יו”ר הימין הממלכתי גדעון סער הודיע הערב (שני) על פרישתו מהממשלה, זאת על רקע איומיו, שלא קיבלו מענה, לפיהם יתפטר במידה ולא יצורף לקבינט המלחמה.
במפלגתו של סער מחדדים את האיום: “בשבוע הבא לא נהיה חלק מהממשלה”
הדדליין שהציב סער מתקרב: האם בליכוד למדו מפרישת ליברמן?
“אזרחי ישראל, בני עמי ובנות עמי היקרים. הטבח הנורא ב – 7 באוקטובר מידי מרצחי החמאס העמיד את מדינת ישראל בשעה גורלית. תחושת החירום ושברון הלב אותו חווינו כולנו, הובילו אותי ואת חברי להחלטה כי טובת המדינה מחייבת להניח בצד את המחלוקות ואת היריבויות הפוליטיות ולהצטרף לממשלה בראשות בנימין נתניהו.
זאת, על אף המשקעים שהיו ויש לנו מהתנהלות ממשלה זו. כך היה לדעתי חייב לפעול כל פטריוט ישראלי וכך פעלנו. המטרה בכניסה לממשלת החירום היתה להתגייס למלחמה החשובה במערכות ישראל. לטובת הענין נכנסתי לממשלה למרות שלא נכללתי בקבינט המלחמה, בניגוד להסכם שהיה ביני לבין שותפי לשעבר. תיעדפתי אז את עצם הקמת ממשלת החירום. בראיה לאחור – אולי טעיתי בכך.
במסגרת חברותי בקבינט הביטחוני נטלתי חלק גם בעיצוב יעדי המלחמה. האמנתי ואני עדין מאמין – שהם שאפתניים אך ברי השגה. וגם: שאין לנו ברירה. חיילינו נלחמו ונלחמים בגבורה כל החודשים האחרונים. צה”ל רשם ורושם הישגים ראויים לציון. ואולם, בחודשים האחרונים אני – יחד עם אזרחי ישראל – רואה בכאב כיצד ניווט המערכה לא מקרב אותנו כנדרש להשגת יעדיה. ראיתי והתרעתי מראש, כי האטת ההתקדמות הצבאית, שמשמעותה הארכת המערכה, תהיה מנוגדת לאינטרס הלאומי.
יש לכך השלכה גם על התארכות העימות בצפון והמשך הסבל של רבבות המפונים מבתיהם. להשמדת הכוח הצבאי של חמאס היה צורך לפעול בלוח זמנים מהיר יותר. בהורדת הלחץ הצבאי איבדנו מנוף משמעותי להגעה למתווה חטופים חדש. הארכת המערכה גם החריפה את מצבנו בזירה המדינית הבינ”ל.
דשדוש היה גם בכל הנוגע להתקדמות ליעד של השמדת הכוחות השלטוניים של חמאס. נעדרה תוכנית עבודה מסודרת, שיטתית ואפקטיבית להשגתו. גם השתלטות חמאס על הסיוע ההומניטרי מרחיקה אותנו ממיטוט שלטונו. כבר חודשים שאנחנו מתריעים על כך.
גם בשיח הציבורי, אך חשוב מכך, בישיבות הקבינט הביטחוני חזרתי שוב ושוב (יחד עם חברתי השרה יפעת שאשא-ביטון) על עמדותינו ועל דרישתנו לשינוי כיוון. דרישתנו לרעיון מסדר חדש למלחמה. לצערי, לא הצלחנו בכך. כאן המקום לומר כי ניווט המערכה ניטל במידה רבה מהקבינט הביטחוני לטובת קבינט המלחמה המצומצם. הקבינט הפך לפרלמנט.
הוא מודר ממידעים חשובים שהובאו לידיעת הקבינט המצומצם – על אף שהוא הפורום הסטטוטורי המוסמך. בקבינט המלחמה חסרים לטעמי קולות ביקורתיים המביאים לשולחן הדיונים תפיסות אחרות. לכן, דרשנו לפני שבועיים להצטרף לקבינט המלחמה כדי שאוכל להביא לשולחן את ניסיוני מחמישה קבינטים ב – 25 השנים האחרונות וכן את עמדותי והשקפת עולמי.
פחות מיממה לאחר שהבעתי את תביעתנו לנציגות בקבינט המלחמה – הגיב על כך השר גנץ במילים: “If it’s ain’t broken – why fix it ?”
לשון אחרת: הכל עובד מצוין – אז למה לשנות? אבל ציבור רחב אינו חושב כך. הוא מזדהה עם יעדי המלחמה, אך מבין שנדרש שינוי כיוון להשגתם.
אני רוצה להדגיש את הדבר החשוב ביותר: משמעותה של נשיאה באחריות. אני רוצה להדגיש: אני אחראי ויש לי אחריות משותפת על כל ההחלטות ועל המדיניות מאז הצטרפותי לממשלה ב- 12 באוקטובר. אני אחראי למרות ביקורת גם כשהיתה לי כזאת.
אבל איני יכול לשאת באחריות כל עוד אין לי, לפי שיפוטי, אפשרות מעשית להשפיע על כיוון המדיניות. פשוט איני רואה בכך עוד תועלת. לא באנו לממשלה כדי לחמם כסאות. באנו לממשלה – לה התנגדנו – כדי לעזור לעם ישראל בשעה קשה.
בנסיבות כאלה , כשיסורי העם כה כבדים ומקץ כמעט חצי שנה של לחימה, מוטב להשמיע קול ברור וצלול מחוץ לממשלה ואף לאתגר אותה בשיח הציבורי בנושא המלחמה.
לפיכך, בלב כבד אך שלם, הודעתי לפני שעה קלה על כוונתי להתפטר מהממשלה וחתמתי על כתב התפטרות לראש הממשלה, כנדרש בסעיף 22 לחוק יסוד: הממשלה. כמוני עשתה השרה יפעת שאשא- ביטון.
במהלך חברותנו בממשלה ניסינו תמיד לעזור לעם ולמדינה כמיטב יכולתנו. גם מחוץ לממשלה נמשיך להיות קול פטריוטי ואחראי. נגבה כל מהלך להשגת יעדי המלחמה. בסוגיות פוליטיות נשקול קודם כל את טובת המדינה ומשמעות החלטות על המלחמה והמאמץ להשגת יעדיה.
אנחנו מחזקים את חיילי צה”ל ואת כל כוחות הביטחון הפועלים גם בשעות אלה בעזה, בגבול לבנון, ביהודה ושומרון ובכל מקום. אנחנו מחזקים את משפחות החטופים ומקווים לראות אותם בקרוב בבתיהם. בתום חג הפורים אני מאחל שכולנו נעבור מדשדוש להכרעה, מיגון לשמחה ומאבל לימים טובים”.
