ב-7 באוקטובר השר וחבר הכנסת לשעבר יועז הנדל, שייט בדימוס וסגן אלוף במיל’, שלף את המדים מהארון וירד לדרום. בשטח פגש חברים מהעבר, מהשייטת ומיחידת הגששים מרעול שילוו אותו בחודשי המלחמה ויילחמו תחת פיקודו, בקרבות ההגנה ואחר כך גם בעומק הרצועה. חלקם עברו כבר את גיל הפטור ממילואים, אחרים היו בחו”ל וחזרו לארץ במיוחד.
הנדל הגיע לדרום וקיבל פיקוד על השטחים הפתוחים בין היישובים לרצועה. כעת הוא משחזר את מה שראה באותה שבת שחורה: “לחימה שמתנהלת בתוך היישוב, כשעדיין לא הורידו את כל המחבלים, מלא גופות שפזורות לאורך הדרך. המשימה בתור התחלה היא להרוג את המחבלים, ואז לזהות אם יש מחבלים שעושים מארבים מחוץ ליישובים”. הנדל סיפר כי לאורך כל הזמן הזה היו היתקלויות, הרוגים וירי. “יש טנקים שיורים, ואני מגיע לכאן וחובר לחבורה הזאת”.
חבר הכנסת והשר לשעבר יועז הנדל | צילום:
חדשות 12
“שטח אש לכל דבר”
חברו לצוות של הנדל, רס”ר במיל’ גיא פרג, לוחם בשייטת 13, חולק: “התחושה שלי היא תחושת מתח מבצעי שזכורה לנו רק מלבנון. זה כדור בקנה, זה לחפש את ההיתקלות בכל רגע, זה שטח הריגה, שטח אש לכל דבר. פטריות אש ופיצוצים אין-סופיים. תחושה שלא הכרתי לפני”.
בתוך כל הבלגן הזה, הנדל פוגש גם את גילי רומן, אחיה של ירדן רומן גת שנחטפה מבארי ובאותו שלב לא ידעו מה עלה בגורלה. “מבחינתנו או שהיא שם, מחכה לנו איפשהו, פצועה או לא פצועה, או שהיא נרצחה, או שלקחו אותה”, נזכר גילי רומן באותו היום. הוא משכנע את הנדל להוציא את הצוות שלו לשטח תחת אש וכך נמצאו הסימנים שהעידו שנחטפה. “השטח מלא ברעש ואני מחפש את הסימנים איך אני יכול לעשות סדר בכל הבלגן הזה”, מפרט הנדל על הניסיון לאתר את ירדן.
“הייתי כאן עם אנשים שהיו מוכנים לסכן את החיים שלהם לנסות להציל את אחותי – ואותי במידה מסוימת זה חיזק”, מעיד גילי רומן. ירדן חזרה לישראל אחרי 54 ימים בשבי חמאס במסגרת עסקת החטופים. גיסתה, כרמל גת, היא חלק מ-134 הישראלים שעדיין שם.
יועז הנדל, טל ניב וגיא פרג | צילום:
חדשות 12
לדברי רס”ר במיל’ גיא פרג, הוא מעולם לא תיאר לעצמו שיראה מחזות כמו אלה שנתקל בהם ב-7 באוקטובר: “בסוף כל הדבר הזה גם קורה פה בתוך מדינת ישראל. אזורים כל כך יפים שהופכים בן רגע לאיזה גיא הריגה כזה שמשנה הכול, זה משנה חיים”. הנדל משתף, “השתדלתי לא להסתכל על הפנים של הגופות; היה לי איזה חודשיים של בלקאאוט עם ריח, לא הרחתי כלום. אחד החבר’ה שהיה איתי, אחד מקציני האג”ם הפסיק לאכול בשר, כל אחד והתופעה שלו”.
משימת הסריקות נמשכה שבועות ארוכים וכשהחלה הפלישה הקרקעית לרצועה, הצוותים של הנדל נכנסו לעזה והמשיכו לסרוק, הפעם בחיפוש אחרי מנהרות ופירים. “בהתחלה ראינו הרבה ‘פירמורגנה'”, מסביר הנדל. “ראינו המון המון חורים באדמה וניסינו להבין מה הם, ולאט-לאט צברנו מיומנות מתוך כוונה להרוג כמה שיותר מחבלים ולחשוף כמה שיותר מנהור, ולהשמיד את התשתיות שלהם – וזה מה שעשינו”.
בצל המשימות המלחמתיות, פגשו חברי הצוות בשכול גם באופן אישי. “נצר, איש של חיוך גדול ושל פלדה, תחושת מחויבות ואהבת המולדת שכמוה יש רק במי שיודע בעיניים מפוכחות להסתכל במציאות”, ספד הנדל ללוחם נצר שמחי ז”ל בהלווייתו, שהגיע מירח דבש בתאילנד – להילחם למען מדינת ישראל. “הוא לא מאלה שהיו עיוורים, הייתה לו הרבה ביקורת, ניהלנו הרבה שיחות על מה יהיה פה בעתיד ואיך עושים”, הרחיב הנדל על אודותיו. “אני לא מוכן שהקורבן של נצר שמחי והקורבן של המון אחרים יהיה לשווא”, הוא אומר.
יועז הנדל בהלוויתו של רס”ן נצר שמחי ז”ל | צילום:
חדשות 12
יועז הנדל ורס”ן נצר שמחי ז”ל | צילום:
חדשות 12
על פערים במילואים
כשחברי הצוות של הנדל נשאלים אם הופתעו מאחוזי הגיוס הגבוהים ומכך שאיומי הסרבנות נמוגו, הם עונים שכלל לא. “ידעתי שעם ישראל יתגייס ברגע האמת, הייתי משוכנע בזה”, אומר הנדל. “ב-7 באוקטובר הכול התאפס, בשתי דקות כולנו התאפסנו ואף אחד לא דיבר פה על שום דבר חוץ מאיך משמידים את האויב, איך מנצחים”.
“היינו מוכנים לסכן את עצמנו במצב של קרב כדי להציל מישהו שאנחנו יודעים שלא חושב כמונו”, אומר חברו של הנדל לצוות, סא”ל במיל’ ארז אמבר. “לצערי, בשנה האחרונה קצת שכחנו את זה כחברה ישראלית וכעם”. רס”ן במיל’, יאיר לוי, מפקד בשייטת 13, טוען, “אחת מהבעיות שיוצרות שנאה זה זה שלא מדברים. עכשיו, במילואים זה מה שיש לך לעשות, פשוט לשבת ביחד עם הבן-אדם שאתה הכי לא מסכים איתו, ופתאום כשאתה ביחד, אתה מבין שהפערים לא כל כך גדולים. היינו במלחמה קרה, וברגע שנפגשנו – גילינו שאנחנו לא שונים”.
“צוות יועז” | צילום:
חדשות 12
על הסיסמה שמלווה את המלחמה, “עד הניצחון”, אומר הנדל: “ניצחון זה בסוף תוכנית מעשית, ובלי תוכנית קשה מאוד להגיע להישגים או לממש את ההישגים הגדולים שרואים בשדה הקרב”. הוא מוסיף, “בסוף חייבים לקחת את הרוח הענקית הזאת, את ההישגים הגדולים בשדה הקרב, ולתרגם אותם לתוכנית פרקטית”.
חבריו לצוות חלוקים בנוגע לסיסמת המלחמה: “אני לא חושב שיש פה צד שיכול לנצח, אני חושב שכולם כבר הפסידו. והשאלה מה מכאן הלאה”, אומר רס”ר במיל’ טל ניב, גשש ביחידת מירעול. מנגד, אומר רס”ן במיל’ יאיר לוי: “אני אוהב אותה דווקא, אני חושב שזו אמירה אל מול האויבים שלנו, שאנחנו נחושים להגיע עד הסוף”.
על הקריאה להארכת השירות הסדיר ולגיוס חרדים, מרחיב הנדל: “אני מכיר את ההנהגה החרדית מקרוב, אני לא רואה שום סיכוי שהם יובילו שינוי כזה”. הוא ממשיך, “השינוי צריך להיות לא בכפייה אלא מתוך צעדים פרקטיים. צריך לתמרץ בצורה מאוד משמעותית את כל מי משרת ולהוריד תמריצים מכל מי שלא משרת. הטובים שבישראלים לעולם ישרתו בצבא שירות משמעותי, ואחרים שיעשו שירות לאומי, גם בחברה החרדית, גם בחברה הערבית – זה אפשרי. לכן צריך לעשות מעשה”.
לדברי הנדל, אחת המשימות החשובות כעת היא לנצח במלחמה ולאחר מכן לוודא שתקום הנהגה ראויה, כזו שמתרכזת בעיקר. כשהוא נשאל באשר לחזרה לפוליטיקה, הוא עונה: “זה כמו אלומת לייזר, זה לקחת את האנרגיה הזאת ולהפוך אותה לקרן מכוונת. יש השפעה בפוליטיקה, יש השפעה בחברה, יש השפעה בעסקים. אני הולך לקחת את האנרגיה הזאת ולעשות כל מה שאני יכול כדי שהיא תשפיע על הרמה הפוליטית. והמילואימניקים הם אלה שצריכים להוביל את זה. אני אהיה שם בכל כוחי כדי להוביל את זה יחד עם אחרים, רבים וטובים. אני מאוד מאמין בזה שננצח פה במלחמה, נדע להפריח את המקום המקסים הזה”.
