רס”מ דניס יקימוב, לוחם בגדוד 17 אשר נפל במהלך הקרבות בעזה – מובא כעת למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע.
יקימוב, שהותיר אחריו זוג הורים, שני אחים, אחות ובת קטנה, סיים בעברו לימודי הנדסת תוכנה במכללת קיי ובתקופה האחרונה התגורר בפתח תקווה שם עבד בחברת הייטק. הערב, הגיעו משפחתו ומכריו להיפרד ממנו, וניכר עד כמה היה יקימוב חשוב לקרוביו.
בתו הקטנה דנלינה ספדה לו: “אתה היית חבר שלי בעולם הזה. אני אוהבת אותך מאוד מאוד. רציתי לראות אותך. אני אף פעם לא אראה אותך. רק בתמונות. היית האבא הכי טוב בעולם”.
אביו סרגיי נפרד ממנו בדמעות: “קצת קשה לי, אני מצטער אני אדבר ברוסית. (עובר לרוסית). בני היקר, היית עמיד, בריא, חזק, חתיך אמיתי ומאוד חכם. נתת את החיים שלך למען אדמת ישראל, עשית כמיטב יכולתך, כל הכבוד לך. אני גאה בך, שהאדמה תהיה רכה כנוצה עבורך, הקרבת את עצמך, אתה אלוף. אתה חזק, אומרים בעברית ‘איזה גבר’, מאוד קשה לי, אבל אין מה לעשות זה הגורל. אני מאוד שמח ומודה לכולכם שהגעתם להיפרד ממנו בדרכו האחרונה. אני מאוד מודה לכם אתם אנשים טובים מאוד”.
אחיו איגור ספד לו: “אח יקר שלי, אני כבר מתחיל להתגעגע אלייך. תודה על הכול מלך , אתה מלח הארץ, וזה באמת ככה. תודה על הכול, סליחה. החיים לא עוצרים, השארת מאחורייך את הדבר הכי יקר שהיה לך , הבת שלך דנלינה אנחנו נשמור אליה כמו שאתה שמרת אלינו כי אתה נתת את הכול למעננו. נפגש אי שם”.
חבריו לשירות ספדו לו בכאב לב וחשפו מעט פרטים על האירועים שהובילו למותו: “משפחת יקימוב היקרה, בשם מפקדי גדוד 17 ופלוגת המסייעת אני מבקש סליחה על כך שלא הצלחנו לשמור על דניס חברנו האהוב ולהחזיר אותו הביתה בשלום”.
“דניס נהרג הלילה תוך שהוא נלחם עם הכוח שהוביל את ההסתערות והלחימה בחאן יונס באזור שורץ מחבלים שניסו למנוע מאתנו להתקדם. לצערנו תוך כדי ההתקפה, צרור שנורה לעבר הכוח מטווח קרוב פגע בדניס. כאשר דווח בקשר על ״פרח״ פצוע לכוחותינו כולנו קיוונו לסוף טוב יותר”.
“כשהפצוע הפך להרוג, הלב שלנו נשבר, כשהבנו שמדובר בדניס, הלב התנפץ לרסיסים. דניס חברנו היקר, הצטרפת אלינו בשנת 2011 ואז גילינו חייל מקצוען שעושה הכל בצניעות, עם חיוך מדבק ורצון קבוע לעזור לכולם. כולנו זוכרים איך בסיבוב הראשון בעזה שהסתיים לא מזמן, לצד לחימה במספר גזרות במשך 3 חודשים, סיפרת לנו שאתה כותב ספר על התקופה המאתגרת הזאת וכל החיילים בפלוגה רצו להיכלל בו”.
״דניס כבר כתבת עליי היום?״ ״דניס באיזה פרק אני מופיע?״ ״דניס כתבת שהורדתי מחבל!״׳ אני מבטיח לך דניס, שאם משפחתך תבחר בכך, אנחנו נדאג שהספר יראו אור. דניס אהוב שלנו, לנו המפקדים והחברים היה לעונג גדול להיות וללחום לצדך. חשוב לנו שכל מי שמכיר אותך, המשפחה שלך, הילדה הקטנה שלך שציירה לך ציור שמצאנו בארנק, החברים ובכלל כל עם ישראל, שכולם ידעו, שאתמול איבדנו גיבור”.
“אנחנו המפקדים נהיה חייבים לעשות הכול ולהיות יותר טובים כדי להיות ראויים להקרבה שלך, לעמוד במשימות שלו ולהחזיר את כל הלוחמים הביתה בשלום. אוהבים ומצדיעים לך, החברים והמפקדים ממשפחת מסייעת 17”.
