אחרי ההפסד הצורם בבחירות הקודמות, ראש העיר לשעבר זוכה לתמיכה שהוא עצמו לא זוכר. תושבים רבים זוקפים זאת לאכזבה מקליש רותם, אחרים מפחדים מקואליציה בראשות עציוני שתזכיר לדבריהם את זו שבכנסת. “אני סומכת על הניסיון שלו לנווט את העיר ובמיוחד להגן עליה”
“עצוב במיוחד שהעיר השלישית בגודלה, לא מצליחה להצמיח פה הנהגה ראויה”. במילים אלו מתאר תושב חיפה את מערכת הבחירות הנוכחית לראשות העיר. “זה כל כך עצוב שמי שנכנסה כהבטחה גדולה, כתקווה גדולה, האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד הזה, דווקא היא נתנה לנו התושבים כזאת סטירה מצלצלת”.
בכניסה לוואדי ניסנס, על בניין בן שלוש קומות, מתוח שלט ענק ועליו דיוקנה של ראשת העיר הנוכחית, עינת קליש רותם. מבטה בתמונה בוטח, כאילו עיניה מבקשות ללכוד את העוברים והשבים, בתקווה שייתנו בה שוב את אמונם. אבל אם לשפוט לפי אותו תושב, היחיד שמתעכב מול השלט, זה לא צפוי לקרות. “אם הבחירות הקודמות היו עם פתק אחד – ‘רק לא יונה’ – והיא הייתה הפייבוריטית כאלטרנטיבה… הפעם דווקא יונה הוא האלטרנטיבה, הפייבוריט להחליף אותה כרע במיעוטו מכל יתר המועמדים”.
12 מועמדים מתמודדים בבחירות בחיפה, שצפויות להיות מוכרעות בסיבוב שני. קליש רותם צפויה להיות מודחת כבר בסיבוב הראשון, כשהקרב העיקרי המסתמן יהיה בין יונה יהב לדויד עציוני. כך, ראש העיר לשעבר, שהשנה ימלאו לו 80, עשוי לשוב לתפקיד, חמש שנים לאחר ההפסד הצורם לקליש רותם.
כעבור כמה דקות מגיע יהב למקום. מטרים ספורים משם ממתינה קבוצת תושבים, שפוצחים עם הגעתו בקריאות “הו הא מי זה בא, ראש העיר הבא”. רבים ניגשים, לוחצים לו יד בהתרגשות ומבטיחים לו את קולם. כך גם מוקדם יותר בקניון חיפה ולאורך כל היום הארוך שעבר עליו. “אמא שלי נפטרה בגיל 56 ואבא שלי בגיל 72, אז אני הכי הארכתי ימים מהמשפחה שלי”, הוא אומר בחיוך בשיחה עם “הארץ”. “יציאה לפנסיה גורמת לירידה קוגנטיבית. יש לי אמירה שהלוויה צריכה לצאת ממקום העבודה”.
יהב אומר שהוא רוצה “לשים את חיפה על הפסים בקדנציה אחת ולתת לצעירים להמשיך”, כדבריו. “יש לי רשימה של עשרה צעירים שאני מטפח, אני מקווה שאצליח להצמיח אותם”.
את השיחה עימו קשה לקיים. בכל כמה שניות ניגשים אליו אנשים, מחבקים, מברכים, מביעים את תמיכתם ומבקשים להצטלם איתו. “אתה זוכר אותי מהקונדיטוריה ברחוב העצמאות? למרות שאני כבר לא חיפאית, אני רוצה להגיד לך שאני סומכת עליך, אוהבת אותך ותומכת בך”, אומרת לו עוברת אורח שזיהתה אותו מרחוק וניגשה לברך אותו בחום.
החוויה הזאת זרה ליהב, שניכר כי ההפסד הצורב ההוא זכור לו היטב. “זו חוויה שמעולם לא עברתי שכל כך הרבה אנשים באים ככה לחבק אותי, גם לא בשנים שבהן כיהנתי בתפקיד בין השנים 2003-2018”, הוא אומר, ספק במבוכה ספק בנחת. “זה התחיל משבועיים אחרי שהפסדתי בבחירות הקודמות. אנשים ממש עצרו ברמזור, כיבו את הרכב, ירדו ממנו וניגשו אלי לברך אותי. ייתכן שחלקם עשו את זה לא רק מאכזבה ממנה (מקליש רותם, ע”ח) אלא גם מייסורי מצפון”.
התקווה הליברלית
“העיר שיוועה בזמנו לחלופה מנהיגותית ובצדק”, אומרת גילה לבני זמיר, תושבת העיר. “המאבק במפעלים המזהמים, עם עמדה לא רלוונטית של יונה יהב בזמנו, הקפיצה את מדד הזעם והובילה להדחתו בבחירות 2018. אולם בחלוף חמש השנים אני רק יכולה לומר שמעבר לקריאות קרב לא היה שם כלום ובפועל אנו מול שוקת שבורה”.
לבני זמיר משוכנעת שיהב הסיק מסקנות. “אני מאמינה לו כשהוא אומר שהוא חוזר עם תובנות של מה לא לעשות ומה לעשות. אני סומכת על הניסיון שלו לנווט את העיר ובמיוחד להגן עליה מפני החבירות המאיימות עם הסיעות החרדיות והלאומניות שחברו לעציוני ובורובסקי (מועמד נוסף לראשות העיר, ע”ח)”.
הקרב העיקרי בבחירות האלו הוא בין המחנה הליברלי, בראשות יהב למחנה של עציוני, הנתפס כשמרן. בקבוצה הראשונה יש רבים שנמנו עם מתנגדיו הגדולים של יהב, אולם המחאה נגד ההפיכה המשטרית בשנה שעברה שינתה את השקפתם. “בתור אחת שהצביעה בבחירות הקודמות ל’רק לא יונה’, אני עכשיו יושבת באוטו והולכת לעודד אנשים להצביע ליונה יהב”, אומרת תושבת העיר, שנהגה לפקוד את ההפגנות בה. “הסיבה היא שיהב הוא המועמד היחיד הריאלי שלא יקים קואליציה שתיראה כמו הקואליציה בכנסת”.
“אנחנו בקרב ראש בראש של יונה יהב מול דויד עציוני, שעכשיו חתם עם החרדים, ישראל ביתנו ומזוהה בעצמו עם גדעון סער ובבחירות הקודמות ב – 2018 חתם עם המועמד של הציונות הדתית – עוצמה יהודית”, היא ממשיכה. “אין ספק שלא תהיה לו שום בעיה לחתום איתו גם עכשיו. ואז נראה את חיפה, העיר הליברלית שהיא סמל לחיים משותפים ודו קיום, עם קואליציה פשיסטית כהניסטית כמו בכנסת”.
