אמש, בתוכנית פוסט-המתקפה האיראנית, בחרו ב”ארץ” בקו מאופק יחסית והביאו את דמויותיהם של החשודים המיידיים לארוחת סדר פסח מוקדמת. אז כן, הניסיון להסתלבט על יונית לוי, כנראה הסמל המזוהה ביותר עם חדשות 12 ועם חדשות בארץ בכלל, היה חמוד אבל עם בדיחות “אני רצינית יותר מקושמרו” והגילויים שהיא פשוט יודעת הכל, לא פותחים תוכנית. לאורך יתר מדי דקות אתמול “ארץ נהדרת” נראתה כמו השתקפות מדויקת של המציאות ולא תוכנית סאטירה: רצף של ניר דבורי, דובר פיקוד העורף, ביבי ומירי רגב והצמד לא-חמד איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ’, לא הביאו שום דבר חדש לשולחן החג. בכלל, אם כבר מדברים על ניר דבורי – אפשר להרגיע קצת עם בדיחות השומן, לא? במיוחד שכמו שקורה לא פעם בתוכנית, דמותו משוחקת על ידי ליאור אשכנזי עם איפור שכולל כמה סנטרים עודפים ולא על ידי שחקן במימדים גדולים יותר. גם עם החיקויים של פיניש לגנרלים איראנים (הפעם היה זה הגנרל בגרי) אפשר להרגיע, במיוחד כשכולם נשמעים אחד לאחד כמו פארוק של יוסף שילוח המנוח רק שאין בהם את הקסם והראשוניות שהיו בחיקויים ההם.
בשונה מהחיקוי השחוק והעייף של דבורי, הפרומואים הבטיחו את יניב ביטון כאיתן בן אליהו, שהיה הכוכב הבלתי מעורער של שידורי המתקפה האיראנית והשחצנות המובנית שלו (כפי שהוצגה גם ב”האחת” בכאן 11) נושאת פוטנציאל קומי בלתי נדלה. לצערי השורש ע.י.פ חזר גם כאן, כאשר ביטון, כהרגלו, סיפק חיקוי מדויק מאוד אבל קיבל טקסט כל כך מצ’עמם עד שהיה יכול לצאת מפיו של בן אליהו עצמו ולא היינו מרגישים בהבדל. כן, שוב אנחנו חוזרים אל אותה הבעיה – המציאות דורשת מהכותבים של “ארץ” להגזים הרבה יותר, הרי מה הטעם בתוכנית סאטירה שמרגישה כמו גרסה שפויה ומהוגנת יותר של המציאות? כנראה בגלל זה נקודות האור של התוכנית הגיעו דווקא מרגעי הנונסנס המוחלט.
