הלם נרשם במחנה הפליטים שאבורה שבצפון העיר רפיח לאחר חילוץ שני החטופים הישראלים בידי כוחות מיוחדים. הפעולה באה בצל חשש כבד של מאות אלפי פלשתינים ברפיח כי ישראל קרובה לפעול צבאית בתוך העיר.
ברצועת עזה לא זוכרים אי פעם את רפיח במצב הזה. זאת לא אותה העיר, יאמרו שם, היא שינתה את פניה לחלוטין. צפופה, מלוכלכת, עם מרחבים של חולות ובוץ והמוני בני אדם שחיים בדוחק באוהלים. המלחמה הקשה ביותר בתולדות רצועת עזה הפכה את רפיח לעיר מקלט עם כמות שיא של כמיליון ו־400 אלף איש שחוסים בה, לפי נתוני האו”ם. המספר כולל 250 אלף תושבים שחיו בה לפני המלחמה.
“זה כמו כלא”
עזתים במרחב רפיח מדברים במושגים של “מצור” לתיאור מצבם. “אין לנו לאן לברוח, זה כמו כלא”. יש בהם גם מי שמודים כי היו מעדיפים להקדים תרופה למכה ולצאת למצרים דרך מעבר רפיח עד יעבור זעם, לו רק היה אפשר.
אנשים נאבקים על כל פיסת שטח פנויה, אפילו במדרכות ובבתי קברות, ומתארים את העיר וסביבתה כאזור שהפך למחנה פליטים אחד גדול. מחנה שאבורה עצמו נחשב לעני במיוחד גם בהשוואה לסטנדרטים של רצועת עזה. מפרוץ המלחמה זרמו אליו עשרות אלפי פלשתינים שנסו מבתיהם, והצטרפו לכ־40 אלף תושביו.
לקהיר האינטרסים שלה
בקריאותיהם הנואשות, אפשר לזהות בקרב האזרחים כעס ותסכול לא רק מהאסון שהמיט עליהם חמאס, אלא גם מתגובת המצרים שנמצאים מעבר לגבול, “ונותנים להם למות”.
מצרים הבהירה שהיא לא רוצה לראות זרם המוני של פליטים לשטחה, יש לה רגישות יתר כלפי מה שקורה לאורך הגבול שלה עם רצועת עזה. בצמרת בקהיר אפילו לא מתאמצים להסתיר זאת. מיקומה של רפיח כנקודה הדרומית ביותר ברצועה שנושקת למצרים, הופך אותה לחשובה אסטרטגית. זאת הגיאוגרפיה.
בקהיר אמנם לא רוצים להצטייר כמי ששותפים לסבלם של העזתים ברפיח, אך כשזה מתנגש עם אינטרסים לאומיים, ברור להיכן הולכת העדיפות.
גם בימים כתיקונם, מעבר רפיח שנמצא על גבול עזה-מצרים, ומשמש שער היציאה של תושבי הרצועה לחו”ל, היה פתוח לסירוגין בלבד, בהתאם לקריטריונים ולרשימות מאושרות. זה בראש ובראשונה עניין של ביטחון לאומי נוכח החשדנות מצד הנשיא א־סיסי כלפי חמאס ואיומי הטרור שמצרים מבקשת למנוע את זליגתם לשטחה, אך גם מעמסה כלכלית־חברתית ופתח לבעיות חדשות.
עם התגברות הדיבורים על פעולה צבאית קרובה, המצרים חיזקו את הנוכחות הביטחונית שלהם באזור רפיח המצרית וקידמו כלים כבדים לחלקים בצפון חצי האי סיני. בעבר האשימו המצרים כי פעילי חמאס משתפים פעולה עם דאעש וגורמי טרור אסלאמיסטים בצפון סיני, שהיו אחראים לפיגועים קשים שבהם נהרגו עשרות חיילים ואזרחים מצרים.
הטראומה הזאת הובילה את הנשיא א־סיסי לעשות בעשור האחרון פעולות ליצירת רצועת ביטחון בצד המצרי של הגבול עם רצועת עזה. עשרות בתים ברפיח המצרית נהרסו ותושבים נאלצו לעשות רילוקיישן. המצרים טענו שהם גם הרסו מנהרות הברחה מסיני לרצועה – רשת תת־קרקעית שדרכה הועברו תחמושת, בטון וברזל, אך גם סחורות אזרחיות.
בעזה אומרים שלפחות חלק מהסחורות האלה אפשר היה להעביר גם דרך היבשה, מרפיח המצרית לעזתית.
תשומת לב עולמית
בדומה ליתר הערים ברצועה, גם ברפיח מתחבאים מחבלי חמאס בתוך אוכלוסייה אזרחית. אבל פה בכל זאת מדובר בעניין קצת אחר, בשל תשומת הלב העולמית שרפיח מעוררת על רקע המספר הגבוה של המפונים מצפון הרצועה שמרוכזים בה.
בחמאס רואים בכך נכס וחושבים שבאמצעות לחץ בינלאומי המזהיר מ”אסון הומניטרי”, הם יצליחו למנוע מישראל לבצע כניסה קרקעית נרחבת ברפיח המשמשת עבורם כעוגן האחרון, צבאית ושלטונית.
הם מודעים לרגישות הרבה במרחב ומקווים שכניסה לשם תסבך את ישראל מול המצרים. הפרסומים כי מצרים לא תאפשר לישראל להשתלט על ציר פילדלפי הם חדשות מעודדות מבחינתם. לפחות בהיבט הזה, רפיח, בראייתם, היא לא רק המערכה על המעוז האחרון, אלא גם הזדמנות לגרור את ישראל לעימות מול מצרים, מדיני ואולי אפילו צבאי.
