המשפחות נלחמות על חיי יקיריהם, במלחמה על חיי שבויים אין פרוטוקול”: כך כתבה היום (שבת) בחשבון הפייסבוק שלה תמי ארד, אשתו של הטייס רון ארד ז”ל, שנחטף ונפל בלבנון. עוד הוסיפה: “לאף אחד בעולם אין את הזכות לומר למשפחות החטופים כיצד לנהוג גם אם הוא שילם את המחיר היקר מכל”.
את הדברים כתבה ארד, שאינה מרבה להתבטא באופן פומבי על רקע הודעת צה”ל לפיה גופתו של החטוף אלעד קציר ז”ל אותרה וחולצה משבי חמאס ולקראת המחאה הצפויה הערב ברחוב קפלן בתל אביב.
“בהפגנות למען החטופים אני עומדת בקהל ומבחינה בעיניים של רון מציצות משלט מתקרב או מתרחק עם כיתובים מתחלפים. ‘שלא יהיו עוד 134 רון ארדים'”, כתבה. “עד 7 באוקטובר האמנתי, ואפילו התנחמתי, שרון יהיה האחרון. מעולם לא דמיינתי שהסיוט הזה יפגוש כל כך הרבה משפחות”.
“החזרה מהשבי אינה תלויה בתרופה פורצת דרך, בהתרחשות של נס אלא בהחלטה של בני אדם. לא סינוואר נדרש לקבל את ההחלטה, אלא ראש ממשלת ישראל הוא זה שנדרש לקחת את ההחלטה. ירצה – יחזרו. לא ירצה – הם יישארו בעזה, או יחזרו כמו אלעד קציר ז״ל”.
עוד סיפרה על טקסט שאחד מאבות החטופים קיבל, בו אב שכול זעם על המשפחות שיצאו לזעוק את כאבן בכבישים. “לא הפקרת החטופים היא בעיניו הטירוף, לא רציחתם של שבויים, לא אחזקת אנשים בני למעלה מ-80, לא אינוס הצעירות אלא ההפגנות והקריאות הנזעמות, בעיקר הקריאות שמופנות כלפי ראש הממשלה ונבחרת החלומות שלו”.
מנגד לאותם דברים כתבה: “אני חושבת שההפגנות בעד הקדמת הבחירות יקדמו את שובם של החטופים, שהזעם הציבורי לא יאפשר לחברי הכנסת שבחרו לצאת לפגרה באמצע מלחמה, בזמן ששבויים נרצחים בעזה, לנפוש בשקט. אני חושבת שהחטופים צריכים להיות בראש מעייניהם של נבחרי הציבור ובראש מעיינינו – האזרחים. הם לא יהיו אם משפחות החטופים וקרוביהם לא יזעקו, לא יטרידו ולא ינכיחו את תמונותיהם, את היותם – אינם איתנו, את ייסוריהם, את הזמן שחלף, כבר חצי שנה, בכל מקום, בכל שעה, בכל הארץ ובמיוחד אל מול סמלי השלטון. אני אהיה איתכם גם הערב בקפלן”.
