עולם הכדורסל הישראלי באבל. בשעות הבוקר, לאחר מאבק במחלה קשה, הלך לעולמו מאמן ושחקן העבר ליאור ליובין בגיל 46 בלבד. ליובין, שאימן בתחילת העונה את הפועל באר שבע/דימונה מליגת העל, הובא בשעות הצהריים למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ קדמת צבי ברמת הגולן.
בתו של ליובין נפרדה מאביה: “אבא שלי היה האיש הכי טוב בהכל. הכי חכם, הכי נחמד והוא לימד אותי כל כך הרבה בחיים האלה. הוא היה פשוט בן אדם כזה טוב. אהבתי אותו ואני עדיין אוהבת אותו כל כך. הוא היה מוריד אותי לפני הגן והיו עושים לי תחרות מי אוהב את מי יותר. התחלנו ב’אני אוהבת אותך עד הגג ובחזרה’ והמשכנו ל’אני אוהבת אותך עד הירח ובחזרה’. אמרנו ‘אני אוהב אותך יותר’ ו’אני אוהב אותך יותר’. הוא היה כל כך מושלם. הוא היה חכם והוא לימד אותי לעשות מה שאני רוצה בדרך שלי”.
“הוא לימד אותי להגשים את כל המטרות שלי כי הוא עשה את זה בעצמו. אני מתגעגעת לרגעים בימי שישי אחרי הקידוש ואחרי שהוא הסביר לי ולאחותי על עוד סיפור. הרגעים הפשוטים האלה שאנחנו יושבים ורואים כדורסל, ואני סתם נהנתי להיות לידו וליד כולם. “אני כל כך שמחה שהספקתי לצבור איתו כל כך הרבה חוויות וזיכרונות”.
עודד קטש, חברו הקרוב, נפרד: “לא הכנתי דברים כתובים, כי לא האמנתי שאני אוכל לעמוד בזה. אני רוצה להודות לכולם שהם הגיעו, זה מה שליאור היה רוצה להגיד. דבר לא מובן מאליו בשבילו. זו זכות גדולה, ולכן אתחיל מהדברים החשובים ביותר. אני רוצה להגיד תודה על הזכות, תודה ליאור על הזכות הגדולה שהייתה לי והמתנה האדירה שקיבלתי מההיכרות שלנו. כל מי שנמצא כאן חולק את אותה הרגשה”.
קטש המשיך: “מה שליאור היה, במידות שלו, בצניעות שלו, הוא באמת היה משהו יוצא דופן. צדיק אמיתי ואני חושב שכל מי שפגש אותו היה יכול להתחבר לזה ולהרגיש שזה זכות גדולה. לפעמים זה הרגיש כאילו אכפת לו יותר ממני ומההצלחה שלי מאשר מעצמו. אני חייב לו כל כך הרבה”
רז, אשתו של ליובין, נפרדה בדמעות : “איש שלי, אהוב שלי. כל כך רציתי שהסוף יהיה טוב ושנזדקן ביחד. כשהתחלנו לצאת היה לי קשה להבין איך לאכול אותך. מהרגע הראשון היית אחר, היית כל כך שונה. לא פעם לאורך השנים הייתי חושבת לעצמי ‘מה אתה שייך לכאן’? אתה מלאך שנחת מהשמיים. ישר מדי, טוב מדי, צנוע מדי, חכם מדי וחומל מדי. אמיתי מדי. איש של תורה, איש של עשייה ובעיקר איש של משפחה. התגאתי כל כך שאתה שלי מול כל מי שרק רצה לשמוע”.
“הייתי מספרת על הבעל שהיית, על הדרך בה הפכת אותי להיות מלכת העולם. האמנת שאם טוב לי אז טוב לך. כל דבר שעשית בחיים היה כדי שאשמח ואחייך. נשמה אחת, כמה הערצתי אותך. הערצתי כל דבר שעשית, כל כך אהבת ללמוד תורה בלילה לפני השינה היית נרדם עם הרצאות של דברי תורה ואני הייתי מחכה בשקיקה לשמוע ממך את מוסר ההשכל של דברי החוכמה. כמה חכם היית”.
“איזה אבא היית, גידלת בנות כל כך ערכיות, אף פעם לא ויתרת להן בתחרויות כיאה לספורטאי. אריאל היה הנסיך שלך מהרגע הראשון, מהרגע הראשון לימדת אותו לקלוע. זה כל כך עצוב. למרות שהכדורסל היה כל עולמך אמרת שמבחינתך משפחה זה החיים וכל השאר זה הבל הבלים. תמיד היינו במקום הראשון. כל חלק בגוף שלי כואב. כל כך כואב לי. תודה שלימדת אותי מה היא אהבת אמת, לימדת אותי גם שקט פנימי. לא לנסות לרצות אף אחד, פשוט להיות אתה. לימדת אותי זוגיות מאושרת וצניעות. לצערי לא הייתי צריכה את הרגע הזה כדי להבין כמה אהוב היית. אני כבר מתגעגעת אליך, תבוא לי בחלומות. תנוח בשלום, הלוואי שהייתי יכולה לראות אותך מחייך עוד פעם אחת עם השמש שהייתה לך בעיניים. העולם היה כל כך יפה איתך. תמיד אהבתי אותך ואני תמיד אוהב”.
