צעיר שרכב על אופנוע ללא ביטוח, ובמהלך הנסיעה התנגש במכונית שיצאה מחניה, יפוצה בסכום של כמעט מיליון שקל. כך קבע באחרונה בית משפט השלום בצפת. חברת הביטוח מנורה, שביטחה את הרכב, לא זימנה למתן עדות את הנהג של הרכב כדי להפריך את גירסת התביעה, שלפיה הוא האשם בתאונה, ואף הסכימה לשאת בנזקי הרכוש שנגרמו לרוכב האופנוע. בעקבות כל אלה החליטה השופטת רביע ג’באלי לחייב אותה לשלם פיצויים גם עבור נזקי הגוף שלו.
מדובר בתאונת דרכים שאירעה לפני כחמש שנים בשטח עירוני. לפי טענתו, התובע (35) רכב על האופנוע שלו בנתיב הימני של הכביש. לפתע התפרץ מתוך חניית בניין רכב הנתבע, היישר אל הנתיב שלו, ומכיוון שלא היתה לרוכב האופנוע אפשרות לחמוק ממנו, כך לטענתו – הוא נחבט בו בעוצמה.
כתוצאה מההתנגשות פונה הרוכב לבית החולים רמב”ם, כשהוא סובל בין היתר מחבלה ונפיחות ביד שמאל ומפצע שנגרם לו בסנטר. מאוחר יותר הוא אובחן בבית החולים עם שבר ביד, ונאלץ להיעדר ממקום עבודתו כמנהל מחסן במשך ארבעה חודשים וחצי.
במועד התאונה לא היה לרוכב ביטוח בתוקף, ולכן הוא הגיש תביעה נזיקית נגד הנהג של המכונית ומנורה שביטחה אותה. לדבריו, הוא נהג כחוק ובמהירות המותרת, בעוד שנהג המכונית פעל בצורה לא תקינה בכך שהתפרץ לנתיב שבו הוא היה בצורה מסוכנת, כך שהאחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו לו בעקבותיה רובצת במלואה עליו. מנגד, טענה מנורה כי הרוכב הוא שה שהאחראי לתאונת הדרכים, ומשכך היא פטורה מלפצות אותו.
נהג המכונית לא זומן לעדות, ובעקבות כך בחנה השופטת ג’באלי את הגירסה שלו ביחס לנסיבות התאונה, כפי שניתנה במשטרה. היא מצאה כי בפועל נהג הרכב לא ייחס רשלנות כלשהי להתנהלות של הרוכב, אלא טען במשטרה רק שהיה רכב גדול שהסתיר לו את שדה הראייה – וזה הדבר שגרם לתאונה.
יתר על כן, השופטת מצאה כי בתביעה של נזקי הרכוש הגיעה מנורה לפשרה עם רוכב האופנוע, שלפיה היא תישא במרבית הנזק הישיר שנגרם לכלי הרכב שלו. היא ראתה בעצם ההסכמה של חברת הביטוח לשלם על נזקי הרכוש הודאה של נהג המכונית באשמה לתאונה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי 90% מהאחריות לתאונה היא של נהג הרכב. לדבריה, “היה על הנתבע לנהוג בזהירות, להמתין עד מעבר ‘הרכב הגדול’ ולהתקדם בכביש רק בבטחה ובהתאם לתנאי הכביש”. היא אף הוסיפה כי, “הנתבע נהג באופן רשלני משלא נהג כפי שמצופה מנהג סביר ובהתאם לתנאי הדרך”. את ה-10% הנוספים מהאחריות לתאונה הטילה השופטת ג’באלי על הרוכב כאשם תורם מינימלי.
בסוגיית הנזק, כתבה השופטת אמנם שהרוכב נעדר השכלה ואף הסתבך בעבר בפשיעה וריצה עונש מאסר בכלא, אלא שמאז הוא עבר הליך של שיקום, התחתן ואף מצפה לתינוק, כך שצפוי לו כושר השתכרות. לסיכום, היא קבעה כי מנורה תפצה את רוכב האופנוע בסכום של כ-780 אלף שקל, בין היתר בגין אובדן כושר השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות. בנוסף, חויבה מנורה לשלם לצעיר סכום נוסף של כ-160 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
כל נהג בישראל מבוטח בביטוח חובה על פי חוק. הביטוח הזה נועד לכסות נזקים גופניים שעלולים לקרות לו, לנוסעים ברכב שלו או לעוברי אורח שהרכב פגע בהם, במקרה של תאונת דרכים. נזקים שניתן לתבוע במסגרת של נזקי גוף הם, למשל: נכות, פגיעה בכושר עבודה, אובדן של ימי עבודה ואובדן שכר, כאב, טראומה נפשית וכו’. כאשר מתרחשת תאונת דרכים, הנפגעים בה או בני משפחותיהם זכאים לתבוע את החברה שמבטחת את הרכב המעורב. אם הרכב אינו מבוטח, ניתן להגיש תביעה לקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. ניתן להגיש את התביעה עד שבע שנים מהמועד של התאונה.
את התביעה צריך להגיש נגד חברת הביטוח המבטחת את הרכב שבו היה הנפגע בזמן התאונה. אם מדובר בהולך רגל שנפגע, צריך להגיש תביעה נגד חברת הביטוח שמבטחת את הרכב שפגע בו. רצוי לפנות לעורך דין שמתמחה בדיני נזיקין, כדי שזה יסייע לנפגעים להגיש תביעת נזיקין אזרחית נגד חברת הביטוח. יש לאסוף כל מסמך או קבלה על הוצאה כספית שנגרמה בעקבות הפגיעה שהיתה בתאונת הדרכים.
ביטוח רכב אמור להגן עלינו במקרה של תאונת דרכים עם כלי רכב אחר, או במקרה של נזק שנעשה לרכוש של מישהו אחר כתוצאה מנסיעה ברכב שלנו. ביטוח החובה מגן רק על נזקי גוף לבעל הרכב ולמעורבים בתאונה. הוא חיוני מאוד, שכן אדם שעובר תאונה, באשמתנו או שלא באשמתו, יוכל להיות מכוסה כלכלית בכל הקשור לטיפולים הרפואיים הנדרשים מבלי לקרוס כלכלית במקרה שכזה. הביטוח מכסה את הנהג, מי שנמצא ברכב ומי שנמצא בסמוך לרכב ונפגע ממנו. במידה שרוצים להיות רגועים בכל הנוגע להגנה מקיפה יותר הקשורה לרכוש (שלכם או של צד ג’), יהיה צורך ברכישת פוליסת ביטוח מקיפה טובה שאינה מוגדרת כחובה בישראל, אך לרוב תהיו מחויבים בה על ידי חברות הליסינג או במסגרת רכישת כלי רכבים לעסק וכו’. גם לאדם פרטי מומלץ לרכוש ביטוח צד ג’ או ביטוח מקיף בהתאם לצרכיו ולשווי הרכב שלו. מידע נוסף ניתן לקבל כאן.
