שתי העתירות הוגשו בידי התנועה הרפורמית ובאו בעקבות התבטאויות של הרב יוסף והרב עמאר, בין היתר נגד הרפורמים, יוצאי בריה”מ-לשעבר ונגד החלטות של הדרג המדיני בענייני דת ומדינה. בעתירה בעניינו של הרב עמאר הוצא צו על תנאי, והוא טען בתגובה שיש לאפשר לו חופש ביטוי נרחב להביע עמדות דתיות והלכתיות. הרב עמאר אמור היה לפרוש בדצמבר שעבר, והרב יוסף אמור היה לסיים את תפקידו באפריל הקרוב. הפרישה של שניהם נדחתה לסוף חודש מאי, לאחר שהכנסת דחתה לחודש הבא את הבחירות לתפקיד הרב הראשי לישראל (עוד לפני המלחמה, בשל חילוקי דעות פוליטיים).
השופט יצחק עמית דחה (26.2.24) את העתירה בעניינו של הרב עמאר, תוך ביקורת על גרירת הרגליים של המדינה מאז שנת 2016 בטיפול בתלונות נגדו, תוך שהוא מדגיש: “לאור הקרבה למועד פרישתו של הרב עמאר מתפקידו כרב עיר, ואך ורק מטעם זה, מצאנו בשורה התחתונה לדחות את העתירה”.
לאור פסק דין זה, הציעו השופטים יעל וילנר, יחיאל כשר (אשר דנו גם בעתירה נגד הרב עמאר) ורות רונן לתנועה הרפורמית להסכים גם לדחיית העתירה הנוכחית. הם אומרים, כי ההצעה באה “מבלי להקל ראש בהתבטאויות הבלתי-ראויות המיוחסות” לרב יוסף, שכן לנוכח פרישתו הקרובה – “הסעדים שהתבקשו בעתירה אינם אפקטיביים עוד”. התנועה הסכימה והשופטים סיכמו: “מפאת מועד פרישתו הצפוי של המשיב 5, ומטעם זה בלבד – מצאנו לדחות את העתירה”.
