הכל, הכל השתנה הלילה הזה.
השאלה שחוזרת על עצמה כבר אלפי שנים,
למה היא בכלל נשאלת?
מה משמעותה?
שנחזור שוב ושוב על אותו הסיפור?
שננציח את עברנו?
מה שבאמת חשוב הוא, שעלינו לדעת לשאול. השנה אנחנו חייבים לשאול!
כדי לשאול צריך להבין.
אדם צריך להיות מעורב בסביבה שהוא חי בה, להכיר את העולם שהוא חי בו.
השאלה עצמה היא החשובה, אבל צריך גם להיות תשובה. תשובה שמביאה למעשה.
כי שינוי דורש גם התאמה , מחשבה וגם חשבון נפש.
מה שארע השנה הוא בלתי נטפס. אי אפשר לעבור לסדר היום.
אי אפשר לטאטא מתחת לשטיח.
ליל הסדר הוא לילה של חיזוק קשרים משפחתיים ושל קרבה מחודשת. זהו לילה שבו דלתותינו פתוחות כדי להכניס אורחים, על מנת שגם הם יחגגו עִמנו ויחושו את חומו של החג. בכל ארבע כנפות הארץ מתכנסים יהודים בליל הסדר ומספרים את הסיפור הנסי של המסע שלנו מעבדות לחירות, בליל הסדר הערב הסיפור קם לתחייה, אחינו ואחיותינו רחוקים מחירות, וגם אנחנו כל כך רחוקים מהחופש, כולנו בכאב גדול יחד איתם. בלילה זה אנו שותפים לסיפור גדול, לשפה משותפת, לתקוות ולשאיפות.
השנה יותר מתמיד זהו לילה של אחדות – אחדות הבאה לידי ביטוי גם בתפילות לתיקון ולגאולת האנושות כולה, אבל בעיקר לגאולתו של העם שלנו.
שנמצא את הכוח לעשות שלום בתוכינו, שהכאב הנורא שחווינו בשמחת תורה ימצא מעט מזור בנס חזרת החטופים שלנו! שהעת הקשה הזו של המלחמה תסתיים ועשרות אלפי האנשים העקורים מביתם בצפון ודרום יחזרו לביתם.
“ומקצוות עולם עולה השבועה
שוברת קירות, שוטפת דמעות
שומר אחי אנוכי
עוד יש מקום בליבי
שומר אחי אנוכי”
בעת הזו האחדות היא התרופה להכל ובפסח הזה אני צועקת בכל קולי, שומרת אחי אנוכי.
חג פסח מאחד, מחבר וגואל לעם ישראל
