שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, נשלח ל-14 חודשי מאסר בפועל בעקבות הרשעתו בהעלמת מס במסגרת פרשת “זיוף מסמך ועבירת מס”.
בכתב האישום בפרשה יוחסו לברוש ולרואה החשבון מיכאל בר-לבב, שייצג אותו, עבירות של העלמת מס של מעל 1.5 מיליון שקל, בין היתר באמצעות זיוף מסמך שהגישו לרשות המסים. השופטת דנה אמיר מבית משפט השלום בתל אביב גזרה על ברוש גם 8 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 100 אלף שקל.
● העניקו דירה לבן משפחה והתחרטו: מתי בתי המשפט מבטלים מתנה של מקרקעין?
● חשד: סחר במטבעות קריפטו בשווי מעל 130 מיליון שקל ללא דיווח לרשות המסים
בגזר הדין צוין כי “העבירות בביצוען הורשעו הנאשמים באות להגן על ערכים חברתיים בעלי חשיבות רבה, הנוגעים גם לחשיבות הקופה הציבורית לכלכלת המדינה וביטחונה. כתוצאה מביצוע עבירות המס נפגעת באופן תדיר הקופה הציבורית, וכפועל יוצא נפגע ‘הקורבן השקט’ – הציבור בכללותו ובפרט ציבור המוחלש בחברה הנשען על השירותים הציבוריים”.
יצרו מצג כוזב
חקירת פרשת “המסמך המזויף ועבירת המס”, שבוצעה על-ידי פקיד שומה חקירות תל אביב ברשות המסים, סבבה סביב חברה משפחתית שהקימו ברוש ואחיו יריב, כאשר על-פי האישומים, על-מנת “לחסוך” מס, שלח ברוש מכתב מזויף לרשות המסים בנוגע למועד בקשת רישום החברה כמשפחתית. הזיוף הנטען הוא התאריך שבו התבקש הרישום, לאחר שברוש ניסה ליצור מצג לפיו הוא ביקש לרשום חברה בבעלותו ובבעלות אחיו כחברה משפחתית כבר בשנת 2014.
על-פי כתב האישום, ברוש ואחיו יריב החזיקו במניות החברה א.ל.ע.א השקעות בע”מ, כל אחד ב-50% ממניות החברה. החברה החזיקה במניות חברת עושרד גז טבעי בע”מ, שהוקמה לשם עיסוק בקניית גז טבעי מאסדת הקידוח “תמר” ומכירתו ללקוחות. במהלך שנת 2015 מכרה חברת א.ל.ע.א חלק ממניותיה בחברת עושרד. מכירה זו הניבה לחברת א.ל.ע.א רווח הון בסך של כ-8.36 מיליון שקל.
על-פי סעיף 64א לפקודת מס הכנסה, חברה שחבריה הם בני משפחה, ושלושה חודשים מיום היווסדה הוגשה בקשה להכיר בה כחברה משפחתית – יחולו עליה הוראות מיסוי מיוחדות, שעיקרן היותה “שקופה”, וחישוב המס יתבצע אצל בעל המניות עצמו. לו הייתה חברת א.ל.ע.א חברת משפחתית, הייתה לה הטבת מס בגין רווחי ההון, כיוון שרווח ההון לא היה ממוסה במיסוי דו-שלבי, כפי שממוסה חברה שאינה חברה משפחתית – מיסוי רווח ההון בחברה ואחר-כך מיסוי הדיבידנד כשהוא מחולק לבעל המניות שמבקש למשוך לעצמו את הרווח.
באישום נטען כי במועד שאינו ידוע במדויק, לאחר חודש יוני 2015, החליטו ברוש ורואה החשבון של החברה לרמות את פקיד השומה על-ידי יצירת מצג כוזב לפיו הוגשה בקשה להכיר בחברה כחברה משפחתית במועד. לצורך כך, נטען, זייפו השניים שלושה מסמכים שתכליתם הייתה להציג מצג לפיו הוגשה הבקשה בתוך שלושה החודשים ממועד היווסדה של החברה. השניים הגישו מסמכים לפקיד השומה אשר כוללים את המסמכים המזויפים.
עוד על-פי האישום, ברוש ורואה החשבון פנו מספר פעמים לפקיד השומה וביקשו להכיר בחברה כמשפחתית על בסיס המסמכים המזויפים.
ב-18 בינואר 2017 הגישו ברוש ובר-לבב לרשות המסים דוח שנתי על הכנסות החברה לשנת 2015, בחתימת ברוש, אליו צורף דוח כספי מבוקר על-ידי רואה החשבון. בדוח נכתב כי החברה נרשמה כחברה משפחתית. עקב הפניות וההצהרות ותוכנן הכוזב, סווגה החברה כמשפחתית.
המס אותו היו צריכים לשלם החברה ובעלי מניותיה עמד על סך של 4.3 מיליון שקל. המס המופחת ששולם, עקב המרמה הנטענת, עמד על כ-2.76 מיליון שקל בלבד. ברוש הואשם בהשתמטות ממס בסך כ-1.55 מיליון שקל.
“זיוף אקטיבי”
ב-29 בדצמבר 2016 הגיש ברוש דוח על הכנסות ליחיד על שנת 2015, ובדוח זה הופיע מצג לפיו החברה היא חברה משפחתית. לטענת המדינה, דוח זה הוא כוזב, הואיל ובמועד הגשתו החברה לא נרשמה כחברה משפחתית, וברוש ורואה החשבון ידעו על כך.
ברוש, חברה בבעלותו ורואה החשבון בר-לבב הואשמו בעבירות מרמה בכוונה להתחמק ממס, בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
בר-לבב הורשע לפני כשלוש שנים, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכך שסייע לברוש לערוך את המסמכים המזויפים לטובת הטבת המס, ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 50 אלף שקל, וכן נאסר עליו (בהסכמתו) לעסוק במקצוע ראיית החשבון.
ביולי אשתקד הרשיעה השופטת דנה אמיר את ברוש ואת החברה בבעלותו בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובמסירת פרט כוזב בדוח, ובמרמה, עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס ולסייע לאחר להתחמק ממס וכן בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות.
כעת נגזר דינו של ברוש 14 חודשי מאסר בפועל כאמור. “הנסיבות אשר הוכחו מלמדות על זיוף ומרמה אקטיבית שנקטו הנאשמים… על-מנת להתחמק ממס ולסייע לאחר להתחמק ממס”, ציינה השופטת בגזר הדין הדין. “הנסיבות מלמדות על רף חומרה לא מבוטל, כשמדובר במעשים שעל-פי טבעם אף מאופיינים בתכנון ובתחכום. ממעשי הנאשמים אף נגרמה הלכה למעשה פגיעה בקופה הציבורית בסך כולל של 1.5 מיליון שקל – מה שמעיד גם הוא על החומרה הלא מבוטלת במעשים”.
השופטת קיבלה את עמדת המדינה, לפיה נסיבות ביצוע העבירות “מלמדות על פיתוי גדול לבצען לאור הסיכון הנמוך בגילויין”.
השופטת דחתה את הניסיון של ברוש להטיל את האשם העיקרי על רו”ח בר-לבב כ”מחולל העבירה”, ואת הטענה כי יש לשקול כנסיבה מקלה את העובדה שהעבירות בוצעו במעורבותו ובהכנת הטפסים על-ידי משרדו, כששאלת סיווג חברה כמשפחתית היא עניין מקצועי או מורכב. “כמפורט בהכרעת הדין, הנאשם הכיר היטב את מוסד החברה המשפחתית לצורכי מס”, כתבה השופטת, והוסיפה כי כפי שפורט בהכרעת הדין, ברור כי ברוש הוא הנהנה הפוטנציאלי וגם מי שנהנה בפועל מחיסכון המס בסך 1.5 מיליון שקל לשמו בוצעו העבירות, ולא רו”ח בר-לבב.
השופטת ציינה כי “פעולותיו השונות הישירות של ברוש, אשר הוכחו, מלמדות על מעורבותו הרבה והאקטיבית בביצוע העבירות, ואינן עולות בקנה אחד עם טענת באי-כוח הנאשמים בהקשר זה”.
עוד דחתה השופטת את הטענה כי יש לשקול כנסיבה מקלה בעונש את העובדה שברוש לא היה זקוק לכספים שחסך במרמת המס, והוא ממילא עשה בהם שימוש לצורך השקעה בחברה אחרת. השופטת אף ציינה כי ניתן לראות בכך נסיבה לחומרה, שכן המניע לעבירה היה תאוות-בצע, להבדיל מצורך. “בחינת טענה זו מזווית אחרת מביאה למסקנה לפיה לא קמה בעניינו של הנאשם נסיבה, הנשקלת באופן תדיר לקולא מסוימת, כי ביצוע העבירות היה על רקע קושי כלכלי ממשי – כך שהיעדר צורך כלכלי דווקא יכול לרמוז על תאוות-בצע פשוטה בבסיס העבירות”, ציינה.
קוד האתי
המופיע
בדו”ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
