היום כבר כמעט קשה לזכור, אבל עד לפני עשר שנים – יוסי בניון היה קונצנזוס. הכדורגלן המהיר, הטכני, שכובש שערים, וגם סיפור סינדרלה. ילד מדימונה שהגיע לפסגות הגבוהות ביותר של הכדורגל, בשלושה מהמועדונים הכי גדולים בעולם – ליברפול, צ’לסי וארסנל.
אבל לבניון קרה מה שקרה לשחקני כדורגל רבים לפניו: ברגע שקריירת המשחק נגוזה, ובניון הפך להיות “אחד מאיתנו”, התגלו גם הפגמים. נדמה שבתקופה הקצרה יחסית שבה בניון עבד בנבחרת ישראל, מה שהיה אמור להיות ג’וב חייו, כל הפגמים התגלו בצורה הכי בולטת – הסכסוכים, קרבות האגו, ובעיקר הרעש הבלתי פוסק מהמקום שאמור לתת את מה שקרוי “שקט תעשייתי”.
והרגע שבו בניון עוזב את נבחרת ישראל, הוא גם רגע של צומת דרכים עבור כדורגלן העבר. בגיל 43, בניון עומד היום במקום שבו כמות המשרות אינה בלתי מוגבלת. בנבחרת הוא כבר לא יעבוד, בקבוצות הגדולות – דהיינו מכבי ת”א (שמאמינה באנשי צוות זרים) ומכבי חיפה (שהולכת בגדול עם גל אלברמן) – קשה לראות אותו שם את הרגל בדלת.
בהפועל ב”ש הסמכות הברורה היא אליניב ברדה, בבית”ר המפתחות כבר בידיים של אלמוג כהן. כלומר, פונקציית המנהל המקצועי שהוא מילא בעבר בבית”ר של משה חוגג – נראית לא זמינה בכל הקשור לזירה המקומית. מה שמשאיר אותנו עם חו”ל – שם, אני מודה, אין לי יכולת לדעת האם יש לו הצעות או לא, אבל ייתכן שמשם יכולה להיות התפתחות טובה עבורו.
ועם זאת, לי נדמה שהתקופה הזאת היא אולי איתות עבור בניון – שזה הזמן להמציא את עצמו מחדש. הג’ובים הגדולים והזוהרים, עד כה, לא ממש האירו לו פנים. ייתכן שיש משהו בתפקידים עמוסי יחס תקשורתי שלא עושה לו טוב – וזה די אנושי. מצד שני, הידע המקצועי ללא ספק קיים שם – אי אפשר להיות כ”כ הרבה שנים ברמות כ”כ גבוהות בלי לספוג איזושהי רמה של הבנת משחק.
אולי זה הזמן של יוסי בניון דווקא לקחת צעד אחורה – לא להתמקד בעבודה בקבוצות בוגרים, אלא ללכת אל מחלקות הנוער. דווקא העיסוק במקום הזה, שהוא יחסית נקי מהתערבות תקשורתית, ובעבודה יותר שקטה יכול להוציא מבניון את המיטב – את האפשרות לתת מעצמו ומהניסיון שלו לטובת גידול של דורות צעירים. את התמיכה והסיוע שלא היה לו, ושעל אף כל אלה הוא התגבר והפך לשחקן הענק שבניון היה, הוא יוכל לתת לשחקנים צעירים – היכן שלא יבחר לעבוד.
נדמה לי שהמכשול שהפריע לבניון עד היום – הוא אור הזרקורים. העובדה שבניון עצמו הוא בפירוש דמות מעניינת ברמה התקשורתית, והחיבור עם ניהול אגו ושחקנים שרואים את עצמם כוכבים – יחד עם כוכב בהתהוות, היווה סתירה פנימית שלא אפשרה למערכת שסביבו לתפקד. אולי דווקא יציאה מהזרקור, תאפשר לו לבטא את היכולות שלו בצורה טובה יותר.
הכדורגל הישראלי זקוק ליכולות ולניסיון של יוסי בניון. הכהונה שלו בנבחרת, וגם סוף הדרך שלו שם, מעידים כמה הדרך יכולה וצריכה להשתנות – לטובת כל הצדדים.
