף, וכדאי מאוד ללמוד את סגנונו לעומק.
באופן כללי, הקמפיין האחרון במוקדמות נתפס באיסלנד כירוד במיוחד, וצריך להתרחש שינוי דרמטי לטובה על מנת שהמפגש מול ישראל לא יהווה המשך ישיר לרצף הכישלונות. הזיכרונות המתוקים מיורו 2016 וממונדיאל 2018 מרגישים כמו משהו רחוק למדי, והמציאות הנוכחית בכדורגל האיסלנדי קודרת. על נבחרת ישראל מוטלת האחריות לא לאפשר לוויקינגים לצאת מהמשבר, ולהראות כי נכון לעכשיו אנחנו פשוט טובים יותר, בניגוד לשנים הקודמות.
