החודש העברי שבט יסתיים מחר (שישי), ויתחיל חודש אדר א’. כלומר השנה, כמו בכל שנה מעוברת, מתקיימים שני אדרים בלוח השנה העברי: אדר א’ ואדר ב’. הכפילות הזו, שמתחוללת כל מספר שנים, מעלה את השאלה מדוע בכלל נוסף חודש שלם ללוח השנה העברי, מה הגורם לשינוי המוזר הזה בלוח, שינוי שלא קיים למשל בלוח השנה הלועזי שמקובל בעולם.
“זליגה של פסח לכיוון הקיץ זו בעיה אמיתית”: מדור הכיסא הכחול עם חוקר לוח השנה העברי, פרופ’ עלי מרצבך (ארכיון)
מחזור ירחי מול מחזור שמשי
הסיבה המרכזית לתופעת החודש הנוסף בשנה העברית נובעת מהפער שקיים בין לוח המתבסס על שנת חמה, ללוח המתבסס על שנת ירח. אורכה של שנת ירח היא כ-354 ימים, ואורכה של שנת חמה הוא כ-365 ימים. הפער הזה מסביר, למשל, מדוע בלוח השנה האסלאמי, המתבסס באופן בלעדי על שנת הירח, חודש הרמדאן זז משנה לשנה והוא מתקיים בעונות שונות כל פעם, פעם בקיץ, פעם בסתיו, וכן הלאה.
תזוזה כזו הייתה אמורה לכאורה להתחולל גם בחגים של העם היהודי, כיוון שגם אנחנו מתבססים על שנת הירח. אלא שכאן בדיוק מצוי ההבדל, שמסביר גם את תופעת האדר הנוסף. למעשה, בסיבוך המיוחד הזה אשם חג הפסח. בנוגע לפסח אומרת התורה בצורה מפורשת כי הוא צריך להתקיים דווקא באביב: “שמור את חודש האביב ועשית פסח לה’ אלוהיך”. הציווי הזה לימד את חז”ל כי פסח חייב, אבל ממש חייב, לחול כל שנה באביב.
במילים אחרות, למרות שלוח השנה העברי מתבסס בעיקרו על הירח, הפסח עצמו חייב תמיד להיות מצוין על פי הלוח השמשי, ותמיד באביב. המצב הזה חייב את חז”ל להתאים בין הלוחות השונים, כשהפתרון שנהגה הוא להוסיף חודש נוסף, פעם במספר שנים, בסוף השנה העברית. 30 הימים הנוספים “מתקנים” את הלוח, ומייצרים התאמה בין הלוח הירחי ללוח השמשי. השנה הזו שבה נוסף עוד חודש נקראת שנה מעוברת, כמטפורה לאישה בהיריון, וזאת משום שזו שנה שבה נולד עוד חודש.
מתי חוגגים את פורים
כיוון שנוסף עוד חודש לשנה העברית, עולה מעצמה השאלה – מתי חוגגים את חג הפורים? האם מציינים אותו באדר הראשון או שמציינים אותו באדר השני? מעניין לציין כי כמו בכל דבר ביהדות, גם בתשובה לשאלה הזו חלקו אבותינו. התנא רבי אליעזר ברבי יוסי קבע כי את הפורים יש לציין באדר הראשון. הסיבה שלו הייתה שכיוון ששני החודשים הם אדר, אז לא מחכים לאדר השני אלא חוגגים את חג הפורים בשנייה שאפשר לציין אותו.
לעומת הדעה הזו, קיימת גם דעתו של התנא רבי שמעון בן גמליאל, שקבע כי את החג מציינים דווקא באדר ב’. הסיבה לקביעתו נבעה מכך שהוא טען שיש לחבר בין הגאולה שחווה עם ישראל בפורים, לגאולה שחווה עם ישראל בחג הפסח. בפועל, כפי שאנו רואים, ההלכה נקבעה כדעה שטענה שיש לציין את חג הפורים באדר ב’. אולם למרות הקביעה הזו, נהג עם ישראל לקיים קצת שמחה גם בימי הפורים של אדר א’, כיוון שלמעשה ניתן היה לקבוע את החג בשני הימים האלו. כך או כך, כיוון שנקבע ש’משנכנס אדר מרבין בשמחה’, הרי שבשנה מעוברת הכלל הזה חל על שני החודשים יחד.
המצבים המוזרים שהתוספת הזו מייצרת
ההוספה של חודש נוסף מייצרת לא פעם מצבים לפיהם ילד שנולד מאוחר יותר בחודש אדר, יחגוג את את בר המצווה שלו ואת יום ההולדת שלו פני חברו שנולד לפני. למשל, ילד שנולד ב-י’ באדר ב’ יחגוג את רוב ימי ההולדת שלו, ועשוי גם לחגוג את בר המצווה שלו, לפני ילד שנולד ב-יא’ באדר א’, וזאת למרות שהאחרון נולד מבחינה כרונולוגית ולפי הלוח השמשי ימים רבים לפני חברו.
הסיבה היא שכשיש אדר אחד, כל הילדים שנולדו הן באדר א’ והן באדר ב’ מציינים באותו חודש יחידי את ימי ההולדת שלהם. ממילא כיוון שבדרך כלל בלוח השנה קיים רק אדר אחד, הרי שיום הולדתו של מי שנולד ב-י’ באדר ב’, יחגוג ב-י’ באדר הרגיל, ואילו חברו שנולד ב-יא’ באדר א’, יחגוג בשנה הרגילה את יום ההולדת שלו, יום מאוחר יותר, ב- יא’ באדר. באותו אופן תוקדם בר המצווה של הילד שנולד באדר א’ אם היא תצוין בשנה שבה ישנו רק אדר אחד.
מצבים מבלבלים נוספים מתחוללים במקרה של לידת תאומים, אחד לפני שקיעת החמה של ל’ בשבט ואחד אחרי שקיעת החמה, כאשר אז כבר א’ באדר. באותו אופן ישנה בעיה בילד שנולד ב-ל’ באדר ב’, תאריך שקיים רק בשנה מעוברת. כלומר, בשנה רגילה לעולם אין ל’ באדר, ואז לכאורה יוצא שברוב השנים אין לו יום הולדת.
