הואשמת באלימות או הטרדה? בין שהצדק איתך ובין שלא – כדאי שרביב דרוקר ו”המקור” יהיו הטלפון הראשון שלך כשתרצה לשבור שתיקה. משה איבגי, שולי רנד, פעיל מרצ נמרוד ברנע: איכשהו הם תמיד מגיעים לאותה פלטפורמה. אתמול, בעוד “תחקיר” שהוא למעשה רק “כתבה”, הפריים טיים של רשת 13 הופקע לטובת סרט על (ובעיקר נגד) פרשת אבי חימי. כן, הפרשה שנחשפה רק לפני שנה באותו ערוץ ממש.
הסרט של “המקור” הוא עוד דוגמה להפרעת האישיות שממנה סובלת רשת 13, ומחילה ממתמודדי הנפש שצריכים להיות מושווים להתנהלות המקצועית בה: בינואר 2023 פרשת אבי חימי הייתה הכותרת הראשית של “אזור בחירה”, רצועת אקטואליה שהוגשה על ידי אילה חסון ורביב דרוקר ברוטציה. במרץ 2024, כשחסון כבר לא בסביבה, דרוקר הקדיש את תוכנית התחקירים לכתבת איפכא מסתברא שאפשר לתהות בקול רם על המניעים האמיתיים שלה – אם חושפת הפרשה ההיא לא הייתה חסון, ואם הפרסום ההוא לא היה פוגש את חימי בעודו הופך לאחד הקולות הבולטים והמפתיעים ביותר במחאה, האם דרוקר עדיין היה נכנס לשם בכל הכוח?
שלא יובן אחרת, “המקור” היא ממש לא בית חם לעברייני מין. לא לכאלה שכבר הורשעו, ולא לכאלה בפוטנציה. לפני שנה שודר שם הסרט עוצר הנשימה על הילה צור, שאפילו אמורה לחזור בשבוע הבא לטובת פרויקט מיוחד. אבל בעוד שדרוקר כן נגמל מאחד ההרגלים המגונים שלו – התחלת כתבות מהאמצע, כאילו כולנו בתוך הראש שלו ושולטים בחומר באופן מוחלט – היוהרה והיומרה עדיין היו שם: “נדמה לנו שבמקרה החריג הזה לא יישארו כמעט סימני שאלה”, פסק העיתונאי שהופך לעת מצוא גם לשופט, כמו במשדר מעורר אי-הנוחות ההוא על תיקי נתניהו.
בהיעדר טיפול אכיפתי יעיל בנושא, לא שזה אמור להפתיע, דרוקר נאלץ להיות גם החוקר, גם השופט – וגם הסנגור, מן הסתם. כי כל עוד אף אחד מהגורמים המוסמכים לא מכריע מה בדיוק קרה בין חימי לבין עורכת הדין הילה יחזקאל, שלטענתה הוא ביצע בה מעשה מגונה במהלך שיחת וידאו, הנושא בהכרח נשאר בגדר “הצד שלו, הצד שלה”. ושבירת השתיקה (הנוספת) של חימי הייתה “הצד שלו” באופן מובהק. “יחזקאל מבטאת כלפי חימי בפומבי יחס של הערכה, אהבה, כמעט הערצה”, מקריין דרוקר בכתב הגנה שאמור לצרום אפילו אם יתגלה שיחזקאל שיקרה, רק בשביל לפטור את עצמו בהמשך מייסורי המצפון על זה עם איזה “כן, ראינו קורבנות עבירות מין שמתנהגות בלבביות כלפי התוקף שלהן”. הוא כמובן מיהר להוסיף ש”אבל זה – חריג”.
ולפחות מההיבט הטלוויזיוני, זה לא באמת משנה אם הסרט על חימי הוא חיסול חשבונות נוסף בין דרוקר לחסון, הלבנת עבריין מין שמצליח להסוות זאת או הוכחה לקנוניה חוצת טלפונים שנועדה להפיל אותו. מה שמשנה הוא שגם חימי עצמו מודה בכשלים שאמורים להוציא מהדעת – הרי לטענתו הוא המליץ על יחזקאל לשיפוט למרות הקשר המיני בין השניים – בלי שדרוקר יגרום לו להבין עד כמה זה חמור, או לכל הפחות יזכיר לראש לשכת עורכי הדין לשעבר את פערי המעמדות שהיו בינו לבין עורכת דין צעירה. וכשדרוקר מאבחן את חימי בתור “פוסט-טראומטי אם הוא שומע במקרה חדשות” או מציג את ביתו שנותר מבולגן מאז שהפרשה תקפה אותו ואת אשתו בעיצומו של שיפוץ, זה גובל בציניות מטרידה. אבל לא צריך להיות שופט, ואפילו לא דרוקר, בשביל לדעת עובדה פשוטה: ברגע ששמו של אפי נוה נקשר לפרשה כלשהי, הטינופת מובטחת. איזה ריקבון נורא.
