סרן ארטיום גרונשקו בן 29, ב-2017 סיים לימודי רפואת שיניים באוקראינה והתחיל בהתמחות שם. בשלב מסוים עזב את ההתמחות ועלה לישראל. זה היה לפני פחות משש שנים, באוגוסט 2019 כבר התגייס לצבא. את אשתו שמשרתת כרל”שית בעיר הבה”דים, הוא הכיר פה בארץ לפני שנתיים, יש לו בת, בת שנה וארבעה חודשים.
“שקר גדול”: דובר חמאס במסר לישראל לרגל היום ה-200 למלחמה
איראן במסר לישראל: “תקיפה עלולה להוביל לסופו של המשטר הציוני”
גרושנקו, רופא השיניים של אוגדת עזה, סגר את אותה שבת שחורה בבסיס מפקדת האוגדה ברעים. הוא מספר שצפה בסרט “גולדה”, סיים לצפות בו וב-6:27 נשמעה אזעקה. “רצתי למיגונית רק עם כפכפים ותחתונים”, הוא חש שמשהו לא כשורה, “האזעקה נמשכה יותר מכמה דקות”. לאחר 20 דקות ארוכות במיגונית, הוא רץ שוב, הפעם בכיוון ההפוך-לחדר. הקצין ביקש לעלות על מדים, מתוקף תפקידו בתור קצין חמ״ל רפואה. “לקחתי את הדברים שלי והתלבשתי במיגונית. סרן גרושנקו הגיע לחמ״ל כדי להתחבר למצב הבטחוני הבלתי רגיל, “הסתכלתי בחמ”ל רציתי להבין את הסיטואציה, מה שקורה עכשיו…”
תוך מספר רגעים הבין כי יש מספר פריצות בגדר אל תוך שטח הארץ. אולי תחת ההשפעה של אירועי כיפור בסרט בו צפה רק דקות מעטות קודם לכן, הוא הבין כמעט הכל ומהר. ב-8:30 כבר היו אזרחים פצועים בתוך הבסיס. קצין הרפואה ידע כי עליו לעשות כל שביכולתו על מנת להציל כמה שיותר אנשים. גרושנקו נושא איתו אקדח והחליט כי עליו לשמור על כל החיילים והמשפחות שנמצאים בחמ״ל.
במתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, ביום הראשון למלחמת חרבות ברזל, חדרו מחבלי חמאס לבסיס האוגדה. במחנה התרחש קרב בין גששי האוגדה לבין גדודי עז א-דין אל קסאם של חמאס שהרגו לוחמים ולקחו אחדים מהחיילים בשבי. רק לאחר 13 שעות של לחימה, השיג צה”ל חזרה את שליטתו בבסיס. במשך כל השעות האלה, סרן גרושנקו שהה בבסיס, פעל, סייע וטיפל בפצועים במסירות תחת אש, בזמן שמחבלים מסתובבים ובוזזים את הבסיס. באותו יום הוא טיפל לפחות ב-30 פצועים, רובם הגיעו לבסיס ממסיבת הנובה.
הוא משתף אותנו בהמשך אירועי אותו היום: “יצאתי מהחמ”ל, בזמן הריצה היה ירי, רצתי תחת אש. הגעתי ללשכה, שם פגשתי את הפצוע ראשון. הוא כבר היה בלי בגדים והיו שם שני לוחמים ששמו לו ח”ע ברגל ובשתי הידיים”. גרושנקו מספר: “קודם כל אני רופא שיניים, אבל אני גם לוחם”. הוא מבין את הסיטואציה. “שאלתי- מה השם שלו? אחר כך הבנתי שצריך להביא לו מים. בגלל שהוא איבד מלא דם, הוא צריך מלא מים. הגעתי למטבח קומה שתיים הבאתי מים, פיוז-טי וקולה. הוא צריך גם קולה. כל דקה ישבתי איתו, ביקשתי שיישתה שלוק מים שלוק פיוז-טי, שלוק קולה בשביל שהוא יהיה בהכרה”. שעה חלפה וגרושנקו הולך למטבחון, מוציא הכל מהמקפיא. “תפוח אדמה, שניצל, הבאתי הכל, הבאתי קרח”, כדי לשמור על הערנות של הפצוע. בזמן הזה עדיין היה ירי בבסיס. “עליתי לקומה שתיים והיו שם בערך 12-10 אנשים פצועים קל. בדקתי, טיפלתי, היה ביניהם גם פצוע קשה”.
חדירת המחבלים לקיבוץ רעים (צילום :מצלמות אבטחה)
הוא מודה: “הייתי בשוק. שמעתי וראיתי מלא סרטים, אבל לא חשבתי שאני אהיה באחד. אחר כך הבנתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולעשות משהו”. הוא אבחן את המצב בתוך הכאוס, מי צריך אותו, מי לא היה פצוע.
הוא טיפל כאמור באותו יום בכ-30 פצועים, מתוכם ארבעה פצועים קשה. מאוחר יותר היה לו חשוב להתעדכן במצבם. מבית החולים נמסר לו שאחד מהם נפטר והשלושה האחרים בחיים. מכולם, את הפצוע הקשה הראשון הוא נושא עמו בלב. משמונה שמונה וחצי אותו פצוע המתין בבסיס ופונה לבית החולים רק בארבע אחר הצהריים. “זה היה מאוד קשה”, גרושנקו נאנח, “הבנתי מה קורה ולמה זה יכול לגרום. היה קשה להחזיק אותו ולדבר אתו, כאב לו. אחד מהפצועים שבר את היד שבר לא קל, בתוך החמ”ל פצוע קשה אחר עם רסיס שבלט לו מהיד”.
הוא היה עם טלפון בלי קליטה, רק עם אקדח וגם ציוד רפואה לא כל כך זמין. “בסיטואציה הזאת אני מרגיש שעשיתי מה שיכולתי”. הוא מרגיש שבזכות הנוכחות שלו בבסיס שלוש נפשות לפחות, שהיו תלויות בין חיים למוות – ניצלו. עוד הוא אומר: “אני חושב שאם הייתי יודע על ה-7 באוקטובר מראש והיו נותנים לי לבחור אם להיות בבית או להיות בבסיס, הייתי בוחר להיות בבסיס”.
עם רעייתו הוא שוחח בתחילת אותו בוקר תוך כדי הריצה למיגונית בשש וחצי עם האזעקות, “אמרתי לה – תיקחי את התינוקת, ותלכי למיגונית”. קצת יותר מאוחר, כשהבין שיש מחבלים בתוך הבסיס, אמר לה: “תיקחי מים ואוכל, תסגרי את הדלת, שימי ארון ואל תצאי עד שאתקשר, היא הייתה בנתיבות”. הוא מספר שאחרי אותו היום, אשתו לא מרגישה בטוחה בנתיבות, הם עברו לעיר אחרת. סגן גרושנקו חושב שהוא יחזור לנתיבות, אבל בינתיים, חשוב לו שהמשפחה שלו תהיה היכן שהאישה מרגישה בטוח.
“עם ישראל חי” הוא אומר, ומוסיף: “בישראל, גם אזרח, כל אחד הוא לוחם, הוא נלחם בשביל המדינה שלנו ואני חושב להגיד לכולם שאנשים יכולים לעשות יותר ממה שהם חושבים”.
